תביעת מזכירה רפואית נגד קופת חולים בגין זכויות סוציאליות

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 19753-12-16 27 אפריל 2020 לפני: כב' השופט אורן שגב התובעת והנתבעת שכנגד ד"ר איריס נחמני ת.ז. 029322328 ע"י ב"כ: עו"ד פלורי ניסן הנתבעים והתובעים שכנגד 1. יוסף שימחי ת.ז 55503791 2. מרכז רפואי בינת השן בע"מ ח.פ. 513088641 3. מרכז רפואי – י.ש בינת השן (2008) בע"מ ח.פ 514107366 ע"י ב"כ: עו"ד כפיר דיין דובב פסק דין

למעשה, התובעת הייתה יותר שותפה במרפאה מאשר שכירה, ואף מהראיות עולה כי נבחנה האופציה לשותפות; זאת ועוד, עת משווים את שכרה של התובעת כעצמאית לשכרה בקופת חולים כללית, עולה כי השכר אותו קיבלה בתחילת העסקתה בכללית היה נמוך ב-30% מהשכר לו הייתה זכאית אצל הנתבעות.

ודוק, בפסיקה נקבע כי מקום בו התובע היה מודע לתנאי העסקתו היטב והעדיף אותם על פני עבודה כשכיר ורק עם נתוק היחסים תובע זכויות סוציאליות, יגבר חוסר תום ליבו של העובד על זכויותיו הקוגנטיות או הסטאטוס אליו הוא משתייך אובייקטיבית; התובעת אף קיבלה סכומי כסף גדולים מאוד במזומן בגינם לא הנפיקה כלל חשבוניות ובסך של 125,000 ₪.

על כן זכאותה עבור שנתיים עומדת על 4,536 ₪ בגין 16 ימים; הפרשת פנסיוניות – חובת ההפרשה היא ביחס לשכר הממוצע במשק.

דא עקא, מקום בו הנתבעים לא זימנו את המזכירה מולה לטענתם קבעה התובעת את ימי עבודה, הרי שאין מקום לקבל את הטענה; יחד עם זאת, באתי לכלל מסקנה, כי עמדה לתובעת האפשרות לנהל את זמנה באופן שעל פי רוב אינו מתאפשר לעובד שכיר מן המניין, ובמה דברים אמורים? התובעת עצמה העידה, כי להוציא חודשים ספורים בתחילת העסקתה, היא לא נדרשה להחתים שעון נוכחות.

שם בהתחלה עבדתי עם תלושי שכר, ברגע שהתחלתי לעבוד מול שמחי עם חשבוניות, גם שם התחלתי לעבוד עם חשבוניות, בעצת יועץ מס. האם הגשת תביעה גם נגד ד"ר בלומר? לא." (עמודים 5-6 שורות 31-33, 1-4 בהתאמה).

...

לאור כל המקובץ לעיל הריני קובע כי לא התקיימו בין התובעת לבין הנתבעות יחסי עובד-מעסיק בתקופה שבמחלוקת, וממילא שלא בין התובעת לנתבע.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל, ובהיעדר יחסי עבודה התביעה נדחית מחמת חוסר סמכות עניינית.

לאור התוצאה אליה הגעתי, גם דין התביעה שכנגד – דחייה מאותו טעם.

משדרישתה לקבל פצויי פיטורים לא נענתה, ביום 18/2/18 הגישה התובעת את התביעה דנן במסגרתה עתרה לתשלום פצויי פיטורים, דמי מחלה (עד תום תקופת ההועדה המוקדמת), פיצוי בגין היתנכלות בעבודה וכן הפרשים בגין זכויות סוציאליות.

החוק, אשר נחקק בשנות השישים של המאה הקודמת, קבע את הכלל לפיו כאשר יחסי העבודה הסתיימו ביזמת המעסיק יהיה העובד זכאי לפצויי פיטורים (אלא אם היתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות שלילת פצויי פיטורים), לעומת זאת, על פי הוראות הדין, כאשר יחסי העבודה הסתיימו ביזמת העובד ככלל לא תקום לעובד זכות לפצויי פיטורים, אלא אם היתקיימו נסיבות מיוחדות כמפורט בדין (כגון התפטרות בשל מצב רפואי של העובד/ לצורך טפול בבן מישפחה חולה, לשם טפול בילד, לצורך גיוס למישטרה, לרגל בחירה לכהונה ציבורית וכיו"ב).

