תביעת מענק לימודים להורה עצמאי: דחיית תביעה עקב אי-עמידה בהגדרה

ביום 11.5.17 הודיע הנתבע לתובעת, כי תביעתה למענק לימודים לשנת 2016 אושרה , אך דחה את תביעתה למענק לשנים 2014-2015 בהתאם להוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), המאפשר תשלום גמלה לכל היותר 12 חודשים רטרואקטיבית מהמועד שבו נוצרה עילת התביעה.

דיון והכרעה: סעיף 74(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי לפני תחילת כל שנת לימודים או בתחילתה ישלם המוסד מענק לימודים, להורה עצמאי, כמשמעותו בחוק הסיוע, בעד כל אחד מילדיו.

סעיף 1 לחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הסיוע") מגדיר הורה עצמאי באופן הבא:  "הורה עצמאי" – תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו; (2)       הוא נשוי ומתקיים בו האמור באחת מפסקאות המשנה (א), (ב) או (ג), ובתנאי שאין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגו; (א)       הוא חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות; (ב) .

בעב"ל 57861-01-11, אסתר לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 7.8.2012), נפסק באשר לחובת מבוטח להגיש תביעה לפי חוק כתנאי לקבלת קצבה, כי -   "...ברוח דברים אלה פסקנו אנו לגבי זכאותו החוקית של המבוטח לגימלה, כי "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הבטחון הסוצאלי. לפיכך, לא תשמע  טענה לפיה יצר המוסד בהתנהגותו זכויות או מניעות. בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון על-פיהן היתנהגותו של גוף צבורי כדוגמת המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, על כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעיה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק". (עב"ל 1352/10 שקולניקוב - מהמוסד).

אפילו היינו מניחים, כי הזכות לקצבה חוקית היא זכות קניינית חוקתית החייבת לעמוד בדרישות פיסקת ההגבלה, כדעת השופט מלצר (רע"א 8138/07 שמואל פאר נ' קצין התגמולים משרד הבטחון); ואפילו היינו מניחים כדעתו, אף שהדבר לא נטען בעירעור שלפנינו, כי הזכות לקיצבת קיום על פי חוק מעוגנת בכבוד האדם על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; עדיין אין להיתעלם מכך, שעולה מדעתו (בבג"ץ שלייטנר) כי תשלום רטרואקטיבי של קיצבה מוגבל זמן מכוח החוק, עונה על דרישות פיסקת ההגבלה כל עוד הוא נמצא במסגרת "מרחב התמרון החקיקתי", והסעד הנידרש של ביטול חוק - שמור רק למצבים "חריגים שבחריגים".   גם בעב"ל 628/08 פרופ' גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 15.4.2010), נפסקו דברים ברוח דומה, לפיהם –   "תנאי הכרחי להענקת גמלה לפי החוק הנה הגשת "תביעה" למוסד (דב"ע נא/31- 0   המוסד - אהרון ציון, פד"ע כג' 367 ; לג/51- 0   יצחק אדרי - המוסד, [פורסם בנבו] פד"ע ד' 381).

...

לעומת זאת, אני סבור, כי המקרה דנן נכלל בין המקרים בהם יש "אחריות מוחלטת" של המבוטח, מה שמעניק לתובעת זכות לתשלום רטרואקטיבי רק על פי כללי השיהוי שבסע' 296.

לאור כל האמור, החלטת הנתבע לשלם לתובעת את מענק הלימודים עבור שני ילדיה רטרואקטיבית ל-18 חודשים, היתה סבירה, ונעשתה כדין.

סוף דבר- התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

מונחת לפנינו תביעה לתשלום מענק לימודים לתובעת בגין שני ילדיה, הבגירים כעת, וזאת משנת 2006 ואילך.

] ביום 2.8.2017, דחה הנתבע את התביעה למענק לימודים מהטעם כי התובעת אינה עונה על הגדרת 'הורה יחיד'.

[13: ראו חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 – "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים."] למצער, משהליך הגירושין לא נמשך שנתיים והסתיים ללא קבלת גט בפועל, הרי שהתובעת לא נמצאה כעומדת בתנאי השלישי – של ניהול הליך גירושין לפחות שנתיים עד למועד הגשת התביעה לנתבע.

