תביעת מנהל עזבון בגין מוות ברשלנות בתאונת דרכים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10004/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. עיזבון המנוח רמי מינץ ז"ל 2. סופיה מינץ נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות מחוז דרום 3. אבן ברי יאסר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשע"ט (14.11.2018) בשם העותרים: עו"ד שי גלעד בשם המשיבים: עו"ד הדס ערן פסק-דין

הרקע הצריך לעניין בצהרי יום 7.4.2013 ארעה תאונת דרכים קטלנית בצומת יכיני.

" להחלטה זו כוונה העתירה שלפנינו, שעיקרה בדרישת העותרים להעמיד את המשיב 3 לדין פלילי באשמת הריגת המנוח או לחלופין בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

כפי שנפסק לא אחת, כאשר עסקינן בהחלטה המתבססת על האופן שבו העריכה התביעה את קיומה של "אפשרות סבירה להרשעה" כעולה מחומר הראיות בתיק, הקף הבקורת השיפוטית על החלטות רשויות התביעה מצומצם אף יותר מההיקף הצר ממילא של היתערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין ניהול הליכים פליליים (ראו למשל בג"ץ 9443/16 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' פרקליט, פסקה 20 (15.8.2017)).

...

יישום אמת המידה האמורה בעניין שלפנינו מביא למסקנה כי לא קמה עילה להתערב בהחלטה שלא להעמיד את המשיב 3 לדין.

אף אם נניח, לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך, כי גם החלטה אחרת של הפרקליטות מצויה במתחם הסבירות, אין בידינו לקבוע – על פי אמת המידה שנקבעה בפסיקתנו למאטריה בה עסקינן – כי ההחלטה שעומדת לבחינתנו חורגת ממתחם הסבירות.

עם כל ההבנה לרחשי ליבה של משפחת המנוח והשתתפותנו בצערה, אין בידינו לקבוע בנסיבות אלו כי יש עילה להתערב בהחלטת פרקליטות המדינה.

העתירה נדחית אפוא.

בית משפט השלום ברמלה ת"א 3998-08-12 עיזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' רמי גראב ואח' בפני כבוד השופט דב גוטליב תובעים 1.עיזבון המנוח פלוני ז"ל 2.פלונית באמצעות עוה"ד שלום צדוק 3.המוסד לביטוח לאומי באמצעות עוה"ד ד. מור נתבעים 1.רמי גראב באמצעות עו"ד מאהר אבו סיאם 2.קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים באמצעות עוה"ד יורם דביר צדדי ג' 1.רמי גראב באמצעות עו"ד מאהר אבו סיאם 2. כאייד גראב באמצעות עו"ד א. לוריה פסק דין

רקע כללי : המנוח פלוני (להלן: "המנוח"), יליד 1927, נפגע במהלך תאונת דרכים מיום 08/09/2010 (להלן: "התאונה") ובהמשך נפטר בעקבות התאונה.

בעקבות התאונה הוגש נגד רמי כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 16228-09-11) והוא הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בבצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות והפקרה אחרי פגיעה לפי סעיפים 304 (יחד עם סעיפים 64 ו-40) לחוק העונשין התשל"ז 1977, וכן לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א 1961.

עיון בהוצאות הנטענות בתצהיר קרנית ובקבלות שצורפו לו מעלה, כי עסקינן בהוצאות סבירות שנדרשו לצורך בירור וניהול התובענה, הן במישור האחריות (חקירה פרטית) והן במישור הנזק (איסוף תעוד רפואי וקבלת חוות דעת אקטוארית).

...

סוף דבר דין ההודעה לצדדים שלישיים, רמי וכאייד, להתקבל.

אני מחייב את רמי וכאייד לשלם לקרנית, יחד ולחוד, את סכום הפיצויים ששילמה קרנית לתובעים בסך 204,076 ₪ (בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין).

לפיכך, אני מחייב את רמי וכאייד לשלם לקרנית, יחד ולחוד, את הוצאות המשפט בהן נשאה קרנית לצורך בירור וניהול התובענה בסך כולל בשיעור 4,280.50 ₪, כמפורט להלן: תשלום עבור חוות דעת אקטוארית (שי ספיר)- 1,160 ₪.

