תביעת מיקרוטראומה: הרמת פעוטות וציוד במעון יום

התובעת עבדה משנת 1984 כמטפלת במעונות לבני 3 חודשים עד 3 שנים והחל משנת 2000 לערך מנהלת משפחתון משל עצמה, כעצמאית, לאותם הגילאים.

העירעור הוגש כנגד דחיית התביעה בעיניין הגב בלבד, וכך קבע שם בית הדין הארצי: "16. נזכיר כי בעיניין ח'ורי[7] נקבע כי "אין בפסיקתו של בית הדין האיזורי או בפסיקתו של בית דין זה כדי לדחות באופן קטגורי כל תביעה שתוגש על ידי גננת להכרה בפגיעה בגבה בתאונה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה, והכל תלוי בנסיבות ובמהלך יומה של הגננת", ברי כי הדברים נכונים גם למטפלות בגני ילדים.

שם נדון מקרה של גננת בגני ילדים, מגיל שנתיים ושמונה חודשים ועד גיל חמש וחצי, שלטענתה במהלך יום עבודתה נאלצה להתכופף, לפי הערכתה, 200–150 פעמים במשך היום, לצורך קשירת שרוכים לילדים, הרמת מכנסיים, נקוי הפרשות לילדים, נקוי הרצפות, הרמת ילדים, גרירת חפצים וריהוט, סידור הציוד, ישיבה על גבי כיסאות קטנים ונמוכים.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות משלא הונחה תשתית עובדתית המצביעה על רצף תנועות לשם בחינתה של מיקרוטראומה.

אף שהתובעת נדרשת לקום ולהתיישב מעת לעת לצורך הפעילויות השונות, תנועות אותן העריכה בעשרות ביום, הרי שלא שוכנענו כי מדובר בתנועות חוזרות ונשנות שנמשכו על פני פרקי זמן רצופים או בפרק זמן משמעותי המקים תשתית למיקרוטראומה ואשר עלול היה לגרום את הנזק לברכיים.

לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעה זו. על כל פנים, גם אם נניח מספר גדול יותר של כיפופים מזה שנדון בעניין נוח – עשרות כיפופים ליום – לא הוכח בענייננו (בדומה לעניין וייסבלט), כי כיפופים אלה נעשו בתכיפות נמשכת.

אשר על כן, משלא הוקמה תשתית עובדתית מתאימה לפי תורת המיקרוטראומה, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

עד לשנת 2013 עבדה התובעת כגננת של פעוטות בלבד ובמסגרת זו נאלצה להרים פעוטות באופן חוזר ונשנה במהלך שעות העבודה.

בהתאם לשאלון למבוטח שמילאה התובעת כך תואר יום העבודה: "7:30 קבלת הילדים למעון, 08:00 תירגולים פרטניים מוטוריים איש צוות + ילד, 8:45 ארוחת בוקר עבודה על אכילה שיקומית. 9:30 – מפגש בוקר, 10:00 – יציאה לחצר בעזרת אבזרי עזר, עמידונים, 10:45 – חזרה למעון + חלוקת שתיה, 11:00 – קבוצות ריפוי בעסוק לפי רמה + עבודה על ראיה בחדר חושך. 11:45 ארוחת צהריים, 12:30 החתלה ושינה, 14:30 ארגון הילדים, א. מנחה, החתלות. 15:15 הסעות והביתה". עיקר טענות הנתבע: התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית למקרוטראומה ו/או למחלת מיקצוע.

עבודת התובעת במעון היום הייתה בעלת מספר רב של פעולות אשר השתנו מיום ליום ומילד לילד.

בעבל (ארצי) 11714-12-16 יוסף דוייב – המוסד לביטוח לאומי, 4.5.17 נקבע, בין היתר, כי: "... לאור האמור שב בית דין זה ופסק כי תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המקרוטראומה באשר אין בה תנועה חוזרת ונישנת. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי כמי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה [2]. בהתאם נדחו תביעות שעניינן עמידה ממושכת על הרגליים [3] או על הבירכיים [4]". לנוכח עדות התובעת לפיה "רוב העבודה השיקומית מבוצעת על גבי מזרון ומצריכה ישיבה ממושכת על הריצפה. על כן, נגרם עומס כבד על הגב התחתון" (סעיף 8 לתצהיר), ברי, כי מדובר בתנוחה שאינה מקיימת את יסודות המקרוטראומה.