[14: ראו עוד – דברי ההסבק לחוק הורה עצמאי ה"ח תשנ"ב מס' 2090 עמ' 86] על סמך כל אלו, אין מנוס מהקביעה כי התובעת אינה עונה על הגדרת 'הורה עצמאי' ובעקבותיה, גם אינה זכאית למענק לימודים.

...

" אין בידינו לקבל את שינוי הגרסה בעדות התובעת וטענת בא כוחה כי יש לראות בבני הזוג כפרודים ברציפות החל משנת 2006.

[14: ראו עוד – דברי ההסבק לחוק הורה עצמאי ה"ח תשנ"ב מס' 2090 עמ' 86] על סמך כל אלו, אין מנוס מהקביעה כי התובעת אינה עונה על הגדרת 'הורה עצמאי' ובעקבותיה, גם אינה זכאית למענק לימודים.

במשך השנים ועד הגיע בכור הילדים, סלים, יליד 7.7.20, לגיל 18 ,קבלה התובעת מענק לימודים מכח הוראת סעיף 74 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש) התשנ"ה-1995 (להלן: המענק, החוק, סעיף 74).

סעיף זה אינו דורש עמידה בהגדרת "הורה עצמאי", אלא מתיחס ל"הורה" בלבד ומשכך ההגדרה המפנה לחוק הסיוע שכשלעצמו דורש כי ההורה יהא "תושב ישראל" אינה חלה לגביו.

בשולי הדברים אעיר כי בתביעה נטען כלפי הנתבע שדחה בסתמא את תביעת התובעת בנימוק שאינה עומדת בתנאי הזכאות למענק ללא פירוט.

...

הוראת סעיף 2א לחוק שוללת ההכרה בתושבות במקרים המתוארים שם, גם אם לפי מבחני הפסיקה לבחינת מרכז חיים, ניתן היה להגיע למסקנה של קיום תושבות.

בנסיבות אלה לא ברור מדוע עמדה התובעת על תביעתה- ודין התביעה להדחות.

משכך תשלם התובעת לנתבע הוצאותיו בסך 300 ₪.

במסגרת התביעה שלפנינו נתקפת החלטת הנתבע לדחות תביעה למענק אישפוז ולמענק לידה בשל לידתה של התובעת את בנה בהתבסס על נימוק של אי תושבות התובעות לצורך החקיקה הרלבנטית.

ביום 23.8.2018 נדחתה התביעה בנימוק "בהתאם לאמור בסעיף 40(א) (1) לחוק הביטוח הלאומי, הזכאות למענק אישפוז ולמענק לידה היא לתושבת ישראל או לאשת תושב ישראל". ביום 10.11.2019 נערך ביקור בדירת התובעת הצמודה לדירת הוריה והתובעת תושאלה (להלן: "הביקור השני", תעוד הביקור הראשון צורך לתצהיר הנתבע מיום 5.8.2020).

(1) מבוטחת לפי פרק י"א או אשת מבוטח לפי פרק י"א, אף אם הלידה ארעה מחוץ לישראל; (2) עובדת או עובדת עצמאית המועסקת בישראל או אשת עובד או עובד עצמאי המועסק בישראל ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה, אף אם כל אלה אינם תושבי ישראל, ובילבד שהלידה ארעה בישראל; פסקה זו לא תחול על מי שמתגורר באיזור ואינו תושב ישראל באיזור, והכל כהגדרתם בסעיף 378.

כבר בשלב זה, אדגיש כי במקרה זה הנתבע לא עמד בנטל - להוכיח שהתובעת אכן מתגוררת באיזור כאמור בחריג שבסיפא של פסקה א(2) הנ"ל. התובעת צרפה לתביעתה תלושי משכורת המעידים כי היא עבדה מיום 1.10.2017 ועד להגשת התביעה בבית ספר נאות יעקב בירושלים.

באשר לטענת הנתבע כי מכמות חפציה של התובעת בבית הוריה בביקור הראשון ניתן ללמוד על שאינה מתגוררת במקום, מצאתי שדין הטענה להדחות.

...

