תביעת מלצר לתשלום שכר עבודה מלא

לפני בית הדין תביעת התובעת, אשר עבדה כמלצרית במסעדת הנתבעת, לשכר עבודה, פצויי פיטורים, פיצוי בגין העידר שימוע, דמי אבטלה, דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, תשלום שעות נוספות, הפרישי פנסיה, פיצויים בגין ס' 24 לחוק הגנת השכר ופצוי לפי חוק הודעה על תנאי עבודה והלנת שכר.

סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 קובע כי "עובד שמלאו לו 18 שנים... המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום...". רישום בספרי הטיפים לא אחיד ואף חסרים תאריכים ו/או חתימות העובדים ולא ניתן לקבל מהם תמונה ברורה וחד משמעית כמה שולם לתובעת בפועל וכמה נותר להשלים.

...

נדחית גם טענת הקיזוז של הנתבעת בגין הודעה מוקדמת.

נדחית התביעה להלנה בגין פיצויי פיטורים, שכר ופנסיה כאמור לעיל.

בנוסף, לאור התנהלות הנתבעת לאורך ההליך, ותוצאתו תשלם הנתבעת שכר טרחת עו"ד התובעת בסך 7,000 ₪.

בתביעתה עתרה גב' מלכה לתשלום שכר המינימום עבור תקופת העסקתה במסעדה, בטענה שאין לכלול את כספי התשר בחישוב השכר ששולם לה. גב' מלכה נסמכה על סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום, הקובע כי "עובד שמלאו לו 18 שנים... המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום...", והוסיפה כי סכומי התשר התקבלו מלקוחות המסעדה ולא מהמעסיק ולפיכך אין לראותם כשכר לעניין חוק שכר מינימום.

המערערת טוענת שאם יידחה ערעורה, המשמעות תהא – א. מתן כפל שכר למר בודה ועשיית עושר ולא במשפט על ידו; ב. עשיית עושר ולא במשפט על חשבון המסעדה ולקוחותיה; ג. פתיחת שערי בית הדין לכל המלצרים, להגשת תביעות לתשלום שכר עבודה, שמשמעותה "אסון כלכלי על המסעדנים בישראל". המערערת מציינת כי סוגיית התשר היא "פתלתלה ובעייתית" ובעלת השלכות רוחב משמעותיות ביותר.

...

למרות זאת אנו סבורים שבראייה כוללת, ההסדר האמור הוא הסדר נדרש ומתחייב על פי ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ובסיכומו של דבר ייטיב עם הכלל.

"הַשִּיר לאׁתַם, הוּא רַק מַתְחִיל" – סוף דבר הערעור בתיק בודה מתקבל בכל הנוגע לטענה העקרונית של המערערת (ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ) לעניין סיווג התשר כשכר עבודה לצורך חוק שכר מינימום, ובכל הנוגע לביטול חיובה בתשלום הפרשי שכר מינימום כפועל יוצא מכך.

טענות המערערת הנוגעות לדמי המחלה – נדחות.

טענות הצדדים טענות התובע לטענת התובע, לא שולמו לו זכויות סוציאליות כלשהן מעבר לשכר העבודה ולפיכך על הנתבעים לשלם לו את מלוא זכויותיו, לרבות דמי הבראה, חגים, חופשה, החזר הוצאות נסיעה, שעות נוספות ושבת, והפרשות לקרן פנסיה ופיצויים.

השכר שנקבו בתלושי המשכורת שרירותי, הוא אינו מבוסס כלל על מספר שעות העבודה שבוצעו על ידי התובע, ולמעשה הזכויות הסוציאליות שפורטו בהם פרי דמיונם של הנתבעים ואין להם כל קשר למציאות; ההודעה על תנאי העסקה נועדה לסייע למעסיק להיתחמק מתשלום זכויותיו הסוציאליות של התובע, להפחית את תשלומי החובה לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי ובכך לפגוע אף בבטחון הסוצאלי של התובע; שכרו הקובע של התובע לחישוב רכיבי התביעה בשים לב לתקופת העבודה הרלוואנטית לתביעה, עניינו של התובע לא יבחן על פי פסק הדין בעיניין עומרי קיס[footnoteRef:4] שההסדר שנקבע בו החל מיום 1.1.2019, אלא על פי הפסיקה שעמדה בתוקף עובר לכך ובכלל זה פסק הדין בעיניין מלכה[footnoteRef:5] בו נקבע בין היתר כי תשר ששולם באמצעות "פנקסי המעסיק", לרבות תשר שעבר דרך קופת המעסיק באמצעות "קופת טיפים", מהוה שכר וזכויותיו הסוציאליות של המלצר ישולמו מכלל הכספים שהתקבלו (השכר הרגיל והתשר).

