אכן צודק הנתבע כי תאונת עבודה, גם כאשר היא על דרך המקרוטראומה כבעניינינו, מחייבת ארוע תאונתי.
הדברים סוכמו היטב בפסק דינו של בית הדין הארצי ונביאם כלשונם:
"בית דין זה פסק כי ככלל, תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המקרוטראומה, באשר אין בה תנועה חוזרת ונשנית. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה. בהתאם נדחו תביעות שעניינן עמידה ממושכת על הרגליים או על הבירכיים (עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – מוייז יניפיליז, (3.7.2014) והאסמכתאות שם; עב"ל (ארצי) 373/08 רינה אדיבי – המוסד לביטוח לאומי, (18.11.2008); עב"ל (ארצי) עב"ל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית – המוסד לביטוח לאומי, (27.5.2013); עב"ל (ארצי) 1374-10-11 עפר אבשלום – המוסד לביטוח לאומי, (10.9.2014); עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי נ' המוסד לביטוח לאומי (30.03.2016)).
...
לאחר שמיעת ראיות (התובע ושותפו לעבודה), החלטנו ביום 11.10.2021 כדלקמן:
"מכלל חומר הראיות שבפנינו עולה כי, התובע, גגן במקצועו מאז שנת 1993 ועד היום, עובד בציפוי ארגזי רוח באלומיניום על גגות של בתים פרטיים, בהכנה והתקנה של מרזבים על גגות, בתיקון גגות ובהתקנת פרגולות.
דיון והכרעה
לאחר שבחנו את כלל חומר הראיות בתיק, לרבות חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ועיינו בטענות הצדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.
לנוכח האמור לעיל ועל יסוד חוות דעתו של המומחה אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הנזק בברך שמאל ולכן מדובר בפגיעה בעבודה.