עדותו נדחתה מספר פעמים ובהמשך עוכב הדיון בשל כניסתו להליך פש"ר. לאחר שניתן ע"י בית המשפט המחוזי לבקשת הבנק היתר להמשך ניהול ההליכים בתיק, ובטרם נשמעה עדותו, הלך הושה לעולמו.

כמו כן, תוקנה התביעה כאן, בהתאם להוראת תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות"), כאשר תחילה נרשם עיזבונו כנתבע, תוך פירוט שמונה יורשים על פי דין, ובהמשך הסתלקו שישה מהם מהעזבון, והוצא צו ירושה, שלפיו רק שניים מהם, הנתבעים, הם יורשיו החוקיים.

באשר ליסוד השני, הנתבעים טוענים כי קיימת להם הגנה משפטית ועובדתית אשר תביא לשינוי פסק הדין מקצה לקצה וזאת בשל הנימוקים הבאים: נטען כי הראיות והעדויות שנשמעו בהליך מוכיחות כי הושה לא ידע אודות ההלוואה וכי הבנק התרשל כאשר לא פעל לגביית ההלוואה מפיקדונותיו ומערבויותיו של אורי; נטען כי הבנק פעל בסתירה מוחלטת להוראות הדין כאשר לא יידע את הושה בדבר התחייבויותיו החדשות; נטען כי הבנק ונציגיו פעלו בקלות ראש ובחוסר תום לב; נטען כי מכיוון שהושה נפטר בטרם העיד חל אחד החריגים לכלל בדבר עדות מפי השמועה ויש לתת לתצהירו היתייחסות מלאה.

כזכור, הנתבעים טוענים כי בשל שלושת האירועים הבאים שפקדו את בא כוחם לא הוגשו הסיכומים במועד שנקבע לכך ובכלל: תאונת דרכים מיום 9.12.18 שבעקבותיה היה עו"ד דכוור לפי הנטען מושבת מעיסוקיו למשך 10 ימים; חופשת חגים מיום 23.12.18-3.1.19; העתקת מקום משרדו של עו"ד דכוור, כך לפי הנטען, כאשר ביום 31.1.19 הפסיק את ההיתקשרות עם הבעלים של המשרד במיקומו הקודם וביום 10.2.19 החל בהעברת משרדו למיקומו החדש.

די אם אפנה בעיניין זה לפסקה 5 לפסק הדין שם דנתי בטענה זו (הגם שהנתבעים לא טרחו להגיש סיכומים ולהעלותה), ודחיתי אותה לאחר ניתוח הפסיקה בסוגיה של "אמרת נפטר". השניה, טענת הנתבעים לפיה נפלה טעות מהותית בפסק הדין מכיוון שבית המשפט לא הפחית מסכום התביעה את הסכום ששילם אורי.

...

אפילו היה הנתבעים מבססים את טענותיהם בדבר סיבת המחדל, היתה הבקשה נדחית.

לאחר שבתיק נוהלה התדיינות ארכנית במשך מספר שנים, נמצא כי לטענות ההגנה אין כל אחיזה בחומר הראיות הרב שהוגש, ולמעשה אין מנוס מן המסקנה כי מלכתחילה מדובר היה בטענות סרק, כמפורט בפסקאות 6-7 לפסק הדין, ואין צורך לחזור שוב על הדברים כאן.

הבקשה נדחית.

בתמצית, טענו המשיבים, כי על הנתבעים לפצותם בגין נזקים בלתי ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהתרשלות המבקשת, בניהול חקירת נסיבות תאונת דרכים מיום 30.8.14 (להלן: "תאונת הדרכים"), במהלכה קיפח אבי המשיבים מר מנצור (להלן: "המנוח") את חייו.

יודגש, הפצוי הוא לניזוק ככל שבגין הרשלנות הרפואית הוגדלו אחוזי נכותו או ליורשיו ועיזבונו, ככל שהרשלנות הרפואית הרפואית גרמה למותו.

בעניינינו, כאשר עולה טענה של חקירה משטרתית רשלנית לאחר תאונת דרכים, השאלה אינה האם הנפגע מצא את מותו בגין התאונה אם לאו.

