תביעת מעצב שיער בגין אי תשלום שכר וזכויות

רקע והשתלשלות ההליך הנתבע הנו בעל מספרת "ויני עיצוב שיער" ברחוב בן שלום עובדיה 21 בנתניה.

מכל מקום, גם התלושים אשר הוגשו – לא כללו בתוכם פירוט לבצוע תשלום עבור גמול שעות נוספות- ולפיכך חל סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר הקובע כדלקמן (ההדגשה אינה במקור –מ.נ.ד): "בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בנגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת". לאור זאת, אנו קובעים כי שכרה החודשי של התובעת בסך 5,000 ₪ שיקף את השכר עבור שעות עבודתה הרגילות בלבד, במשרה מלאה, ללא תשלום שכר בגין עבודתה בשעות נוספות.

פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי עונשי בסך 10,000 ₪ בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן- חוק הודעה לעובד).

גם אם נקבל לצורך הדיון את הטענה שהנתבע מסר לתובעת את המסמך שצורף כנספח א' לתצהירו (צוטט בסעיף 11 לעיל) הרי שתוכן המסמך דל וחסר פרטים מהותיים אשר יש לפרט בהודעה בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הודעה לעובד ובעיקר - שעות העבודה ביום עבודה רגיל ותשלומים סוצאליים שהתובעת זכאית להם, זאת בשים לב לכך שמדובר בשתי מחלוקות עיקריות בהן נדרשנו לידון לעיל ואשר לא שולמו לתובעת כדין.

...

לפיכך, ותוך התחשבות בכך שמדובר בעסק קטן ובעובד יחיד, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי מכוח סעיף 26א(ב) בסך 3,000 ₪.

בנסיבות העניין, איננו סבורים כי מדובר במקרה חריג המצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, ודין סעד זה להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ובהתאם ישלם הנתבע לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: גמול עבודה בשעות נוספות בסך 51,476 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.2017 (אמצע תקופה).

לפנינו תביעה לתשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות, פצויי הלנת שכר, תשלום לקרן פנסיה, פצויי הלנת קצבה, פצויי פיטורים והלנת פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה, ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ואי מתן תלושי שכר.

רקע נידרש נתבעת 2 (להלן: הנתבעת) עסקה בזמנים הרלבאנטיים להליך זה, במתן שרותים לארועים חתונות וכיו"ב)- צלום אירועים, עיצוב שמלות כלה, איפור , הכל בעסק הידוע בשם "הינומה". התובע עבד אצל נתבעת 2 כצלם ארועים (לטענת הנתבעים החל מ- 1.5.02 ולטענתו מחורף 2001) ועד לחודש ספטמבר 2012 (התאריך המדויק אף הוא שנוי במחלוקת) .

גם באשר לזכאות לפצוי לא ממוני בגין אי מתןהודעה לעובד על שינוי בתנאי העבודה לפי ס' 5(ב) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") ופצוי לפי חוק הגנת השכר תשי"ח, 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר")- חלוקים הצדדים.

לא. הרבה לפני כן. תספר הייתי צלם כתף גם שערן היה, הוא היה מצלם תמונות ואני כתף.

...

בענין סטרוגו (ע"ע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ ואח' נ' דליה ברגר(14.10.09) נדונה סיטואציה דומה ושם נאמר : " אנו סבורים כי בנסיבות אלה, מהלך של הקמה וניהול עסק הממשיך – ולו חלקית – את פעילות החברה, היה למעשה מהלך שרוקן את החברה מנכסיה – תיקי הביטוח. התנהלות מסוג זה מצדיקה אף היא את הרמת מסך ההתאגדות ואת חיוב המערערים באופן אישי בחיובי החברה כלפי המשיבה. מצב זה דומה למקרה בו בעלי מניות של חברה המצויה בקשיים כלכליים ועומדת בפני תביעה מצד מי מעובדיה, מקימים חברה חדשה ומעבירים אליה את פעילותה של החברה המצויה בקשיים, מצב המצדיק הרמת מסך על פי הפסיקה [ראו לעניין זה ע"ע 1138/04 אהרון מאיר – שחר ידגר (לא פורסם, 7.11.05)]. נציין כי אין נפקא מינא אם הדבר נעשה בתום לב ושלא מתוך כוונה להבריח נכסים או להונות את נושי החברה." יפים הדברים לעניננו ככפפה ליד.

סוף דבר : על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין שעות נוספות סך של 36,625 ₪.

בנסיבות הענין וגם בשים לב להתנהלות הנתבע אשר העלים מידע מבית הדין, הכל כפי שנדון בהחלטות במהלך הדיון, ישלמו הנתבעים לתובע גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

לפנינו תביעה שהגיש התובע, מעצב שיער במקצועו, לאחר שעבד במספרה באילת השייכת לנתבעים, והתפטר בדין מפוטר, לטענתו עקב אי תשלום שכר וזכויות.

...

לאור האמור לעיל, נדחית התביעה לגמול שעות נוספות.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה - 2,160 ₪.

בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע שכ"ט עו"ד בגובה 8,000 ₪ והוצאות בגובה 1,800 ₪.