...

] בנסיבות העניין, על יסוד הפסיקה שהובאה לעיל ועדותו של הנתבע, נחה דעתי כי מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות וחיוב הנתבעת 2 בחובותיה של הנתבעת 1 ולהפך.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת 1 ו-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 106,948 ₪ בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן: דמי הבראה בסך 2,285 ₪.

התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית, כאמור ללא צו להוצאות.

הרקע לבקשה: המשיב (להלן גם:"התובע") הגיש תביעה לבית הדין במסגרתה טען כי הועסק על ידי הנתבעים 1-4, כפי שהם מופיעים בכתב התביעה, כברמן/מלצר, במסעדה בתל אביב הנושאת את השם "ראצ'ה", מיום 1.8.2018 ועד ליום 28.8.2018.

התובע עתר בתביעתו לתשלום שכר עבודה שלא שולם לו בסך 7,040 ₪, גמול שעות נוספות בסך 3,870 ₪, פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת תלוש שכר ופצוי בסך 5,000 ₪ בדין אי מתן הודעה לעובד כדין.

תצהיר המוסר ניתן בזמן אמת ובסמוך למועד ביצוע המסירה ועדותו לא נסתרה שעה שגם מעדות המבקשת ברי כי היא אינה מיתכחשת בפה מלא לכך שקבלה את כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה.

...

אישורי המסירה לנתבעים חזרו בחותמת "סרב לקבל- הודבק". ביום 4.6.2019, משלא הוגש כתב הגנה והנתבעים לא פעלו בהתאם להחלטת בית הדין מיום 21.3.2019, נעתר בית הדין לבקשת התובע וניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים על יסוד טענות התובע.

לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ובטענות ההגנה כפי שנטענו בתצהירי הצדדים, מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין ככל שהוא נוגע למבקשת 1, ולהותיר את פסק על הדין כנגד המבקשים 2-3, על כנו.

לפיכך, הרי שאני סבורה כי יש מקום לבירור טענותיה של המבקשת 1 במסגרת ההליך המשפטי.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: פסק הדין שניתן ביום 4.6.2019 כנגד המבקשת 1, יבוטל בכפוף לכך שהמבקשת 1 תישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 3,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

כיצד שולם שכר העבודה? שיטת תשלום השכר לתובע היה באופן הבא: "העדה, גב' גולדברג: אז, אז אני, אני לא יודעת מה ניכנס פה ברכיב יתרת הטיפים בתלוש השכר, באמת לא יודעת. מה עשינו אנחנו עם הטיפים, כשאנחנו ניהלנו משמרת אני ומנהלי המשמרת הייתה קופת טיפים. בסוף כל משמרת לקחנו את הטיפים, ספרנו את הכסף, ספרנו את שעות העבודה של המלצרים וחילקנו.

בעיני, רק הסדר מפורט העונה על דרישות אלה – בבחינת הסדר שקוף "על השולחן" – יכול להביא להכרה (מלאה או חלקית) בתשלומי תשר כשכר עבודה.

על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין: "נוסיף, כי ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו." (ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, ניתן ביום 24.5.2012 – פורסם במאגרים האלקטרוניים.

...

משכך, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי חופשה שנתית בסך של 6,045 ₪; דמי מחלה בסך של 892 ₪; דמי נסיעות בסך של 2,317 ₪; שכר עבודה בגין ישיבות בסך של 1,687.5 ₪; החזר בגין שכר השומר בסך של 4,160 ₪; שכר עבודה בגין שעות המתנה בסך של 22,500 ₪; הפרשים בגין תשלומי פנסיה בסך של 28,580 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.