כלומר, אין המדובר בטענת רשלנות בחקירה, שלשיטת המבקשת נופלת בגדרי חוק הפלת"ד. כעולה מהאסמכתאות, אליהן מפנה המבקשת, מקום בו לנפגע תאונת דרכים, נגרם לאחריה נזק מכוון, חוק הפלת"ד אינו חל. המבקשת לא הצביעה על כל טעם מבורר, מדוע, ככל שהמשיבים יצליחו להוכיח טענות אלה, חל עליהם חוק הפלת"ד ולא חלים דיני הנזיקים הכלליים תקיפה עקיפה: צדק בית משפט קמא בקביעתו, שככל שעל התובענה חלים דיני הנזיקיים הכלליים, אין המדובר בתקיפה עקיפה.

...

ככל שסבר בית משפט קמא שדין הבקשה לסילוק על הסף דחיה, היה עליו לדחותה ולא להוסיף.

נדחית בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לסילוק התובענה על הסף.

מאחר ובקשת רשות הערעור נדחתה ברובה, תשלם המבקשת הוצאות המשיבים בסך של 4,500 ₪ (כולל מע"מ).

אלמוני ע"י ב"כ עוה"ד ווסר אדוארדו קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י ב"כ עוה"ד אורי ירון ואח' נגד אלמוני ע"י ב"כ עוה"ד ווסר אדוארדו פסק דין בעניינינו תביעה לפיצויים בשל נזק גוף מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") שהוגשה מטעם שתי יורשות ותלויות בשם עיזבונו של המנוח שמצא את מותו בעקבות תאונת דרכים בה נפגע כהולך רגל מרכב שהיה נהוג על ידי אלמוני, הנתבע 1 (להלן: "הרכב" ו"נהג הרכב" - בהתאמה).

בשל החובה לפעול לשמירה על מידתיות בניהול תביעות משפטיות לפניי, מצאתי להפנות את נהג הרכב באותה החלטה שוב להוראת סעיף 2(ג) לחוק הפיצויים, המתייחסת לאחריות הנוהג ברכב בכל הקשור לגרימת נזק גוף לנפגע בתאונת הדרכים: "האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים"; שהוא דין, שמשמעו שאין לייחס לטענה בכתב ההגנה של העדר אשם או של קיומו של אשם תורם מלא מצד הנפגע עילת הגנה בעלת משקל ממשי.

במאמר ביניים, אעיר כי נחזה, שבכל מקרה, על נהג הרכב רובץ נטל שמאוד קשה להרימו, באשר מניסוח הוראת סעיף 7(1) לחוק הפיצויים, שקובע כי בין הנפגעים בתאונת דרכים שאינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים נימנה גם: "מי שגרם לתאונה במתכוון", עולה חזוק לכך, שעקרונית גם אם ניתן לייחס לנפגע רשלנות רבתי ומוחלטת לפגיעתו כהולך רגל בתאונת דרכים - עדיין הוא זכאי לפיצויים לפי החוק ממבטחת השמוש ברכב או קרנית.

...

בהתאם ניתנה החלטתי בתום קדם המשפט [עמ' 8 לפרו' קדם המשפט מיום 27.6.22]: כפי שעולה מהפרוטוקול, הנתבע 1, הוא הצד השלישי, מבקש להביא את המחלוקת להכרעה ולשמוע הוכחות כשמטעמו יזומנו האלמנה ושני חוקרי משטרה.

בסופו של דבר, נקבע התיק לדיון הוכחות ליום 28.5.23, אך נהג הרכב לא התייצב לדיון.

סופו של דבר, אני מקבל את בקשת קרנית למתן פסק דין בהיעדר התייצבות הצד השלישי, שכמוהו - כהיעדר הגנה; ובהתאם להצהרות הצד השלישי לפניי, אני מוצא לחייב אותו בשיפוי מלא של תשלומי והוצאות קרנית בגין התביעה הראשית הנדונה, וכן על הוצאות המשפט שלה בניהול הגנתה וההודעה לצד השלישי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: ההודעה לצד השלישי מתקבלת, כך שהצד השלישי ישפה את המודיעה לצד השלישי, קרנית, בגין כל התשלומים ששילמה בביצוע פסק הדין שניתן בנדון ביום 19.11.21 (זאת, כנגד – הצגת אישורים על ביצוע התשלומים על ידי קרנית).