תביעתו של התובע להכרה בכאבי גב כפגיעה בעבודה, נדחתה, על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחיה מיום 25/6/19.
לסיכום -
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובע והואיל ומצאנו כי הוא לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הפגיעה בגבו על פי תורת המקרוטראומה, הרינו מורים על דחיית תביעתו.
...
מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, מבלי להיזקק למינוי מומחה שכן התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי בעניינו מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה וזאת למרות שהרים דברים בין 50 ל - 200 פעמים ביום, שכן התברר כי ההרמות וההתכופפויות לא נעשו בסדרה היות ובין פעולת הרמה להרמה היתה הפסקה משמעותית של דקות ארוכות שקטעה את הרצף - הפסקה במהלכה ביצע התובע מטלות אחרות.
בעב"ל 45339-06-11 מוראד יעקובי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 4/12/12) (להלן - ענין מוראד), אשר גם עליו ביסס התובע את טענתו לפיה ההפסקות שביצע בעבודתו בין פעולות הההרמות אינה קוטעת את הרצף הנדרש לשם הוכחת התשתית העובדתית למיקרוטראומה, קבע ביה"ד הארצי לעבודה ביחס לעבודת הבניה בבלוקים שביצע התובע שם, את הדברים הבאים:
"מחומר הראיות המצוי בתיק עולה כי המערער היה בונה קירות מבלוקים בהיקף של כ-50% מכלל עבודתו. הבניה התבצעה על ידי המערער באמצעות הרמת בלוק בודד, מריחתו בטיט והנחתו על הבלוקים הקיימים - וחוזר חלילה. משקל הבלוקים נע בין 10 ל-30ק"ג, בהתאם לקיר הספציפי אותו היה בונה המערער, אך בכל קיר היה רק סוג אחד של בלוקים. היינו, משקל הבלוקים יכול היה להיות שונה בין קיר לקיר, אך כאשר המערער בנה קיר מסוים, הוא עבד עם בלוקים זהים בגודלם ובמשקלם. בכל פעם שהמערער הרים בלוק ולאחר מכן הניחו, היה עליו להתכופף ולאמץ את גבו. בית הדין האזורי לא קבע כמה פעמים ביצע המערער את תנועת הכיפוף במהלך הבניה, אולם ברי כי בנית קיר מצריכה פעולות כיפוף רבות מאוד, כמספר הבלוקים מהם בנוי הקיר. מסקנה זו מתחזקת גם נוכח העובדה כי בית הדין האזורי קבע שעבודת הבניה היוותה מחצית מעבודת המערער וכן לאור עדות המערער, כי היו תקופות בהן היה עוסק בבניה בלבד במשך שבוע ואף עשרה ימים ברציפות (פרוטוקול מיום 22.3.11, עמוד 4 שורות 16-30)".
וגם:
"בית הדין האזורי, קבע כאמור כי עבודת המערער בבניה לא ענתה לתנאים הדרושים לשם הוכחת תורת המיקרוטראומה, שכן שהמערער ביצע פעולות שונות ומגוונות, ובהן הנחת בלוקים במשקלים שונים זה על גבי זה, התכופפות לגבהים שונים, ומריחת טיט בין הרמה להנחה. דעתנו היא, כי בחינת פעולותיו של המערער בעבודת הבניה מעלה, כי מדובר בפעולות חוזרות ונשנות, דומות במהותן, שנעשו לפרקי זמן ממושכים. מחומר הראיות עולה כאמור כי עבודת המערער בבניה היתה מורכבת מתנועות של כיפוף הגב לשם הרמת הלבנים, יישורו וכיפופו שנית לשם הנחת הבלוקים, היינו תנועות דומות, רצופות, חוזרות ונשנות. המשקל השונה של הבלוקים לא בא לידי ביטוי בעת בניית קיר ספציפי, אלא השתנה רק מסוג קיר אחד לאחר, היינו במהלך בניית קיר לא היה שוני במשקל הלבנים. העובדה שהמערער היה מורח כל בלוק בטיט טרם שהיה מניח אותו על קיר הבלוקים, אינה קוטעת את רצף הכיפוף שהיה על המערער לעשות, שכן מדובר בפעולה אשר במהותה הינה קצרה ונקודתית, המשתלבת בפעולות החוזרות ונשנות שנעשו שוב ושוב ושוב על ידי המערער עם כל הרמת בלוק נוסף והנחתו.. (ההדגשה אינה במקור - א.י.).
ולענייננו - על בסיס העקרונות שהותוו בפסיקה ולאחר שנתנו דעתנו לכל החומר שהונח לפנינו וכן לאחר ששמענו את עדותו של התובע ועיינו בסיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה בגבו, כאשר כבר כעת נציין כי לטעמנו עבודתו של התובע איננה דומה לעבודתו של פועל בניין שעיסוקו בבניה בבלוקים כפי שנדונה בענין מוראד.
לסיכום -
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובע והואיל ומצאנו כי הוא לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הפגיעה בגבו על פי תורת המיקרוטראומה, הרינו מורים על דחיית תביעתו.
