תביעת מנהלת אגף חינוך להעלאת שכר ואפליה מגדרית

מורה למקצוע כלשהוא, בעלת דרגת שכר אקוויולנטית לתואר ראשון (על פי סעיף א' – 3 לחוזר מנהלה אגף כא"ב מס' תשנ"א – מיום 1.6.93 [צ"ל 21.6.1991 – נ.א.] ובעלת רשיון הוראה קבוע, אשר צברה 25 נקודות לפי הקריטריון ב-ג–6 להלן, תהיה זכאית לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני".

הטיעון והדיון בבית הדין האיזורי#_ftn1 עיקר טענותיה של המשיבה בתביעתה לקבלת דרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני בחינוך (להלן גם: דרגת השכר) היו אלה: היא עומדת בקריטריונים הנדרשים בחוזר מנכ"ל "היות והתואר שרכשה הוא יותר מהדרוש לצורך קביעת דרגת השכר המבוקשת"; "הקריטריונים שנקבעו ע"י משרד החינוך הם מקפחים, היות והתואר B.A אינו נופל מערכו התוארB.Ed “; "בעת בה למדה לתואר ראשון, כלל לא הייתה מכללה חרדית ללימודי תואר B.Ed....", שכן מסלול שכזה ניפתח 20 שנה מאוחר יותר, בשנת 1990; התכנית שבחוזר "יצרה העדפה מתקנת ראויה להפלייתן של נשים חרדיות, אשר מטעמים מצפוניים ודתיים לא יכלו ללמוד באוניברסיטאות... משנקבעה אותה העדפה מתקנת, מן הראוי להחילה על כל הנפגעים מאותה הפליה, לרבות אלה שבלית ברירה טרחו והשלימו השכלתם באוניברסיטה"; מכל הטעמים האלה, הוצאתה מגדר הזכאים להשוואת שכר על פי החוזר היא בגדר הפליה בלתי רלוואנטית כלפיה, וכי "יש להרחיב את הוראות החוזר כך שיחולו גם עליה, גם אם את התואר הראשון רכשה באוניברסיטה"; מה גם שבפועל "אין הבדל מהותי בין תואר B.A. שרכשה לבין התואר B.Ed", ומהותית אין היא שונה ממורה חרדית שבחרה ללמוד לתואר זה. משרד החינוך ביקש לדחות את טענותיה של המשיבה מטעמים שעיקרם באלה: "הוראת סעיף 105 בחוזר מנכ"ל נועדה לענות על בעיה ספציפית של נשים הלומדות במיגזר החרדי ואשר אינן יכולות ללמוד באוניברסיטאות או במכללות, שכן הן בעלות צביון חילוני או דתי 'ציוני'"; לא יעלה בידי הנשים החרדיות הלומדות במוסדות הדתיים להגיע לדרגת שכר של תואר שני, שכן במוסדות אלה "לא קיימים עדיין לימודים לתואר שני"; "הוראת הסעיף לא נועדה ליצור מצב בו כל מורה בעלת תואר ראשון תוכל לדלג על לימודי התואר השני ולקבל דרגת שכר מקבילה לתואר שני; מדובר בהטבה שראה המעסיק ליתן באופן חד צדדי במטרה עניינית ראויה "למורות שנמנעו הלכה למעשה מלימודים במוסדות אוניברסיטאיים, וזאת מטעמי מצפון ודת". המשיבה, לעומת זאת, למדה באוניברסיטה לתואר ראשון ואף החלה לימודיה לתואר שני ואין כל מניעה שתסיימם כנדרש באותה מסגרת; בנסיבות המקרה, אין המשיבה "שווה" למורות חרדיות ממין אלה עליהן חל ההסדר שבסעיף 105 לחוזר, וממילא אין מדובר בהפליה פסולה בין שוים, כי אם בהבחנה מותרת; המשיבה אינה עומדת בתנאי הזכאות שבסעיף 105 לחוזר והענות למבוקשה תיצור הפלייתה לטובה ביחס למורות חילוניות או דתיות, שמטעמים אישיים לא סיימו לימודיהן לתואר שני באוניברסיטה.

