הוסיפה וטענה התובעת, כי סכום הנזקים אשר נגרמו לה על ידי הנתבע, עומד על סך של 846,160 ₪, בהתאם לפירוט הבא - בגין הפרת ההסכם עם קוקה קולה, סך של 146,160 ₪, בגין פיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם סך של 100,000 ₪, בגין הפרה של חוק זכויות יוצרים, פיצוי סטאטוטורי בסך של 100,000 ₪, בגין חסר שעות עבודה ואי עמידה לרשות המעביד סך של 500,000 ₪.
דהיינו, בהתאם להלכה תניית אי תחרות או הגבלת תחרות תוכר רק מקום בו מוכח אינטרס לגיטימי של המעסיק אולם, אף אם יוכיח המעסיק שכך הם פני הדברים, עדיין יש לבחון את סבירות ומידתיות ההגבלה לרבות משך ההגבלה, היקפה והתחום הגיאוגרפי עליו היא חלה.
מעיון בתדפיס אתר האנטרנט מחודש 8/14 (נספח ז' לתצהירו של מר אורבך, נספח ה לכתב התביעה), עולה כי הנתבע סיפק שירותים זהים לשירותים אותם סיפקה התובעת - שירותי תמיכה במערכות מחשוב של לקוחות:" שמגר ניהול יוסדה בשנת 2011...כמיזם הזנק בתחום האנטרנט ובהמשך הרחיבה את שירותיה כספקית שירותי מחשוב וענן. כיום שמגר ניהול מספקת קשת רחבה של שירותים אישיים מוטעמים אישית...כמו כן מספקת פיתרון אירגוני עבור מנכלי"ם - שליטה ובקרה על מערכות המיחשוב".
בהמשך לכך, התובעת הוכיחה כי הנתבע השקיע בפירסום וקידום העסק אותו הקים במהלך תקופת עבודתו בתובעת.
מאחר ומדובר ביחסי מעסיק – עובד ולא ביחסי עובד – לקוח, בנסיבות מקרה זה בהן עיקר הטענות היו ביחס להקמת עסק עצמאי מתחרה, איני סבורה כי הייתה חובה למסור מידע ללקוח, לא כל שכן, לקוח אשר ידוע כי כבר עתיד לעזוב את החברה.
...
לאור הטעמים האמורים לעיל, הנני מקבלת את תביעת התובע בגין לשון הרע, וקובעת כי הנתבע יישא בתשלום בסך של 15,000 ₪ לתובע.
סוף דבר-
מר שמגר בן ענת ישלם לחברה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין , פיצוי בסך של 32,480 ₪, בגין הפרת חובות תום הלב והנאמנות.
הנתבע ישלם למר שמגר בן ענת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פיצוי בסך של 15,000 ₪, בגין הוצאת דיבה.
