תביעת מטפל סיעודי לתשלום זכויות מעבודה בבית אבות

הצדדים וטענותיהם הנתבעת 1 הינה חברה פרטית בע"מ שהפעילה בזמנים הרלוואנטיים לכתב התביעה בית אבות סיעודי בעיר כפר סבא (להלן – בית האבות) והתובע הוצב אצלה לעבודה בעבודות ניקיון וכמטפל ע"י הנתבע 2, שבזמנים הרלוואנטיים סיפק לה שירותי כוח אדם.

אשר למתכונת עבודתו, טען התובע כי שכרו, בגובה שכר מינימום, שולם על בסיס שעתי, בהמחאות שניתנו לו, ובהמשך, באמצעות העברה בנקאית; הוא עבד משרה מלאה במשמרות כדלקמן: (1) בחודשים 05-08/2011 (4 חודשים) – עבודות ניקיון, 7 ימים בשבוע, כ- 8 שעות בכל יום מהשעה 06:00 עד לשעה 14:00; (2) בחודשים 09/2011 עד 08/2014 (36 חודשים) – מטפל סיעודי, כ- 6 ימים בשבוע, מתוכם 2 פעמים – 15 שעות עבודה, החל מהשעה 06:00 עד השעה 21:00, 1 פעם בשבוע כ- 19 שעות עבודה, החל מהשעה 06:00 עד השעה 14:00 ולאחר מכן החל בשעה 23:00 עד לשעה 09:00; 1 פעם בשבוע כ- 18 שעות עבודה, החל מהשעה 15:00 ועד לשעה 09:00; בימי ו' – כ- 8 שעות ביום, החל מהשעה 06:00 עד לשעה 14:00; בימי שבת – כ-14 שעות ביום, החל מהשעה 07:00 עד השעה 21:00.

בנוסף, הנתבעים לא שילמו לו את כל שכר העבודה לו הוא זכאי ואת הזכויות הסוציאליות הנילוות, וזאת מעבר לנכויים שלא כדין שביצעו משכרו; הנתבעים נימנעו מלשלם לו חלף הודעה מוקדמת וכן את מלוא פצויי הפיטורים להם הוא זכאי, וזאת לאור העובדה שביום 27.03.16, כאשר הגיע למקום עבודתו באיחור, הורתה לו האחות הראשית בבית האבות ללכת לביתו ולחזור כעבור יומיים.

...

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים, בהתאם לחלוקה ביניהם המצוינת לצד כל רכיב: (1) הודעה מוקדמת – 5,200 ₪.

באשר לשאלת ההוצאות, לאור המסקנות אליהן הגעתי וכן בשים לב לסכום הפסוק (עוד בטרם הוכרע עניין השעות הנוספות), החלטתי לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, וזאת על מנת להביע את מורת רוחו הרבה של בית הדין מאופן העסקתו הנצלנית של התובע, במיוחד בתקופה הראשונה להעסקתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את כל אחד מ- 2 הנתבעים 1 ו- 2 בתשלום שכ"ט התובע בסך 15,000 ₪ (סה"כ – 30,000 ₪).

השופט רועי פוליאק ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר – כץ; סע"ש 68638-11-17), אשר קיבל בעיקרה תביעה שהגיש עובד סיעודי בגין תקופת עבודתו בבית אבות וסיומה.

רקע המערער בע"ע 24609-10-20 (להלן – העובד), תושב הרשות הפלסטינית, הועסק כמטפל סיעודי בבית אבות לתשושי נפש במגדיאל (להלן – בית האבות) שבבעלות המערערת 2 בע"ע 41259-09-20 בשתי תקופות: 24.8.2014 – 30.9.2014 (חודש ושבוע) ו – 21.4.2015 – 31.3.2017 (כשנתיים).

לאחר סיום העסקתו הגיש העובד לבית הדין האיזורי תביעה לקבלת תשלומים מהמעסיקות בגין תקופת העבודה וסיומה.

בחקירתו נישאל העובד "כמה קיבלת במזומן" ומשיב "2,500. בין 1,500 ל – 2,000". המעסיקות טוענות כי מהתשובה עולה כי מידי חודש קיבל העובד לפחות 1,500 ש"ח במזומן כנגד זכויותיו כעובד והן זכאיות לקזז את הסכום.

...

דיון והכרעה תמצית ההכרעה ואימוץ קביעות עובדתיות לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ואת כלל חומר התיק, הגענו למסקנה לפיה דין הערעורים להידחות בעיקרם, בכפוף להתערבות במתכונת חישוב גמול השעות הנוספות ותיקון טעויות חשבונאיות.

לא מצאנו לנכון להתערב בקביעה העובדתית.

הגם שמצאנו טעם בטענות העובד, בחרנו, בין היתר בשים לב לפער הכספי הזניח, שלא להתערב גם בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי לעניין היקף המשרה.

סוף דבר הערעורים מתקבלים בחלקם ופסק הדין יתוקן כלהלן: (א) החיוב בגין גמול שעות נוספות יעמוד על 43,631 ש"ח ולא על 39,131 ש"ח כפי שנפסק.

התובעת אינה זכאית לקבל פצויי פיטורים משזו התפטרה מעבודתה בנתבעת לאור העובדה כי אחד המטפלים בבית האבות של הנתבעת היה בן זוגה של התובעת ושניהם עברו לעבוד בבית אבות אחר שבו התקבלה התובעת לעבוד כאם בית.

