תביעת מעסיק בגין גניבת סוד מסחרי על ידי עובד

לאחר שדרישת התובעת לקבלת ממנו פיצוי בגין גניבה נטענת של סוד מסחרי כמו גם הוצאת לשון הרע נדחתה, הוגשה התביעה שבפנינו.

לטענת התובעת 2, מיד בסמוך לאחר פגישה זו, ניגש הנתבע למחשב שלו, ביצע בו מספר פעולות, ויצא מהמשרד בטריקת דלת תוך אמירה כי "נראה מי חייב למי...". בהמשך לכך, בשעה 15:06, שלח הנתבע למזכירת החברה גב' זהבה בר זיק מיסרון בזו הלשון: "זהבה יקירה אני מאוד מקוה שאת לא תשתפי פעולה איתה כדי לפגוע בי, כמו שהבנת אני לא עוד אחר מהפראיירים שהיא דורסת במשך השנים... עד כמה שזכור לי, היא עוד לא יודעת שאת מתכוונת לצאת לפנסיה ביוני... בכל מקרה אני שלחתי לעצמי למייל הפרטי והדפסתי את כל התקציבים פנימי וחיצוני שעשינו בשנה האחרונה, ואת רשימת הלקוחות, שיהיה, סתם במידה ותרצה מילחמה, אני חושב שכדאי שיידעו מה העלויות האמיתיות של הדברים... שיהיה לך בהצלחה עם החולת נפש הזו". מיסרון נוסף נשלח על ידי הנתבע דקה מאוחר יותר, בשעה 15:07, ובו נאמר כי: " הכל כבר הודפס ומתוייק בתיק מסודר בבית". בתשובה למסרונים אלה, כתבה לו גב' בר-זיק בשעה 18:51 כך: " אני חושבת שאסור לך להעביר ללקוחות תקציבים. זה לא חוקי ונחשב גניבה. שושי יכולה לתבוע אותך וגם להתלונן במישטרה. אני מציעה לך לחשוב בהגיון ולא לעשות את זה". ולכך השיב הנתבע בשעה 18:55: "הכל תלוי בהתנהלות שלה, אני לא מפחד מהכלבה הזו". חלופת המסרונים צורפה כנספח מס' 8 לכתב התביעה.

לכך השיב הנתבע כדלקמן, באותו היום (11.3.15) בשעה 21:25: "אין כאן שום גניבה ממעביד, זהו חומר שקיים אצלי תמיד מכורח העבודה, היחידה שירדה מהפסים זו את וזה לא מהיום, שושי על תאיימי עלי בתביעות ועורכי דין, אם תלכי למסלול הזה מבטיח לך שאני לא היחיד שיפסיד מכך, אגב זהבה שדאגה לשלוח לך את זה מדברת עלייך באופן קבוע ויומיומי עם כל מי שמוכן לשמוע ובעיקר עם שירן, כמו כן מתכננת לצאת לפנסיה ביוני, ועסוקה מירב הזמן בהכנות לכך (כשהיא לא משחקת קנדי קראש, או רואה סדרות), הזהירה אותי כל פעם מחדש שלא לספר לך שמתכוונת להודיע לך ביוני מעכשיו לעכשיו, שושי כמו שאמרתי לך, ממש לא זיהית נכון מי היה לצידך, בכל מקרה אין כאן שום גניבה ממעביד, אלו כלים שהיו חלק מהעבודה... מעבר לכך אין לי שום בעיה שתפני לצד המשפטי, חצי ממשפחתי הם עורכי דין, תבדקי מיזה מושה צ'ציק, זה לא עולה לי שום דבר, ומבטיח לך שאת תפסידי מכך לא פחות ממני". ודקה אחר כך הוסיף הנתבע מיסרון בזו הלשון: "ואגב, אין כאן הוצאת לשון הרע, ממליץ לך לשמוע מה כל אחד שעבד איתך בעבר, כולל הספקים הקבועים, אומרים עלייך... תשאלי את זהבה מרכלת איתם באופן קבוע". חלופת המסרונים בין הצדדים הסתיימה במיסרון מצידה של התובעת לתובע, שנשלח בשעה 21:47, שבו נאמר כך: "העברה של חומר למייל הפרטי כפי שכתבת... זו גניבה. כל השאר לא לרמה שלי ואין לי כוונה להתייחס. העורך דין שלי ידבר איתך". למחרת היום פנתה התובעת 2 למישטרה והגישה תלונה במישטרה על גזילת סוד מסחרי, וביום 23.3.16 פנתה לבית דין זה בבקשה דחופה למתן צוים במעמד צד אחד (תיק סע"ש 48995-03-15).

