תביעת מירס בגין חוב לקוח

בפני התביעות בת.א. 40964-12-13 ותא"מ 38806-12-13, אשר ראשיתן בקשות לבצוע תובענה בלישכת ההוצאה לפועל בגין חוב כספי עבור מכשירי סלולאר ושרותי רט"ן. התביעה בתא"מ 38806-12-13 בגין חוב למירס תיקשורת בע"מ על סך 22,485 ש"ח. התביעה בת.א. 40964-12-13 בגין חוב להוט מובייל בע"מ על סך 21,015 ש"ח. לאחר קבלת ההיתנגדות תיקנה הוט מובייל את תביעתה והעמידה אותה על סך 78,310 ש"ח. התביעות אוחדו לאחר קבלת ההתנגדויות שהגישה הנתבעת.

על אף עדויות העדים מטעמה המשיכה וטענה התובעת וטענה בסיכומיה על מנת לשכנע כי לא בעיות הקליטה הם שהובילו את הנתבעת לעבור ממירס להוט מובייל, כי הנתבעת הייתה מנויה ברשת מירס משנת 1998 ולולא הייתה לקוחה מרוצה לא הייתה נשארת ומתקשרת בהסכמים עם מירס במשך למעלה מעשור ומבקשת לעבור לרשת החדשה תוך שהיא רואה עצמה לקוחה מועדפת.

...

דהיינו סך של 9310.58 ש"ח. סיכום לאור כל האמור לעיל התביעות מתקבלות באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין התביעה בתא"מ 38806-12-13 סך של 5,549.86 ₪ ובגין התביעה בת.א. 40964-12-13 סך של 76,918.68 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בנוסף תשלם הנתבעת אגרת בית משפט בסך 2,007 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ₪.

טענות מירס כתובעת בתביעה הנגדית (ת.א 34121/06) הנתבעות העלו טענותיהן בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד בה תבעה מירס בגין רכיבים כדלקמן: חוב שוטף בגין שירותים שסופקו נכון ליום 20.10.02 בסך 410,118 ₪.

מעדותו של מר בני פלג עולה כי לאחר שמשך תקופה מסוימת לא הייתה פעילות של התובעים והללו לא עמדו בהתחייבויותיהם עפ"י הסכם המפיץ, הפסיקו למכור ולהפיץ מכשירים של מירס ולא העבירו את התשלומים שהם היו מחוייבים בהם כלפי מירס בגין חלקה בגבייה מציבור הלקוחות של התובעת שעשה שימוש במכשירים ובשירותי התיקשורת של מירס, היה צורך להגיע להחלטות והבנות בין הצדדים לעניין התשלומים ולעניין גיבוש המשך פעילות ההפצה של התובעים להבא, ולחילופין על סיום הפעילות והסדרת החובות של התובעים (סעיפים 6 – 9 לתצהירו של מר פלג).

...

התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

בתביעה שכנגד, ישלמו הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לתובעת שכנגד, סך של 478,171 ₪ (המורכב מהסכומים של 410,118 ₪ ו- 68,053 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד לנתבעים – תובעת שכנגד הוצאות משפט, לרבות הוצאות יחסיות של האגרה, כיחס שבין סכום התביעה שכנגד לסכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י הנתבעות – תובעת שכנגד ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבעים שכנגד, וכן שכ"ט עו"ד, בגין התביעה והתביעה שכנגד, בסך של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 51125-02-12 מירס תיקשורת בע"מ נ' רפאל י.ש (2010) בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט עמית יריב תובעת מירס תיקשורת בע"מ נתבעים 1.רפאל י.ש (2010) בע"מ - נמחקה 2.שימי שגב (סוויסה) 3.משה אהרן אביטבול 4.ירון רם – עיכוב הליכים פסק דין

עיון בכתב הערבות (שהוא חלק מטופס "בקשה להעברת זכויות וחובות מלקוח ללקוח", נספח נ/1 לתצהיר התובעת, להלן: "כתב הערבות"), מגלה כי שגב חתם, לצד הנתבע 3, על התחייבות שלפיה: "אנו החתומים מטה מצהירים בזאת ביחס ולחוד כי קראנו את האמור במסמך זה וכן את הנספחים למסמך זה כל שקיימים והבנו היטב את תוכנם ואת כלל התנאים הנוגעים להתקשרות הנזכרים בגדרם. לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור את התחייבות הלקוח החדש לתקופת שימוש מינימאלית וכן את התחייבות הלקוח החדש לתשלום דמי יציאה.

...

טענה נוספת שהעלה התובע היא, כי לא הובהר לו "ברחל בתך הקטנה" כי הוא ערב לחובות החברה, וכן שתניית הערבות היא בבחינת "תנאי מקפח בחוזה אחיד". לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה במלואה.

הטעם המרכזי למסקנתי זו נעוץ בדרך העלאת הטענה – אשר יש בה לא רק הרחבת חזית ברורה, בולטת ובוטה, אלא גם גרסה מתפתחת ומתגלגלת, כאשר עם כל שלב בהליך, הוסיף שגב נדבך נוסף ל"חיזוק" גרסתו, עד שבסופו של דבר נמצאו לפני בית המשפט שלוש גרסאות, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת זו עם זו. ראשית יש לומר, כי הטענה שמר יולזרי, נציג התובעת, הפטיר את שגב מערבותו לא עלתה – ולו ברמז – בכתב ההגנה.