...

מקובלת עלינו טענת המדינה ושיטתה, לפיה מטרתו של סעיף 105 לחוזר ותכליתו לבנות תכנית לימודים מיוחדת לבוגרות מרכז להכשרת עובדי הוראה, לפי המלצתה של ועדת אקוויולנט ובאישורו של מנכ"ל משרד החינוך.

אשר על כן, קובעים אנו כי חוזר המנכ"ל אינו מפלה בהוראותיו ואין הוא מקנה עדיפות למורה שלא למדה לימודים אקדמיים על פני מורה שלמדה לימודים אקדמיים, כפי שקבע בית הדין האזורי.

סירובה של המשיבה להשלים לימודיה, ולוּ במועד מאוחר זה, בטענה שמצבור הקורסים שהשלימה עולה על זה הנדרש בסעיף 105 לחוזר, אינה מקובלת עלינו.

סוף דבר: ערעור המדינה מתקבל.

עניינה של התובענה דנן בטענת התובעת, ששמשה כמנהלת אגף החינוך בעריית קריית שמונה, כי הנתבעים 1-3 התחייבו כלפיה להעלות את שכרה מ-55% ל-75% משכר בכירים.

בהתאם לבקשת משרד הפנים שלא להעלות את שכרם של יתר הבכירים בערייה על מנת שניתן יהא להעלות את שכרה של התובעת, ראש העיר החליט להענות לדרישת משרד הפנים בעיניין זה. בטרם נעילת פרק זה, נציין כי לא נעלם מעינינו האיזכור המינורי של רכיב "האפליה המגדרית" בכתב התביעה.

...

טענת התובעת לפיה החשב המלווה (שממונה על ידי שר הפנים) ומשרד הפנים חד הם איננה מקובלת עלינו, ואף סותרת את האמור בחוזר המנכ"ל בדבר הצורך באישור "האגף לכח אדם ושכר במשרד הפנים", שהחשב המלווה, אינו נמנה על אנשיו (לראיה, גם באישור המקדמות לתובעת, שאינן בגדר אישור עדכון שכר קבוע, נזקק החשב המלווה לאישור הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים.

בסך הכל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 61,488.8 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.16.

יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.

התביעה כנגד הנתבעים 2ו-3 נדחית, ללא צו להוצאות.

התובעת הרימה, באמצעות עדות התביעה והראיות שהביאה, את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליה עת הוכיחה שפוטרה בעת היותה בהריון, ללא קבלת היתר כנדרש על פי חוק, ללא קיום שימוע, מבלי שהייתה לכך כל סיבה התלויה בה, תוך הפלייתה באופן בוטה, ללא ידיעת המנהלת ובנגוד לדעתה.

הערייה בחרה שלא להביא לעדות את הגב' נועה בן משה ואת הגב' ציונה אלוני, נציגות אגף משאבי אנוש הממונה על קליטת עובדים ופיטוריהם אשר ניהלו את קליטתה לעבודה של התובעת והעסקתה כמו גם את פיטוריה וכן את המיכרז אשר לטענת הערייה נערך לתפקיד מזכירת ביה"ס. הערייה בחרה בכך, ככל הנראה מחשש שעדותן תדגיש את מידת הציניות ואת חומרת הפרות החוק של הערייה בכל הנוגע להעסקתה ובעיקר פיטוריה של התובעת, האפליה של התובעת והפגיעה בערכי השויון, זכות הטעון וזכויות התובעת כעובדת.

המנהלת העידה כי התובעת ביצעה את עבודתה "בצורה יוצאת מגדר הרגיל

ואלו הסעדים שנתבעו: תשלום שכר עבודה בגין התקופה שעד לתחילת חופשת הלידה ולאחריה מאחר ולפיטורי התובעת אין תוקף לפחות עד תום תקופת ההגבלה, לנוכח העובדה שהפיטורים לא הותרו על ידי הממונה, לפיכך, זכאית התובעת לתשלום שכר מלא עד מועד הלידה דהיינו, עד ליום 29.11.14 ולאחר מכן עד תום תקופת ההגבלה, 90 יום נוספים, לפיכך היא זכאית לשכר בגין ארבעה חודשי עבודה במשרה מלאה, בסך של 18,600 ₪ (186 שעות X 25 ₪ לשעה X 4 חודשים).

