בכתב-התביעה נטען, כי עבודת התובע כמלצר נמשכה כשבע שנים לסירוגין והייתה כרוכה בהרמת משקלים כבדים, תוך כיפוף הגב לעבר השולחנות וכן נטען, כי התובע נפגע בגבו במהלך עבודתו במסעדה הן במנגנון של מקרוטראומה (להלן: "מנגנון המקרוטראומה") והן כתוצאה מתאונת-עבודה מחודש יולי 2011, שארעה בעת שהרים ערימת כסאות (להלן: "תאונת-העבודה").
לא זו בלבד אלא, שהתובע הגיש תביעה במוסד לביטוח לאומי להכרה באותה תאונה נטענת כתאונת-עבודה ותביעתו נדחתה (עדות התובע בעמוד 122 בשורה 20 – עמוד 123 בשורה 1); על אף שהתובע הגיש כאמור ערעור לבית-הדין האיזורי לעבודה ובהמשך לבית-הדין הארצי לעבודה, הוא עשה כן אך בהתייחס להחלטת המוסד לביטוח לאומי אודות דחיית התביעה להכרה בפגיעה בגב כתאונת-עבודה על-פי תורת המקרוטראומה; לא העלה כל טענה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי אודות דחיית תביעתו להכרה באותה תאונה כתאונת-עבודה, והדברים מדברים בעד עצמם.
מכל מקום, המומחה בתחום האורולוגיה אישר בעדותו, כי לא ניתן לשלול אפשרות שהנזק נגרם בעקבות הניתוחים שבוצעו לאחר קרות תאונת-העבודה ולא כתוצאה ממנה, שכן הממצאים הרנטגניים בבדיקה שביצע עובר לניתוחים לא הסבירו את ההפרעות במתן שתן; חרף הפנייתו, התובע לא ביצע בדיקת אורדינמיקה עובר לבצוע הניתוחים וממילא לא ניתן לשלול, כי הנכות נגרמה בעטיים (עמוד 54 בשורות 11-26, עמוד 56 בשורות 28-29, עמוד 57 בשורות 14-26).
...
בתום דיון ההוכחות נתבקשה ארכה להגשת הסיכומים בכתב לנוכח משא ומתן בין הצדדים, אולם חרף חלוף המועד וארכות חוזרות ונשנות, לא הוגש הסכם פשרה; בנסיבות אלו, הורה בית-המשפט על הגשת הסיכומים בכתב לאלתר וחרף חלוף המועד, החלטה חוזרת והתראה מפורשת בעניין, התובע נמנע מהגשת הסיכומים; חלף זאת, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב-התביעה והעברתה לבית-המשפט המחוזי, ואולם העניין נדון לאחר הגשת תחשיבי הנזק ומוצה זה מכבר ומכל מקום ברור, שאין מקום ובטח שלא בשלב זה, לאחר דיון ההוכחות, להיעתר לבקשה; מטעם זה בלבד דין התביעה להידחות וכך אני מורה.
לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע, כי דין התביעה להידחות.
התובע טוען כאמור הן למנגנון של מיקרוטראומה והן לאירוע תאונת-עבודה, ואולם אין בידי לקבל אף לא אחת מטענות התובע בהקשר זה, שהרי על-פי חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה, לא ניתן לקבוע, כי מצבו נגרם על רקע פגיעה במנגנון מיקרוטראומה, שעה שעבד במסעדה ברציפות כאחד-עשר חודשים בלבד עובר להופעת התחלואה מושא התביעה.
עם זאת, המומחה גם אישר בעדותו, כי הוא נסמך בחוות-דעתו על האנמנזה מפי התובע וככל שיתברר בסופו של דבר, כי לא אירעה כל תאונת-עבודה, הרי שממילא גם אין מקום לקביעת הנכות האורתופדית בגינה (עמוד 37 בשורה 35 – עמוד 38 בשורה 18, עמוד 38 בשורות 27-34 ועמוד 41 בשורה 17 – עמוד 42 בשורה 27).
לנוכח המפורט לעיל, מצאתי לקבוע, כי התובע לא הרים הנטל להוכיח פגיעה במנגנון של מיקרוטראומה או פגיעה כתוצאה מתאונת-עבודה; ממילא לא ניתן להטיל על כתפי הנתבעת כל אחריות בגין הנזקים הנטענים ומכאן, שדין התביעה להידחות.