גב' חיים העידה אף היא על הגיוון בעבודת הגננת כאשר לדבריה התובעת הייתה יושבת עם הילדים על הריצפה, מרימה אותם לעמידונים, שמה להם סדים, בודקת שהילדים מטופלים, מביאה את הילדים מההסעות, מאכילה את הילדים, מעבירה מפגש בוקר, מובילה את הילדים לחצר, עושה טפולי ראיה, עבודה עם הילדים בגן, מסדרת, מזיזה שולחנות ומזיזה ציוד (עמ' 7-8 לתצהיר).

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר שבחנו את הראיות שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה ונפרט.

לא מצאנו כי יש בעדויות העדות מטעמה של התובעת כדי לסייע לה. גב' יצחקוב (אחותה של התובעת) לא עבדה איתה ביחד כאשר התובעת הייתה גננת שיקומית (עמ' 6, שורות 1-2) והצהירה כי הפעילות בגן מגוונת וכוללת האכלה, הרמת ילדים, ביצוע תרגילי פיזיוטרפיה, ישיבה ממושכת על הרצפה, עיסויים, מפגשי בוקר ועוד (סעיפים 4-6 לתצהיר).

סוף דבר: משלא הונחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע, דין התביעה להידחות.

רקע עובדתי: התובעת, ילידת שנת 1968, הועסקה משך שנים רבות ועדיין מועסקת כסייעת לגננת במעונות היום של נעמ"ת. בשנת 2018, הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בצרידות וירידה בשמיעה, ליקויים מהם היא סובלת, כפגיעה בעבודה.

בתמיכה לטענות התובעת, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן, תצהירה של הגב' מרים חנצולה, שיעבדה יחד עם התובעת במעון רימון החל משנת 2000, כשהיא משמשת שם בתפקיד מבשלת.

החל מתאריך 1.9.2000 הועסקה מרשתך במעון רימון, בכל שלוש הכיתות: בתינוקיה (גילאי 3 ח' – שנה, תפוסה של 20 תנוקות), פעוטות (גילאי 1-2 תפוסה של עד 27) ובוגרים (גילאי 2-3 תפוסה של עד 32 ילדים).

סוף דבר : לאור כל המפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת שיעבדה ועודנה עובדת כסייעת במעונות היום של נעמ"ת, להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, על רקע שימוש גובר ורב במיתרי קולה לצרכי עבודתה עקב עשייתה היומיומית והשוטפת למול ילדי המעון.

...

לטעמנו, כפי שמוכרת תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת בתביעות של מורות וגננות להכיר בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה, כך גם כאן, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את התביעה כבר בשלב סיום שמיעת הראיות, כפי שטוען הנתבע, אלא למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, על אף שהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת בעבודתה של התובעת, היא פחותה מהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת ממורות או גננות.

עניינה של התובעת בפנינו, כסייעת גננת במעונות היום של נעמ"ת: ראשית, מקובלת עלינו טענת התובעת כי משבמעונות היום הממשלתיים בגילאים של טרום גני עירייה (עד גיל שלוש), אין גננות מוסמכות (ראו סעיף 3 לתצהיר התובעת), הסייעות באותן גנים משמשות הלכה למעשה כגננות לכל דבר ועניין, כשהאחריות להפעלת הילדים וארגון הפעילויות השונות מונח לפתחן.

סוף דבר : לאור כל המפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת שעבדה ועודנה עובדת כסייעת במעונות היום של נעמ"ת, להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, על רקע שימוש גובר ורב במיתרי קולה לצרכי עבודתה עקב עשייתה היומיומית והשוטפת למול ילדי המעון.

