תביעת מיקרוטראומה: תנאי עבודה מול מצב תחלואי טבעי

תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד, ביום 13.11.16, בטענה שהתובע לא הוכיח קיומם של ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך עסוקו במשלח ידו ואשר הביאו למחלת סרטן העור, כי מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו וכי מחלתו התפתחה על רק מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

תנאי ראשוני להכרה בפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הנה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה....." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נגד אשר יניב (2/11/99), להלן - הילכת יניב).

התובע לא הגיש את חוזי השכירות של הנגריות השונות בהן עבד, ציין שלא שמר את החוזה ולא פנה לבית העסק על מנת לקבלו, וזאת למרות שחתם על חוזה מול בעלי בית העסק [עמ' 5 ש' 25 עד עמ' 6 ש' 18].

...

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובע לא הצליח להוכיח שעבודתו כנגר כללה חשיפה תדירה וממושכת לשמש אשר הקימה תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה.

בשולי הדברים יאמר כי טענת התובע לפיה הנתבע לא הביא ראיות הסותרות את גרסת התובע דינה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

במכתב מיום 14.6.2015 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "1. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך / עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לתיסמונת התעלה הקארפלית. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה". מכאן התביעה שלפנינו.

ב"כ הנתבע טענה מנגד, כי מהעדויות עולה כי עבודת התובע הייתה מגוונת, דינמית ומשתנה בהתאם לצרכי העבודה, כאשר היא כללה עבודה מול מחשב וכן עבודה עם כלים שונים ומגוונים.

בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נח, מיום 22.12.14, בדין הדין הארצי עמד על מאפייני תורת המקרוטראומה ועל התנאים הנדרשים לצורך בחינת תביעה על פי תורת זו, כדלקמן: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המיקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

...

לאחר שעיינו בראיות שהוגשו לבית הדין ושמענו את העדים, הגענו לידי מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת לפגיעות הנטענות לפי הלכת המיקרוטראומה.

כמו כן, הרי שאם מסקנתנו היא כי לא הונחה תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה לגבי יד ימין, קל וחומר שלא הונחה כזו לגבי יד שמאל.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

במסגרת עבודתה, התובעת מיינה מעטפות דואר לתאים המוצבים מולה, תוך אחיזת המעטפות באגודל והכנסתם לתאים, באופן חוזר ונשנה, זאת במהלך כל יום העבודה ובקצב מהיר.

מדובר במצב תחלואתי טבעי, על רקע קונסטיטוציונלי – התפתחותי.

" פסק דינו של בית הדין האיזורי: בית הדין האיזורי דחה את התביעה, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר פעילן, וחזר על עקרי קביעותיו: מחלתה של המערערת נגרמה כתוצאה משינויים נווניים; בעבודת המערערת לא נגרם לחץ או רטט או עומס על מפרק בסיס האגודל; אין קשר סיבתי בין עבודתה של המערערת לבין מצבה הרפואי של המערערת; בשתי הידיים חלו תהליכים נווניים ולכן ברי כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין הפגימות בידיה.

בשאלות ההבהרה הסביר המומחה כי התהליך הטבעי של המחלה, הוא שהתהליך הניווני מופיע תחילה ביד הדומינאנטית (שמטבע הדברים נעשה בה יותר שימוש), וכעבור זמן התהליך הניווני מופיע ביד הלא דומינאנטית (במקרה זה שמאל); מחוות דעתו של המומחה הרפואי לא עלה כי הליקוי ביד ימין בדרגה חמורה יותר; גם אם דרגת הליקוי ביד ימין, היד הדומינאנטית, היא חמורה יותר, הרי שזה טבעי, נוכח השמוש הרב יותר ביד הדומינאנטית, ואין בכך כדי לקעקע את שורש חוות הדעת, כי מדובר בתהליך נווני אופייני לנשים בגילה של המערערת וכי תנאי העבודה לא גרמו לליקוי הרפואי.