לפיכך, שוכנענו כי אכן התובעת התגוררה בתקופה הרלבנטית בבית הוריה באבו גוש.

לפיכך, דין התביעה להתקבל הן מכוח סעיף 40(א)(1) והן מכוח סעיף 40(א)(2).

סיכום התביעה מתקבלת, החלטת הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת לזכאות למענק אשפוז ולידה לפי סעיף 40(א)(1) וכן 40(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, מבוטלת בזאת.

[23: דיון (עבודה ארצי) 3-137/מח תמר אדר - פירסום מלניק בע"מ, כ(1) 060 (1988); דיון (עבודה ארצי) 1-3/לב "גלוב" שירות נסיעות בע"מ - אליהו לוי, ג(1) 246 (1972); דיון (עבודה ארצי) 3-106/מג יחיאל ולטנר - גור בטח, סוכנות לביטוח בע"מ, טז(1) 085 (1984)] אופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם: הגדרת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם אינה מכריעה לכשעצמה בשאלת קיום יחסי עבודה ואולם יש בכך אינדיקאציה לאומד דעת הצדדים.

] עיון בתלושי השכר של הטכנאי השכיר מלמדים, כי שכרו הבסיסי "משכורת" עומד על 7,250 ₪ וכי מדי חודש הטכנאי קבל תשלומים שונים בגין עבודה בשעות נוספות.

מכאן שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני בגין אופן ההיתקשרות עמו כקבלן עצמאי ועל כן נדחית תביעתו לפצוי ממוני ברכיבים: אי הפרשה לפנסיה, פדיון ימי חופשה והבראה.

יצויין, כי בכתב התביעה התובע מיפרט כי הוא "עבד בימים א' – ה' מ-07.00 – 16.00 (כשלעיתים אף עבד מעבר לכך)" ועל כן לגירסתו הוא זכאי לקבל תשלום בגין שתי שעות נוספות מדי שבוע, שכן עבד 45 שעות בפועל כאשר שבוע העבודה עמד על 43 שעות.

ורק לידיעה לבתי הספר לו הורשה להכנס אף אדם להוציא תלמידים ומורים לא הורים.

כידוע בתחילת שנת 2020 התפרצה מגיפת הקורונה בישראל וכתוצאה ממנה חלה ירידה ניכרת בפעילות משק העבודה בישראל ועובדים רבים אף הוצאו לחל"ת. ככל ובתקופה זו התובע היה מועסק כשכיר הרי שבשים לב לנסיבות הספציפיות של תקופת הקורונה ולנוכח העידר העבודה בבתי ספר באותה העת, מן הסתם הוא היה מוצא לחל"ת. עם זאת, מאחר שהתובע היה עצמאי הרי שהוא לא הוצא לחל"ת, ואולם על פי עדותו הוא קיבל מענק קורונה לעצמאים מביטוח לאומי, שזהו למעשה התשלום המקביל ששולם לעצמאים במקום דמי אבטלה אשר שולמו לשכירים בתקופת החל"ת ואשר בא לפצות את העצמאים בשל הירידה בהכנסתם בתקופה זו. מכל מקום, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי כאשר עובד מוצא לחל"ת "אין יחסי העבודה מגיעים לידי סיום אלא נמצאים בסטאטוס של השעייה"[footnoteRef:47] ואף מן הטעם הזה אנו סבורים, כי דין טענת התובע לפיטורים להדחות.

על כן, נדחית תביעתו לפצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופצוי בגין אי עריכת שימוע.

...

במקרה שלפנינו – לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הגענו לכלל מסקנה, כי יש לפסוק לתובע פיצוי ללא ממוני בסך 40,000 ₪ כאשר לקחנו בחשבון, כי הנתבעת היא שהכתיבה את מודל ההתקשרות בין הצדדים כיחסי קבלנות, כי דובר במשך העסקה ארוך של כ 8.5 שנים וכן שההכרה, כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מגלמת בתוכה זכויות כלכליות שאינן ניתנות לכימות וכן זכויות הנגזרות מהמטרות אותן דיני העבודה באים לקדם.

] סוף דבר: מכל המפורט לעיל- התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

תביעת התובע בגין יתר הרכיבים נדחית, הכל כפי שפורט לעיל.