השאלה הנשאלת היא, מה הדין כאשר העובד מעביר את ה"סוד המסחרי" לצד שלישי, או מנצל את הסוד המסחרי יחד עם אותו צד שלישי; האם במקרה כזה סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות מעניק לבית הדין לעבודה סמכות לידון גם בתביעה של המעסיק כנגד הצד השלישי?
בעיניין זה, קבעה כב' השופטת (בדימוס) אלישבע ברק אוסוסקין בעיניין חטיפי העמק[footnoteRef:36], כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לידון בעילות של גזל סוד מסחרי, גרם הפרת חוזה והפרת צו שפוטי כלפי צדדים שלישיים שאינם צדדים ישירים ליחסי העבודה.
כל זאת, שעה שלטענת התובעת, הנתבעים 3 ו-4 ידעו כי הקמת העסק המתחרה מהוה הפרה יסודית של יחסי העבודה וחוזה העבודה שבין התובעת לנתבע ותוך שימוש במשאבים של התובעת לצורך פעולתם זו, כך שבפועל מדובר בתביעה ש"בקשר לסכסוך עבודה".
...
על רקע האמור, התובעת עותרת לקבלת הסעדים הבאים:
מתן פסק דין הצהרתי השולל את זכאות הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים.
סוף דבר
לאור לכל האמור לעיל, הננו קובעים כדלמקן:
הבקשה לסילוק התביעה בעילת גרם הפרת חוזה כנגד הנתבעים 3 ו-4- נדחית.
הבקשה לסילוק התביעה בעילת הפרת חוק עוולות מסחריות מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בעילה זו תמחק כנגד הנתבעים 2-4 ותעמוד בעינה כנגד הנתבע.
לעניין זה, בסעיף 82 לכתב התביעה יירשם "לחייב את הנתבע לשלם לתובעת בסך של 54,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי בגין גזל סוד מסחרי כקבוע בסעיף 13 לחוק" במקום "לחייב את הנתבעים...".
בקשה לסילוק חלק מעילות התביעה המופיעות בסעיפים 38-46, 56-62, 83 ו- 85, כנגד הנתבע - נדחית.