תביעת מינהל מקרקעי ישראל לפינוי

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 10984-05-16 רשות מקרקעי ישראל/האגף העירוני נ' בנימין ואח' לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין תובעת מינהל מקרקעי ישראל/האגף העירוני נתבעים 1.ניסן בנימין 2.נאוה בנימין ב"כ התובעת – עו"ד עודד רקובר ב"כ הנתבעים – עו"ד שלומי סהר, עו"ד טל גרשטיין פסק דין

על פי פסק הדין שניתן ביום 15.6.2016 בעמ"א 38266-07-15, היה על הנתבעים לפנות מהמקרקעין את כל מערומי הפסולת/עפר/אדמה/חול וכו', תוך 6 חודשים ממועד פסק הדין, כלומר עד 15.12.2016, מועד שחלף למעלה משנה וחצי לפני מועד הבקשה לסעד זמני, כך שהנתבעים לא היו אמורים לבצע פינוי פסולת ועפר מתוך המקרקעין בשנת 2018.

...

הסעד התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך של 624,196 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ובנוסף לכך, שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

הנתבעת 2, רשות מקרקעי ישראל (אשר כונתה בעת הגשת התביעה "מינהל מקרקעי ישראל", להלן: "רמ"י"), הנה הגוף המנהל את מקרקעי המדינה.

סבורני כי מועד הליכי שינוי היעוד הוא למצער מועד היוודע העילה בהתייחס למרבית הטענות והסעדים המתבקשים בתובענה זו: כגון הסעד להעמיד את המקרקעין למושב לצרכי שימוש חקלאי/כפרי ללא הגבלת זמן (סעיפים 195 (3) ו (6); מניעת פינוי (סעיף 195 (5); היתנגדות לשינוי יעוד (סעיף 195 (7); היתנהגות בחוסר תום לב (סעיף 195 (8); בעלות (סעיף 195 (9).

...

מקובלת עלי לפיכך טענת רמ"י כי אין לדון במסגרת תביעה זו בסעד כספי מובהק משלא שולמה אגרה מתאימה.

סוף דבר לאור מכלול הנימוקים המפורטים לעיל, ונוכח הסכמת הצדדים, אין חולק כי בעלי הנחלת במושב כפר אז"ר זכאים עקרונית לחתום חוזי חכירה לדורות על חלקה ב', אולם אין לקבל את הטענה כי הם זכאים לנוסח חוזה חכירה משנת 1935, אלא בנוסח חוזה שיהיה בהתאם למקובל ולנהוג כיום אצל רמ"י. מתקבלת טענת כפר אז"ר להשתתפות בעלי הנחלות ברכישת הקרקע.

נדחית טענת רמ"י כי סכום ההשתתפות, ניתן כהלוואה אשר הוחזרה, תרומה, או כזיכוי בגין דמי חכירה למפרע.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 20855-01-10 אמזלג נ' מינהל מקרקעי ישראל ירושלים ואח' בפני כבוד השופט גד גדעון התובעים: עז' המנוח שלמה אמזלג ז"ל ו-151 תובעים נוספים ע"י ב"כ עוה"ד אהוד פורת ואורן אהרוני הנתבעות: 1.מדינת ישראל –רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עוה"ד עדי רון וסיגל ברגר (פמד"א) 2. עריית קרית גת (נמחקה) 3. הועדה המקומית לתיכנון ובניה קרית גת (נמחקה) 4.עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים ע"י ב"כ עו"ד עופר נתנאל 5.מדינת ישראל – לישכת רישום המקרקעין באר-שבע ע"י ב"כ עוה"ד עדי רון וסיגל ברגר (פמד"א) פסק דין

לחילופין, ביקשו להצהיר, כי הם בעלי רשות בלתי הדירה בתמורה (לאחר ששלמו את דמי החכירה השנתיים המהוונים), ועל כן לא ניתן לפנותם מהמגרשים.

...

סבורני, כי מרוץ ההתיישנות ביחס לעילת התביעה האמורה, החל במועד שבו יכול היה כל אחד מבעלי הזכויות לדעת מהי עמדת המינהל ביחס לזכויות במקרקעין, ומועד זה חל לכל המאוחר, עם חתימת חוזה החכירה בשנות ה-80.

התביעה נדחית, אפוא.

לפיכך, ישלמו התובעים יחד ולחוד לכל אחת מהנתבעות (מדינת ישראל ועמידר), הוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪.

בשנת 2004 מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה אזרחית במסגרת ת.א. 9059/04 כנגד אגודת כפר ידידיה ויונה אברך בע"מ למתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים המונע הפעלת תחנת דלק פנימית במושב כתחנה מסחרית, שכן שימוש זה לטענתו הנו שימוש לא חקלאי במקרקעין.

לא ניתן כל פסק דין לפינוי הנתבעת מהתחנה.

...

סבורני שהחיקוקים שפורטו לעיל נועדים לטובת הניזוק שכן הינם חיקוקים שקובעים נורמה של התנהגות שנועדה להגן על אינטרסים של הפרט (ראה לענין זה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113.

לאור האמור לעיל, העובדה שהתחנה פעלה שלא בהיתר זה שנים רבות תוך הפרת החוק וכן החלטת בית המשפט , סבורני שיש מקום לפצות התובע בסכום כולל בגובה 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו. כריית הבור – לטענת התובע ביצעה הנתבעת מהלך שנת 2006 חפירת בור לצורך הטמנת מיכלים.

לאור כל האמור לעיל דין על הנתבעות לשלם לתובע סך כולל של 50,000 ₪.

הסעד העקרי המבוקש בתביעה הוא "להורות לנתבעים להמציא לתובעים כל מיסמך הדרוש לקבלת שומה ולחתימה על הסכם חכירה ו/או הסכם פיתוח אצל מינהל מקרקעי ישראל ולהורות למינהל להחתים את התובעים על חוזים אלה לאלתר". לטענת התובעים הם זכאים למגרשים ששויכו להם או למגרש חלופי בהרחבה, בתנאים המקוריים שאושרו.

החלטת הועד מיום 17.8.09, כי תנאי לאישור עלייה לקרקע של הנתבעת 3 יהיה פינוי חמישה מגרשים שהיו כבר תפוסים ע"י נתבעים שבאו מחוץ למושב ושעמדו בנדרש מהם לטובת חברי האגודה (כעולה מהפרוטוקולים שצורפו כנספח 3 לתצהירו של בני דוד ז"ל).

...

זאת ביתר שאת בהינתן שלמרות העמדה הראשונית שנקטה רמ"י (כמצוין בסעיף 7 דלעיל), הרי שהיא זו שהגישה את ע"א 620/16 (הנזכר בסעיף 11 דלעיל) ובפסק הדין שניתן בערעורה זה נקבע (שם, בסעיף ז') כי "על הערעור להתקבל, מטעמי המדינה. קרי, רמ"י זכאית לעמוד על נהליה, ומשלא קוימו אלה, אין מקום לרשום את המשיבים הנזכרים בפסק הדין החלקי קמא (מקצת התובעים – ר.י.) ולקבוע הוראות תשלום". לנוכח כל האמור, אין להעניק לתובעים את הסעדים שפורטו לעיל (בסעיף 4).

סוף דבר כאמור, השורה התחתונה של פסק דין זה היא כי התביעה נדחית.

כך נהג בית המשפט העליון בפסק דינו הנזכר בסעיף 11 דלעיל וכך אני סבור שיש לקבוע גם עתה.