בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 51125-02-12 מירס תיקשורת בע"מ נ' רפאל י.ש (2010) בע"מ ואח'
תיק חצוני:
בפני
כב' השופט עמית יריב
תובעת
מירס תיקשורת בע"מ
נתבעים
1.רפאל י.ש (2010) בע"מ - נמחקה
2.שימי שגב (סוויסה)
3.משה אהרן אביטבול
4.ירון רם – עיכוב הליכים
פסק דין
עיון בכתב הערבות (שהוא חלק מטופס "בקשה להעברת זכויות וחובות מלקוח ללקוח", נספח נ/1 לתצהיר התובעת, להלן: "כתב הערבות"), מגלה כי שגב חתם, לצד הנתבע 3, על התחייבות שלפיה:
"אנו החתומים מטה מצהירים בזאת ביחס ולחוד כי קראנו את האמור במסמך זה וכן את הנספחים למסמך זה כל שקיימים והבנו היטב את תוכנם ואת כלל התנאים הנוגעים להתקשרות הנזכרים בגדרם. לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור את התחייבות הלקוח החדש לתקופת שימוש מינימאלית וכן את התחייבות הלקוח החדש לתשלום דמי יציאה.
...
טענה נוספת שהעלה התובע היא, כי לא הובהר לו "ברחל בתך הקטנה" כי הוא ערב לחובות החברה, וכן שתניית הערבות היא בבחינת "תנאי מקפח בחוזה אחיד".
לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה במלואה.
הטעם המרכזי למסקנתי זו נעוץ בדרך העלאת הטענה – אשר יש בה לא רק הרחבת חזית ברורה, בולטת ובוטה, אלא גם גרסה מתפתחת ומתגלגלת, כאשר עם כל שלב בהליך, הוסיף שגב נדבך נוסף ל"חיזוק" גרסתו, עד שבסופו של דבר נמצאו לפני בית המשפט שלוש גרסאות, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת זו עם זו.
ראשית יש לומר, כי הטענה שמר יולזרי, נציג התובעת, הפטיר את שגב מערבותו לא עלתה – ולו ברמז – בכתב ההגנה.
אני סבור כי יש סימן שאלה גדול על עצם הגדרתו של שגב כ"ערב יחיד", וזאת מאחר שבמועד החתימה על כתב הערבות, היה בעל עניין בתאגיד שלחיוביו ערב, ובכך חרג (לפחות באותה העת) מן ההגדרה שבסעיף 19 הנ"ל. עם זאת, שאלה היא, מהו המועד שבו נדרשים להגדרת מעמדו של ערב כ"ערב יחיד", אולם לנוכח מסקנתי כי התובעת אינה "נושה" כהגדרתו בסעיף 19 לחוק הערבות, אינני נדרש לסוגיה זו.
אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה.
אני מחייב את שגב לשלם לתובעת סך של 97,586 ₪.
כמו כן אני מחייב את שגב בתשלום הוצאות התובעת בניהול ההליך, בסך 5,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.