עוד הבהירה הגב' ליבוביץ כי ההודעה נשלחה גם אל הגב' זלמנוב, וכי רשימת התפוצה של הערייה כללה גם את כל מינהלי בית הספר, העובדים באגף החינוך, אבות הבית, המזכירות, עובדי המנהל וכו' )(עדותה של הגב' ליבוביץ, עמ' 60 שורות 31 – 30, עמ' 61 שורה 1 ושורה 28, עמ' 62, שורות 7 – 4 וכן שורות 27 – 20, עמ' 63, שורות 7 - 1 וכן שורות 16 – 15).

...

מסקנה זו נכונה גם לגבי מועד סיום ההעסקה עצמו, אף הוא בגדר תקופת ההעסקה הקצובה, אף אם הוארכה עד ליום 31.10.14, ולתקופה שפחותה מ 12 חודשים.

לא מצאנו גם כי יש בטענת התובעת בדבר אפליה על רקע הריונה ממש במקרה זה. אין חולק כי לא התובעת ולא מנהלת בית הספר דיווחו על דבר ההיריון למי מגורמי העירייה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

בכתב התביעה ביקשה התובעת לקבוע כי הופלתה לרעה; כי יינתן צו המורה לנתבעת למסור מידע בדבר פירוט תפקידיהם ורמות השכר של מינהלי המחלקות והמדורים המועסקים אצלה ומסווגים בדרוג מפעלי; התבקש צו למינוי מומחה לניתוח עיסוקים מטעם בית הדין; התבקשה קביעה לפיה על הנתבעת לשנות את דרוג שכרה של התובעת החל ממועד מינויה כמנהלת הרכש וההתקשרויות של החברה, וכי היא זכאית לכל התנאים הנלווים לתפקידה ודירוגה בדרוג המפעלי (לרבות רכב); התבקש סעד לחייב את הנתבעת בהפרשי השכר והתנאים הנלווים (אותם העריכה התובעת בכ- 584,912 ש"ח); ולבסוף התבקש תשלום נזק בלתי ממוני בסך 90,000 ש"ח. במסגרת כתב ההגנה נטען בין היתר כי העובדה שהתובעת עצמה לא העלתה כל טענה לאפליה על רקע מיגדרי ואף ראתה עצמה מופלית מול נשים אחרות, מונעת ממנה לטעון טענות מכוחו של חוק שכר שווה לעובד ולעובדת תשנ"ו 1996.

כל אותה עת דורגה התובעת בדרוג המינהלי ושכרה ותנאי עבודה נגזרו מדירוג זה. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, בשנת 2013 עם עזיבתו של מנהל האגף לפיתוח כלכלי ותפעול, מר שמעון גז, בוצע בחברה שינוי אירגוני באופן שבו התובעת מונתה לתפקיד "מנהלת רכש והתקשרויות". במסגרת זו, הועברו לתובעת תפקידיו וסמכויותיו של מר גז, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בעיני ברור מאליו שלא מדובר בטענות ישימות משפטית או מעשית והדרך לפיתרון בעיות מעין אלו היא בחינוך והטמיעה ולא באכיפה שיפוטית.

...

לו תשמע עמדתי הרי שדין התביעה להתקבל.

נציג ציבור מר דוד כהן: אני מסכים ומצטרף לדעתו של כב' השופט איתם לפיה דין התביעה להידחות ומטעמיו.

לסיכום- הוחלט ברוב דעות וכנגד דעתו החולקת של נציג הציבור יוסף קשי לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות בסך 5000 ₪.