...

זאת ועוד, אף שהתובעות הגישו סיכומים בכתב מפורטים, הנפרשים על פני שמונה עמודים, לא מצאנו בהם כל התייחסות לרכיב תביעה זה – למעט אמירה כללית לפיה התובעות חוזרות ומבקשות שייפסקו להן הסעדים שפורטו בכתב התביעה – ובכלל זה הן לא הצביעו על מקור נורמטיבי המסמיך את בית-דין זה לפסוק במסגרת ההליך הנוכחי הוצאות שנגרמו להם בהליך קודם, שהסתיים בהסכמה ללא פסיקת הוצאות.

לאור כל האמור, הרינו דוחים רכיב תביעה זה. סיכום התביעה נדחית ברובה, ומתקבל רק רכיב התביעה שעניינו החזר תשלום עודף (מקדמה) בסך 6,500 ₪, ששולם לנתבע במשכורת פברואר 2015.

אשר לפסיקת ההוצאות – על דעת רוב חברי המותב, בהינתן שהתביעה עמדה על סך 181,500 ₪, והיא התקבלה רק בחלקה המזערי (כ- 3.5% בלבד מהסך הכולל) סבורים אנו שיש מקום לחייב את התובעות לשלם לנתבע הוצאות, שאותן אנו מעמידים בדיוק על הסך שאותו חוייב הנתבע לשלם להן (לדעתה של חברת המותב גב' לאה חלה, שנותרה בדעת מיעוט, יש לחייב את התובעות לשלם לנתבע הוצאות גבוהות יותר, בסך 10,000 ₪).

במסגרת התביעה הנגדית עותרים הנתבעים ( - הם התובעים שכנגד ) לפצוי בגין אובדן הכנסות שניגרם להם עקב מעשיו של התובע ( - הוא הנתבע שכנגד ) אשר פעל באופן יזום לגנוב לקוחות מהנתבעת, לפצוי בגין נזקים כלכליים ותדמיתיים ופגיעה במוניטין הנתבעת עקב רשלנות הנתבע שכנגד ועבירות משמעת בעבודה, לפצוי בגין גניבת סוד מסחרי, לפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ולפצוי בגין הוצאת לשון הרע.

גניבת סוד מסחרי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו סוד מסחרי: "סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;"

על דרכי הוכחתו של סוד מסחרי נאמרו הדברים הבאים: "במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את הקפו ואת הזמן שעליו להוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

...

בסופו של דבר לא הספיק לבצע חפיפה לגב' קרן שלום שתוכננה לסוף היום בו קיבל את מכתב "הפסקת העבודה " ( מיום 30.8.15 ), מכתב מאיים ומשפיל שבגינו סיים עבודתו בנתבעת לאלתר והלך לביתו.

התובע מוסיף כי כל הכספים שמגיעים לנתבעים מסודרים בתיקיית "חוזים". במצב בו עומדים אנו בפני גרסאות סותרות ובהעדר כל ראיה אחרת ומכיוון שנטל הראיה להוכיח את תביעתה מוטל על הנתבעת - דין התביעה בעילה זו לנידחות.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 137,240 ₪.

תביעת המעסיק: סוד מסחרי-רשימת לקוחות: סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, קובע: "(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.

(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השמוש הוא בנגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השמוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהוא באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.

רשימת לקוחות תוכל להוות "סוד מסחרי" המהוה חלק מקניין המעסיק, רק בנסיבות בהן יוכח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיגה, כאשר הקובע הוא מהות הרשימה ותכולתה, ולא שמה או כינויה על ידי הצדדים.

לפיכך המעסיק – סיגנון – שהוא המעסיק האחרון (ולא עידן), מחוייב ב"פצויי פיטורים" לעובד.

...

בדרך של אומדן, ואולי בהשערה כי מדובר בפיצוי ברף המינימלי, החלטתי שהעובד ישלם לסגנון 50,000 ₪ בקשר להפרת חובת הנאמנות שלו כלפי מעסיקו לשעבר (סגנון), בדרך התנהגותו המתוארת, בין אם תקרא לה "גזל סוד מסחרי", ובין אם תקרא לה "הפרת חוזה", עקב התנהגות שלא בתום לב. בקביעת גובה הפיצוי, התחשבתי בטענת העובד, כי חלק מהלקוחות היו בני משפחה וקרובים שלו; למרות שלטעמי עובדה זו אינה מכריעה את הכף.

