בכתב ההגנה הכחיש הנתבע בכלליות את טענת התובעת בדבר הקמת עסק עצמאי וטען כי העסק הוקם על ידו רק לאחר סיום עבודתו אצל התובעת (ס' 20 לכתב ההגנה): "סעיף 11 לכתב התביעה מוכחש מכל וכל, למעט העובדה כי הנתבע החל לעבוד כעוסק עצמאי לאחר סיום עבודתו אצל התובעת" (ההדגשה במקור – ר.צ.).
התובעת לא הוכיחה כי קמה לה זכות יוצרים לגבי ביטוי זה וכי אין מדובר בביטוי נפוץ בציבור, כדוגמת "בית חכם".
חמישית, טרם קבלת הכרעתי בתיק זה, שקלתי את טענתו של הנתבע, כי התובעת ידעה על מעשיו (ס' 5 – 6 לתצהיר הנתבע):"...מר אורבך ידע כל העת, שמעת לעת עשיתי על חשבון זמני הפרטי מספר עבודות ספורדיות (במקרים מעטים) ואף עודד אותי לכך, שעה שידע משיחות שנתקיימו בינינו שבכוונתי להתחיל בפעילות עצמאית לאחר סיום עבודתי בחברה...כל פעילות פרטית שביצעתי הייתה בידיעתו ובעידודו של מנהל התובעת ובעליה – אורבך גל, אשר בירך על כך ועודד אותי לכך מתוך חשיבה שאעבוד מול החברה כפרילנסר בעתיד".
מהראיות ומהעדויות אותן שמעתי, התברר כי הקף פעילותו של הנתבע לא היה מצומצם.
לטענה זו הסכים גם התובע (ר' עמ' 1 ש' 1 – 2, לפ' דיון מוקדם מיום 30.12.15: "מוסכם כי התביעה כנגד מר אורבך בכל הנוגע לאיסור לשון הרע, היא מתוקף תפקידו כנושא משרה".
אולם, בהתאם לחוק בית הדין לעבודה, קיימת אפשרות להגיש תביעה אישית כנגד נושא משרה של המעסיק, אשר הפר את חוק איסור לשון הרע, מכוח סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) : "(א)לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון –... בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".
...
לאור הטעמים האמורים לעיל, הנני מקבלת את תביעת התובע בגין לשון הרע, וקובעת כי הנתבע יישא בתשלום בסך של 15,000 ₪ לתובע.
סוף דבר-
מר שמגר בן ענת ישלם לחברה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין , פיצוי בסך של 32,480 ₪, בגין הפרת חובות תום הלב והנאמנות.
הנתבע ישלם למר שמגר בן ענת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פיצוי בסך של 15,000 ₪, בגין הוצאת דיבה.