אני סבור כי יש סימן שאלה גדול על עצם הגדרתו של שגב כ"ערב יחיד", וזאת מאחר שבמועד החתימה על כתב הערבות, היה בעל עניין בתאגיד שלחיוביו ערב, ובכך חרג (לפחות באותה העת) מן ההגדרה שבסעיף 19 הנ"ל. עם זאת, שאלה היא, מהו המועד שבו נדרשים להגדרת מעמדו של ערב כ"ערב יחיד", אולם לנוכח מסקנתי כי התובעת אינה "נושה" כהגדרתו בסעיף 19 לחוק הערבות, אינני נדרש לסוגיה זו. אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את שגב לשלם לתובעת סך של 97,586 ₪.

כמו כן אני מחייב את שגב בתשלום הוצאות התובעת בניהול ההליך, בסך 5,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

עוד טוענת בכל תיקשורת ששילמה למירס עבור שירותיה כ-450,000 ₪ אך גבתה מלקוחותיה 100,000 ₪ .על רקע זה תבעה בראש נזק זה סכום משוערך ליום הגשת התביעה בסך של 370,000 ש"ח. טענות הצדדים 3.1 טענות מירס: מירס תובעת את החוב כמפורט לעיל.

מסקנה לענין התביעה לדמי שימוש על בכל תיקשורת לשלם למירס את דמי השמוש השוטפים בסך 181,809.96 שהנו סכום חוב בגין דמי שימוש משוערך ליום הגשת התביעה, בקיזוז הסכום של 77,805₪ שמגלם חיובים שגויים בהם חוייבה בכל תיקשורת כסכום משוערך ליום הגשת התביעה, עליו סוכם בין הצדדים כפי שהוכח במסמכים ובהודעת בעל דין בחקירה הנגדית בגין טעות חישבונאית וחיוב בכפל – סעיף 4.1(א) לעיל, בקיזוז הפקדון שחולט ע"י מירס שערכו משוערך ליום הגשת התביעה 54,493 ש"ח ובסך הכל 49,512 ₪.

...

מוצאת לנכון להדגיש - הטענה המשפטית של הנתבעת שכנגד היא שיש לחייב את כל המכשירים לפי חבילת השימוש – נדחית.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה שכנגד בראש נזק זה במלואה.

לסיכום הסכום שנפסק לתשלום בתביעה העיקרית לחובת בכל תקשורת בסך 49,512 ש"ח והסכום שנפסק בתביעה שכנגד בסך 153,000 ₪ יקוזזו זה כנגד זה, כך שבסופו של יום מחייבת את מירס לשלם לבכל תקשורת את הסך של 103,488 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום.

מונחת בפני תביעת התובעת חברת מירס תיקשורת בע"מ כנגד הנתבעת לתשלום יתרת חוב בסך של 43,632 ₪ נכון ליום הגשת התביעה בחודש יולי 2011.

על יתרת חוב זו ניתן ללמוד ,מתצהיר העדות הראשית של המצהיר מטעם התובעת – קובי זוהר לאמור כי הנתבעת צברה יתרת חוב בגין שימוש שוטף בסך של 6419 ₪ - חשבוניות שימוש שוטף שלא שולמו סעיף 26 לתצהיר ע.ר. תובעת.

הנתבעת , בסיכומיה ,סומכת את טענת ההגנה שלה, להסכמה לחיוב חודשי נמוך בהרבה מזה שחויבה בו בפועל על תרשומת מ6.5.2010 – קרוב לשלוש שנים למן ההיתקשרות המקורית , על פיה עומדת זכות ללקוח לתשלום הסך של 1780 ₪ לחודש לפני מע"מ. להבנתי , ולא נוכחתי אחרת , תרשומת זו אינה "התחייבות" ואינה מעידה על התחייבות של התובעת לזכות את הנתבעת אלא תרשומת של טענת הלקוח לפיה "על פי סכום עם בועז וקובי צריך לשלם....". סיכום זה לא אושר ואינו מהוה הודאת בעל דין כטענת הנתבעת.

...

אני קובעת שהנתבעת לא הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכחה כי ההסכם המקורי מ2.7.2007 נותר על כנו למרות ההסכמים המאוחרים והמפורשים ששינו הסכם מקורי זה. משכך, גם לא נוכחתי כי התובעת הפרה את ההתקשרות עם הנתבעת בחיובי יתר כטענתה.

התוצאה היא , שפעולתה החד צדדית של הנתבעת שהחליטה על דעת עצמה לחדול ולכבד את הוראות הקבע שלה , הייתה שלא כדין תוך הפרת התחייבויותיה אל מול הנתבעת .

אשר על כן ולאחר שבחנתי את גירסת התובעת על נספחיה השונים וההסכמים המאוחרים להסכם נושא ההתקשרות המקורית מ2.7.2007 בחתימת הנתבעת ,אל מול גירסת הנתבעת , אני מחליטה לקבל את תביעת התובעת במלואה בצירוף האגרות בהן נשאה התובעת – שני אלה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.