לפיכך, החלטתי להפחיתם בחישוב פיצויי הפיטורים, כאמור.

אי אפשר לומר שהמעסיק פעל בחוסר תום לב לעניין זה, וממילא דין תביעת העובד בהקשר זה - להידחות.

על רקע זה, כולל כתב התביעה עילות תביעה שעניינן מתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע להמנע מעשיית שימוש באתר האנטרנט של העסק, השבת הרכוש שנטל עם סיום העסקתו וכן פיצוי בגין הפרת חובת האמון, הנאמנות ותום הלב המוגברות החלות ביחסי העבודה משום שגזל את אתרי האנטרנט ותכולתם; גזל והשתלטות ללא זכות שבדין על רכוש של מעסיק; גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, והפרת זכויות יוצרים.

נפנה בהקשר זה לסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, שדן ביצירה אשר נוצרה על ידי עובד וקובע כך: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". זאת ועוד, סעיף 52 לחוק זכויות יוצרים קובע כי הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה לפי פקודת הנזיקין, ומשעה שהתובע בתיק דנן משתית את עילות התביעה בין היתר על עילות נזיקיות אשר מצויות בסמכותו של בית הדין, כאמור לעיל, לא שוכנענו בשלב זה כי יש לסלק על הסף עילת תביעה זו (ראו גם בשא 724/13 ‏אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין ואח', מיום 17.4.13; סע"ש (ת"א) 1639-11-13‏ ‏ דפנה נבארו נ' סלע מעבדות תוכנה בע"מ, 31.10.17; סע"ש (תל אביב-יפו) 10839-02-14 ברטה (ציונה) ימפולסקי נ' אגודת ידידי הבלט הקלסי בישראל, מיום 16.9.18; ס"ע (י-ם) 31284-07-11 סלמאן אלאמיר עאמר נ' מינרווה יעוץ והדרכה בע"מ, 24.3.14).

" פרק ב' לחוק עוולות מסחריות דן בגזל סוד מסחרי, ולעומת זאת פרק א' לחוק דן בהילכות מסחר לא הוגנות, בין עוסק לעוסק.

...

נפנה בהקשר זה לסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, שדן ביצירה אשר נוצרה על ידי עובד וקובע כך: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". זאת ועוד, סעיף 52 לחוק זכויות יוצרים קובע כי הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה לפי פקודת הנזיקין, ומשעה שהתובע בתיק דנן משתית את עילות התביעה בין היתר על עילות נזיקיות אשר מצויות בסמכותו של בית הדין, כאמור לעיל, לא שוכנענו בשלב זה כי יש לסלק על הסף עילת תביעה זו (ראו גם בשא 724/13 ‏אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין ואח', מיום 17.4.13; סע"ש (ת"א) 1639-11-13‏ ‏ דפנה נבארו נ' סלע מעבדות תוכנה בע"מ, 31.10.17; סע"ש (תל אביב-יפו) 10839-02-14 ברטה (ציונה) ימפולסקי נ' אגודת ידידי הבלט הקלאסי בישראל, מיום 16.9.18; ס"ע (י-ם) 31284-07-11 סלמאן אלאמיר עאמר נ' מינרווה יעוץ והדרכה בע"מ, 24.3.14).

סיכום מכל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בגין עילת גניבת עין מסולקת על הסף.

שאר טענותיו של הנתבע נדחות.

- גניבת סודות מסחריים ושימוש בזכויות יוצרים של העסק תוך הצגת עבודות שבוצעו על ידי העסק באתר עסקו החדש - הוערך ונתבע סך כולל של 200,000 ₪; - סך של 76,000 ₪ כספי העסק שהועברו ישירות לנתבעת 2.

לטענת המעסיק, העובד אינו זכאי לפצויי פיטורין שכן לא פוטר אלא התפטר ובנוסף, יש לקבוע כי אינו זכאי לפצויי פיטורין בשל מעשיו המהוים גניבה ממעביד ובשל הכספים שנטל לעצמו והוא חייב בהשבתם (כמפורט בתביעת המעסיק).

...

עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.

סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.

בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.