משך ההעסקה, העדר התחלופה, הישתלבות התובעת אצל הנתבעת כשהתפקיד אותו ביצעה כמטפלת סיעודית היוה חלק אינטגראלי וטבעי במסגרת עיסוקה של הנתבעת כמפעילת בית אבות.

במקרה שבפנינו עסקינן במקרה ייחודי שבו התובעת כעובדת הועברה מחברה לחברה כאשר בהיעדר תלושי שכר לא ברור באם שולמו זכויות כלשהם, ובפרט הפרשות לפצויי פיטורים ולפנסיה והאם נילקח בחשבון ויתקה החל ממועד תחילת הצבתה לעבודה בבית האבות לצורך תשלום יתר זכויותיה.

זאת, מאחר שסעיף  2(א)(5) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה" ואילו סעיף 5א' לחוק קובע כי בתובענה של עובד נגד מעבידו, בה שנוי במחלוקת "עניין מהעניינים לפי סעיף 2", והמעביד לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק "תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין...". כפי שקבענו אף הנתבעת ראתה עצמה כמי שחוייבה להעסיק את התובעת לאחר 9 חודשים בהם הועסקה.

...

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובעת מתקבלת ברובה.

התביעה לפיצויי פיטורים מלאים נדחית כמו גם התביעה לפיצוי בגין היעדר הודעה על תנאי העסקה .התביעה לדמי חגים מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 10,571 ₪.

הנתבעת מנהלת בית אבות והתרחשו אצלה מקרים של החלקה, בשל מרצפות חלקות המותקנות במחלקה הסיעודית של בית האבות.

עוד נטען, כי למחרת העבודה הוגשה לצפריר חשבונית, הוא חתם על ביצוע העובדה לשביעות רצונו והבטיח להעביר תשלום תוך יום-יומיים (צורפה לכתב התביעה פקודת עבודה חתומה על ידו).

מחמת הטעייה זו, אינה זכאית לתשלום בגין העבודה.

אולם, טען שכל אדם בר דעת מבין שאם הריצפה לא תחליק במצב רטוב, על אחת כמה וכמה במצב יבש: "ובמצב יבש כן תחליק, זה לא עלה על דעתי". כאשר הופנה צפריר לפקודת העבודה, החתומה על ידו, ציין: "כתוב פה, חתמתי על קבלת העבודה, כתוב "טפול למניעת החלקה" לא כתוב במצב רטוב" (עמ' 5 שו' 28).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר ששמעתי את עדויות מנהלי התובעת והנתבעת, ושקלתי את טענותיהם בסיכומיהם בתום שמיעת העדויות, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

אני סבורה כי לא זו בלבד שהתובעת ציינה באופן מפורש, בשתי הצעות מחיר שמסרה לנתבעת, כי מדובר בטיפול למשטח בו סכנת החלקה למצב רטוב", אלא אף ביצעה טסט בשטח, בפני נציגי הנתבעת, על מנת לחדד בפניהם כיצד יהיו התוצאות לאחר הטיפול.

על כן, אני מחליטה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, 11,583 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ביום 18.2.22 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה אצלה וסיומה.

בכתב התביעה נטען, כי התובעת, עובדת סיעוד מפיליפינים, הועסקה כמטפלת סיעודית בנתבעת בתקופה מיום 3.1.21 ועד ליום 27.7.21 – מועד בו נאלצה התובעת לטענתה לעזוב את העבודה על רקע ויכוח בעיניין היום החופשי שלה.

במסגרת הבקשה נטען כי הנתבעת קשישה בת 75, דמנטית ובנה מר צח כהן (להלן: "הבן") מונה כאפוטרופוס על גופה ורכושה, כאשר הנתבעת אינה מתגוררת בביתה החל מחודש ספטמבר 2021 אלא בבית אבות בתל-אביב – כך שכתב התביעה לא הגיע לידיה.

...

המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה כאמור סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06): "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה להתמשכות ההליך חרף סיווגו כדיון מהיר, כאשר עיכוב בירור ההליך נבע בעיקר מהתנהלות התובעת והעדר התייצבותה לדיונים שנקבעו בעניינה ובכך לא ניתן היה לברר את המחלוקת העובדתית בתיק, קל וחומר עת כבר בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת באמצעות בנה את העסקת התובעת אצלה, כך שמדובר היה במחלוקת עובדתית מהותית ונוכחות התובעת עצמה בדיון היא הכרחית לבירורה; וכן בשים לב למשאבים שנדרשו לניהול ההליך, לכך שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשות ותגובות שונות, בין היתר, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; וכן בהתחשב במועד בו הוגשה בקשת התובעת למחיקת התביעה, ערב דיון ההוכחות, שנדחה אף הוא מספר פעמים לבקשת התובעת, וכן עת הבקשה למחיקת התובענה שהוגשה כאמור בשלב מתקדם מאוד בהליך הוגשה אף היא ללא ציון עמדת הצד שכנגד – מצאתי, כי לנתבעת אכן נגרמו הוצאות לא מבוטלות בניהול הגנתה ואין בנסיבות העניין טעמים המצדיקים העדר חיוב התובעת בהוצאות, תוך גרימת חסרון כיס לנתבעת.