כפי שהוסבר בחוות דעתו הראשונה של המומחה הרפואי, "שינויים נווניים [במפרק האגודל – ל.ג.] יכולים להופיע אצל MANUAL WORKERS העובדים לאורך שנים רבות בתנועות חוזרות ונישנות ובאופן מיצטבר, זהות במהותן, תוך הפעלת לחץ/כח/רטט/עומס מכאני ממוקם על מפרק בסיס האגודל, עם תנועות מאומצות וקיצוניות (מבחינת טווח התנועה) של האגודל, כולל שימוש במכשירי עבודה (כגון קונגו, פטישי אוויר, מקדחות, דיסקים, פטישים וכד'). במקרים אלה מדובר ב-CUMMULATIVE STRESS DISORDER לפי תאורית המקרוטראומה". המערערת טענה כי "בחוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר פעילן תמיד נאמר הצירוף של לחץ/עומס/כוח/רטט שלא קיימים". טענה זו אין בה די כדי להיתמודד עם האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, שכן מובן כי נוכח גישתו של ד"ר פעילן שלצורך קיומו של קשר סיבתי נידרש שתנאי העבודה יהיו כרוכים בהפעלת לחץ/כח/רטט/עומס מכאני ממוקם על מפרק בסיס האגודל, אמירה זו הופיעה בחוות דעת נוספות.

...

לסיכום: אין שינוי בחוות דעתי - אין קשר סיבתי בין התהליך הניווני במפרקי בסיס האגודלים לבין תנאי עבודתה בדואר ישראל.

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ואין מקום למינוי מומחה רפואי נוסף.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפנינו תביעתה של גב' דליה דורי (להלן: "התובעת") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר בפגיעה בעמוד שדרה צוארי כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק").

כעולה ממכתב הדחיה מיום 22.7.20, ששלח הנתבע לתובעת, לטענתו, על פי המסמכים, לא הוכח קיום ארוע תאונתי /אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה, אשר הביאו לפגיעה בצוארה והוסיף כי לא מדובר במחלת מיקצוע או במקרוטראומה היות ותנאי עבודתה אינם תואמים עקרון זה. עוד הוסיף, כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתה לבין תנאי עבודתה וכי מחלתה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתה.

מעדותה של התובעת עולה כי עבודתה אינה סטאטית, כמפורט: "אני יושבת הפאציינט יושב מולי מהצד השני של מכשיר.

...

בענייננו, על פי תצהירה, ועדותה של התובעת ומצפייה בסרטון שהוגש לבית הדין, המתאר את עבודתה של התובעת, שוכנענו כי ניתן לבודד את פעולת הבדיקה של המטופל, שהינה הפעולה העיקרית של התובעת, מתוך מכלול הפעולות שמבצעות לכל מטופל המגיע לטיפול במרפאת התובעת.

שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי בפעולה זו מבצעת תנועות של הראש והצוואר קדימה ואחורה, הזזה של הראש כלפי מעלה לכיוון המכשיר בהתאמה למטופל, וימינה ושמאלה כאשר מסתכלת על צג המחשב לבדיקת הצילומים, תוך כדי בדיקת רשתית המטופל במכשיר מנורת הסדק.

לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת הניחה תשתית עובדתית לפגיעה בעמוד שדרה צווארי על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת בשל תנועות חוזרות ונשנות הדומות במהותן, הפועלות על צווארה, המשתרעות על פני 4 ימי עבודה בשבוע, לפרקי זמן של 7 דקות בממוצע לכל מטופל, 18 מטופלים ביום, במשך כ- 21 שנה – היינו פרק זמן משמעותי.

התובעת עתרה לבית הדין בתביעה להכיר בדליות ברגליה כ"פגיעה בעבודה" בעילת המקרוטראומה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.

תביעת התובע להכיר בדליות ברגליה כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו להתפתחות הדליות ברגליים. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה, והשפעת העבודה אף אם הייתה כזו פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הטבעיים". 3.

הצלבת העובדות המוסכמות בדבר תנאי העבודה של צ.מ. מול התיאורים השונים בספרות האמפידמיולוגית אינם מאפשרים לפתח תשובה מתמטית לשאלת ההשפעה של כל אחד מהגורמים השונים.

...

העובדה שנמצאה היארעות נמוכה של דליות באוכלוסייה שנבדקה אינה מעלה ואינה מורידה מהטיעונים שאני הצגתי ב"חוות הדעת", אשר הביאו אותי למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין עבודתה של ב.ב. כאחות מוסמכת במחלקה פעילה של כירורגיה של כלי הדם לבין החמרת מצב הדליות שלה.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר אדר והנני קובעת, כי מחלת הדליות שבה לקתה התובעת נובעת מתנאי עבודתה ויש לראותה כ"פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה מתקבלת.