אני בין הבודדות שהחזיקו מעמד כל כך הרבה שנים (למיטב ידיעתי אולי אחת או שתיים מהמעון עבדו פרק זמן דומה).

התנועות והישיבה בגובה נמוך והרמה של פעוטות ומשקלים רבים גרמו או תרמו לבעיות ברכיים.

] אין בעובדה כי המערערת הצהירה על עשרות התכופפויות או התיישבויות מדי יום "כדי לשנות מן הקביעות שבענין נוח". שכן, "ראשית יאמר כי עסקינן בהערכה בלבד, כפי שהיתה זו גם הערכה (שונה) מטעם הגב' נח. שנית - וזהו העיקר: בית הדין הדגיש באותו ענין את חשיבות רצף הפעולות החוזרות ונישנות. גם בעניננו, כפי שבעניינה של הגב' נוח, הפעולות שבצעה לא היו פעולות חוזרות ונישנות ברצף, שכן הן בוצעו בהתאם לצרכי העבודה והילדים. חלקן במתכונת קבועה הכוללת כשלעצמה פעולות מגוונות, וחלקן התובעת בצעה בהתאם לצורך. כך העידה התובעת עצמה בסיפת עמ' 6. אמנם, מוכנים אנו להניח שגם בחלק מן הפעולות השונות בוצעו בפועל תנועות טכניות משותפות כגון של התכופפות (כך לצרכי הרמת ילד, לצורך נקוי שולחן או הגשת אוכל על גביו, וכיו"ב), או של התישבות (לשם חליצת נעלי הילדים או לשם משחק עימם) . עם זאת, אין עסקינן בתנועות רצופות". הוסיף בית הדין האיזורי וקבע כי המערערת מניחה "כי ההתכופפויות כולן זהות במתכונתן והן כולן בציר ישר. על פני הדברים אין הדבר כך - לא דומה התכופפות לשם נקיון שולחן (אינה דוקא בציר ישר) או החלפת חיתול (שנעשית במקרים רבים מהצד - ומכל מקום לא תואר דבר ע"י התובעת לענין זה),להתכופפות לשם ליטוף ילד (שאינה בהכרח נעשית בציר ישר) ואלה אינן דומות להתכופפות לשם הרמת ילד". בית הדין האיזורי מסכם וקובע כי "אף ששוכנעתי בכך שהתובעת עבדה עבודה הכרוכה גם במאמצים פיזיים, וגם נוכח הרושם הבולט כי התובעת היתה עובדת מסורה ואכפתית ומעייניה נתונים לילדים – לא די בכך כדי לבסס תשתית עובדתית כנדרש לענין מקרוטראומה. משכך נדחית תביעתה". טענות העירעור לטענת המערערת, שגה בית הדין קמא בקביעתו כי לא מתקיימים יסודות עילת המקרוטראומה במקרה זה. לטענתה, תנועות התכופפות בוצעו מספר רב של פעמים ביום ובאותו ציר ולכן ניתן להגדירן כתנועות חוזרות ונישנות גם אם בוצעו לא באופן רציף ותוך מיגוון תנועות אחרות.

שם נדון מקרה של גננת בגני ילדים, מגיל שנתיים ושמונה חודשים ועד גיל חמש וחצי, שלטענתה במהלך יום עבודתה נאלצה להתכופף, לפי הערכתה, 200–150 פעמים במשך היום, לצורך קשירת שרוכים לילדים, הרמת מכנסיים, נקוי הפרשות לילדים, נקוי הרצפות, הרמת ילדים, גרירת חפצים וריהוט, סידור הציוד, ישיבה על גבי כיסאות קטנים ונמוכים.

...