התובע, אשר עבד כספר אצל הנתבע במספרת "עיצוב שיער אבי" בתקופה שמיום 24.2.08 ועד יום 30.7.17, הגיש תביעתו זו על סך של 287,847 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, הודעה לעובד, הפרשות לפנסיה, פיטורים שלא כדין, דמי הבראה, פדיון חופשה, חלף הודעה מוקדמת, שעות נוספות ודמי חגים.

מנגד, הגיש הנתבע תביעה שכנגד על סך של 70,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, תשלום כספים בגין גניבות בסך 15,000 ₪, וסך של 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם וגניבת לקוחות בחוסר תום לב. במסגרת מסכת הראיות העידו התובע, הנתבע ורעייתו, וכן הגב' ניסימי בוקובזה- גסתו של הנתבע (אחות רעייתו).

עוד מצאנו, כי התובע זכאי לתשלום בגין שעות, אך לא בסכומים אותם תבע.

בנוסף, תחשיב התובע ברכיב זה לא נסתר, אך מאחר והתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי תלושי השכר פקטביים, הרי שיש לקזז מהסכום שנתבע ברכיב את הכספים ששולמו מדי חודש (גלובלי) בגין שעות נוספות (מעבר למשכורת המינימום שסוכמה ביניהם), שהם כמפורט להלן: 18 חודשים X 800 ₪ + 400 ₪ = 14,800 ₪.

...

לסיכום טען התובע, כי יש לקבל את תביעתו ולדחות את התביעה שכנגד תוך חיוב הנתבע בהוצאות משמעותיות.

אחרית דבר התובע ישלם לנתבע סך של 94,785 ₪ בגין פדיון חופשה וגמול שעות נוספות, בקיזוז 5,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת.

התובע ישלם לנתבע סך הכל: 89,785 ₪.

באשר להוצאות משפט; מצאנו לנכון כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בכתב התביעה שכנגד נטען להפרת חוזה השכירות לאור הנ"ל. התובע שכנגד (הנתבע) עותר משכך לפצוי נזקיו, לתשלום מלוא דמי השכירות ולבצוע תשלום חובות חשמל, מים ומע"מ. התביעה שכנגד הועמדה על סך 40,000 ₪.

לא למותר לציין, כי המטרה המיוחדת אשר לשמה הושכר הנכס לטענתה "סלון לעיצוב שיער וסלון לכלות במיגזר הדרוזי" לא מצאה את ביטויה בחוזה השכירות, אשר כל אשר נרשם בו הינו "סלון לכלות". בעיניין זה ראוי לדייק, כי הגם שהמשכיר מודה כי התובעת פנתה אליו בבקשה כי לא ישכיר את הנכס הצמוד למטרת בית קפה, הרי שהוא העיד כי "הם ידעו אחרי חתימת החוזה. הם דיברו איתי על זה בפעם הראשונה אחרי חתימה על החוזה ופתאום הביעו היתנגדות וזה לא לרוחי. אני לא הסכמתי לדרישה. פנו אלי אחרי שחתמתי חוזה וידעו. אז לא הסכמתי" (עמ' 29, ש' 23-25 לפר').

לעניין זה העיד הנתבע, "היה ויכוח. תשאיר אני אשלם היא אמרה. שאלתי אם שילמה ואמרה שכן. חברת החשמל באה וניתקה את המונה כי לא שילמה את החשבון. לי היה חוב בבית מלפני. המונה החדש נרשם גם על שמי. היא לא שילמה. היא איחרה בתשלום בחודש חודש ומשהו. הנתוק היה בגלל שהיה חוב על הבית שלי. על שני המונים. יש עוד חוב אז ניתקו" (עמ' 28, ש' 21-25 לפר', הדגשה לא במקור).

כמו כן, היא טוענת לתחולת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 (להלן: "חוק התרופות"), אשר על פיו לשיטתה זכאית היא להשבת כספי השכירות ששולמו על ידה וזאת משבוטל החוזה.

הנתבע אמנם הציג חשבון סופי עקב גמר אספקה עבור מר סיסא פריד כורדי לתקופה שמיום 24.1.11 ועד ליום 1.2.2011 (צורף כחלק מחשבונות החשמל שסומנו נ/3) ואולם לא הוכח כי מדובר במי ששכר את הנכס לפני התובעת.

הראיות מלמדות כי גילתה התובעת דעתה כבר ביום 23.11.11 להעתיק ניהול עסקה הן מחמת ניתוקי חשמל שלא הוכחה סיבתם, תדירותם, ומשכם למשך כל התקופה, ומכל מקום מחמת שלא הייתה לה עבודה כפי שהעיד על כך בעלה.

...

הנני מקבלת עילת התביעה בגין הפעלת זכות העכבון שלא כדין ומורה על קיזוז הוצאות התביעה שכנגד למול הוצאות התובעת בגין בקשה לסעד זמני.

יתר עילות התביעה נדחות.

חלקה האחר הנוגע ליתרת דמי שכירות, חובות חשמל, מים ונזק לא ממוני נדחים בזאת.