בפני בית הדין תביעת התובעים המועסקים כחוקרי משמעת במשרדי ממשלה בשירות המדינה, לתשלום "תוספת חוקרים" לרבות הפרישי שכר, הפקדות לקרן הפנסיה ולקופת גמל הנובעים מכך, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, וכן לפצוי בגין עוגמת נפש, פגיעה בכבוד האדם ופצוי בגין הפליה אסורה.

בעקבות מכתב זה, בתאריך 22.8.01 נשלח מכתבה של הגב' הניה מרקוביץ', ראש אגף בכיר (תיכנון ובקרה) בנציבות שירות המדינה, למר יעקב בר-נר – משנה לנציב שירות המדינה ולמר מוטי אהרוני – מנהל אגף בכיר (משרדי הממשלה ויחידות הסמך" (ת'4 לכתב התביעה) ולפיו: "בהתאם להחלטה מיוחדת של הממונה על השכר הוחלט כי לעובדים המשובצים במשרות חוקרים בתקן נציבות שירות המדינה המקבלים שכרם בהתאם לדירוג 87 תשולם "תוספת חוקרים" בשיעור של 10% משכרם הכולל.

התובעים העלו טענות שונות כנגד מכתב זה. כך לדוג' טענו כי על אף שנקבע במסמך כי תנאי הזכאות נותרו ללא שינוי, באופן בלתי מוסבר נרשם במסמך זה כי את תוספת החוקרים מקבלים גם עובדי יחידת החקירות באגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, בשל לכאורה "הגידול בנפח העבודה באגף והעלייה שחלה במספר התיקים המטופלים ביחידות אלו". התובעים טענו כי המסקנה שביחידת החקירות במשרד האוצר חל גידול בכמות החקירות ובנפח העבודה היא תמוהה, נוכח עדותו של מר אמיר איטח (להלן: "מר איטח"), מנהל אגף חקירות משמעת בנש"מ לפיה כל תיקי החקירה נרשמים על שם חוקרי נש"מ נוכח "כשל מערכתי" שלא מאפשר לרשום את התיקים על ידי מי שביצעו בפועל במשרדי הממשלה השונים.

מר שלם מתייחס בעדותו לנספח 7 לכתב התביעה, מכתבם של מר שלם ושל הממונים על המשמעת במשרד הרווחה, במוסד לביטוח לאומי, במשרד החינוך ובמשרד הבריאות.

במסגרת תפקיד זה נמצא בקשר עם היחידה למניעת גזענות במשרד המשפטים, בהרצאות משלב גם עניין של מניעת גזענות, עובד בשיתוף פעולה גם עם סמנכלית הון אנושי שאחראית על שויון מיגדרי, גיוון תעסוקתי ומניעת גזענות, ומקדמים נושאים שיקדמו את העלאת המודעות ושיפור השרות.

...

הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות, בהיותה חסרת בסיס משפטי, משהתובעים לא הציגו כל מקור נורמטיבי לתמיכה בטענותיהם.

התובעים לא עומדים בתנאי הסף לזכאות לקבל "תוספת חוקרים", ומשכך הם אינם זכאים לקבל תוספת זו. במסגרת הסיכומים טענו הנתבעים לראשונה כי דין התביעה להידחות גם בגין התיישנותה ושיהוי בהגשתה.

סוף דבר פסק הדין עע (ארצי) 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן נ' ד"ר צמח קיסר (פורסם בנבו) מתייחס לקושי בהוכחת אפליה אך לחובה להוכיח אפליה באופן פוזיטיבי, כמו גם החובה להוכיח שיקולים שרירותיים.

משכך דין תביעתם להידחות.

התביעה נדחית , על כל רכיביה מחמת שהתובעים לא הוכיחו את טענת האפליה לא הוכיחו שוויון או זהות או דמיון רבתי כלפי קבוצה או פרט, לא הוכיחו שיקולים זרים או בלתי ראויים בתהליך קבלת ההחלטות לזכאים לתוספת זו כקבוצות או פרטים ולא הוכיחו כי עקרון השוויון כשלעצמו מקנה להם זכות לתוספת חוקרים.