] אין בעובדה כי המערערת הצהירה על עשרות התכופפויות או התיישבויות מדי יום "כדי לשנות מן הקביעות שבענין נוח". שכן, "ראשית יאמר כי עסקינן בהערכה בלבד, כפי שהיתה זו גם הערכה (שונה) מטעם הגב' נח. שנית - וזהו העיקר: בית הדין הדגיש באותו ענין את חשיבות רצף הפעולות החוזרות ונשנות. גם בעניננו, כפי שבעניינה של הגב' נוח, הפעולות שבצעה לא היו פעולות חוזרות ונשנות ברצף, שכן הן בוצעו בהתאם לצרכי העבודה והילדים. חלקן במתכונת קבועה הכוללת כשלעצמה פעולות מגוונות, וחלקן התובעת בצעה בהתאם לצורך. כך העידה התובעת עצמה בסיפת עמ' 6. אמנם, מוכנים אנו להניח שגם בחלק מן הפעולות השונות בוצעו בפועל תנועות טכניות משותפות כגון של התכופפות (כך לצרכי הרמת ילד, לצורך ניקוי שולחן או הגשת אוכל על גביו, וכיו"ב), או של התישבות (לשם חליצת נעלי הילדים או לשם משחק עמם) . עם זאת, אין עסקינן בתנועות רצופות". הוסיף בית הדין האזורי וקבע כי המערערת מניחה "כי ההתכופפויות כולן זהות במתכונתן והן כולן בציר ישר. על פני הדברים אין הדבר כך - לא דומה התכופפות לשם נקיון שולחן (אינה דווקא בציר ישר) או החלפת חיתול (שנעשית במקרים רבים מהצד - ומכל מקום לא תואר דבר ע"י התובעת לענין זה),להתכופפות לשם ליטוף ילד (שאינה בהכרח נעשית בציר ישר) ואלה אינן דומות להתכופפות לשם הרמת ילד". בית הדין האזורי מסכם וקובע כי "אף ששוכנעתי בכך שהתובעת עבדה עבודה הכרוכה גם במאמצים פיזיים, וגם נוכח הרושם הבולט כי התובעת היתה עובדת מסורה ואכפתית ומעייניה נתונים לילדים – לא די בכך כדי לבסס תשתית עובדתית כנדרש לענין מיקרוטראומה. משכך נדחית תביעתה". טענות הערעור לטענת המערערת, שגה בית הדין קמא בקביעתו כי לא מתקיימים יסודות עילת המיקרוטראומה במקרה זה. לטענתה, תנועות התכופפות בוצעו מספר רב של פעמים ביום ובאותו ציר ולכן ניתן להגדירן כתנועות חוזרות ונשנות גם אם בוצעו לא באופן רציף ותוך מגוון תנועות אחרות.

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעה זו. על כל פנים, גם אם נניח מספר גדול יותר של כיפופים מזה שנדון בעניין נוח – עשרות כיפופים ליום – לא הוכח בענייננו (בדומה לעניין וייסבלט), כי כיפופים אלה נעשו בתכיפות נמשכת.

סוף דבר – הערעור נדחה.

כללי לפנינו תביעתה של הגב' יונה כהן רותי (להלן- "התובעת") להכיר בפגימה בגבה ובכתפה הימינית כתאונת עבודה על פי תורת המקרוטראומה, לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").

" להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו: התובעת ילידת שנת 1959, הועסקה משנת 1999 ועד שנת 2020 כמטפלת במעון נעמ"ת. בתצהירה טענה התובעת כי עבודתה כורכה בהרמה והורדה של ציוד וילדים ולכן מכופפת את גבה פעמים רבות מידי יום ונושאת בידיה משקלים שונים.

...

לטענת הנתבע, לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק ותקנותיו ולכן יש לדחות את התביעה בעניינו.

אנו סבורים כי התובעת אכן ביצעה את הפעולות דלעיל, אך האחרונה ביצעה זאת במשותף עם עובדות נוספות בגן וכן באופן משתנה, ולכן לא הרימה את נטל הראייה הדרוש לעניין.

משאלו הדברים הגענו למסקנה כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה ביחס לפגיעה בגבה ובכתפה, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות ברצף, הזהות במהותן על מקום מוגדר בגוף.

סוף דבר- התביעה נדחית.