להשלמת התמונה נזכיר כי בעת חקיקתו של החוק נהנו חלק מהעובדים במשק מהסדרים של חיסכון פנסיוני וסעיף 14 לחוק קבע את הזיקה בין פצויי הפיטורים לבין החיסכון בקופת גמל, ועם זאת, עד שנת 2008 חלק גדול מהעובדים במשק לא זכו להפרשות לפנסיה, וככל שהתפטרו בטרם הגיעם לגיל פרישה מבלי שעלה בידם להוכיח איזו מהעילות שבדין, סיימו את עבודתם, לעיתים לאחר שנים רבות, ללא כל פיצוי.

כידוע בית הדין נוהג לייחס משקל רב למסמכים רפואיים מזמן אמת ולאנמנזה שרשומה בהם, והנטל להוכיח כי אינם אותנטיים מוטל על הטוען כנגדם.

נזכיר כי התובעת ממילא לא הועסקה כמזכירה אלא בעקרו של דבר כשליחה, עוד יש לציין כי אישור הרופא התעסוקתי הוגש באופן חלקי (סיכום בלבד) כאשר אין לדעת מה אמרה תובעת לרופא התעסוקתי ולפיכך יש קושי ליחס משקל כלשהוא למסמך.

...

כללו של דבר בתוך 30 יום ישלם הנתבע לתובעת פיצויי פיטורים בסך 107,080 ₪.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת סכום בסך 3,267 ₪ בגין הפרשות חסרות בקרן הפנסיה.

בשים לב לתוצאות ההליך הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

נציין, כי התביעה הוגשה תחילה גם כנגד בית אבות "נווה עמית" בו עבדה התובעת כאשר בהמשך, לנוכח הצהרת ב"כ הנתבעות כי קופת חולים מאוחדת היא מעסיקת התובעת, הסכימו הצדדים למחיקת בית האבות מכתב התביעה[footnoteRef:1].

כן טוענת הנתבעת, כי מתוך רצון לסייע לתובעת הוצע לה לנצל את תקופת אי כושר ולצאת ללימודי מזכירות רפואית מטעם משרד התעסוקה כאשר ככל שתעבור את ההכשרה יוכל בית האבות לבחון את העסקתה כמזכירה רפואית, אך התובעת סרבה לכך.

על כן בגין פיטורים לא כדין זכאית תובעת לפצוי של 255,722 ₪ (קרן) בגין פיטורים שלא כדין לפי מכפלה של ממוצע שכרה הקובע בשנה האחרונה (9,835 ₪) ב 20 חודשי עבודה ובתוספת 30% תנאים סוצאליים.

טענות הנתבעת: חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לא חל במקרה דנן שכן התובעת אינה נופלת להגדרת "אדם עם מוגבלות" כהגדרתו בחוק וכאשר האישורים הרפואיים קבעו כי היא אינה יכולה לשוב לתפקידה זאת להבדיל ממקרים בהם עובד יכול לשוב לתקידו בכפוף למיגבלות מסויימות, בהתאם לס' 8(א) לחוק.

...

בהתאם למסמך שהציגה הנתבעת והסבריה אשר לא נסתרו, התובעת סיימה עבודתה בדרגה הגבוהה מהדרגה המקסימלית לתפקידה ולכן בהעדר כל מקור נורמטיבי לביסוס טענות התובעת, איננו מקבלים את התביעה ברכיב זה. עוד לקחנו בחשבון כי טענות התובעת ברכיב זה מתבססות על הטענה כי התובעת הייתה עובדת מדינה וכו' בעוד שהתובעת חזרה בה מטענתה בעניין זה ובכל מקרה, בוודאי לא הוכיחה כי היתה עובדת מדינה.

על כן, תביעת התובעת ברכיב זה נדחית.

מכאן שאנו דוחים התביעה ברכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ואפלייה המנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

כך השיבה: "היא לקחה לי את הכל. מאז שהיא באה לתפקיד היא שמה אותי למטרה. (בוכה). היא לקחה לי אפסנאיות, לקחה לי מזכירה רפואית ומחלקה סוציאלית ומחלקה פנימית. את הכל." התובעת אישרה כי לאחר מועד האירוע הנטען, שהתה בחופשה שנתית ולאחר מכן המירה לחופשת מחלה בשל "שפעת". התובעת אישרה כי הגישה תביעה נגד מעסיקתה – מדינת ישראל משרד הבריאות (סע"ש 4836-02-18).

האם ביום 30/10/17 היתנהלה שיחה בינך לבין אמליה? היכן? לא. היא ידעה שזה שבוע אחרון שלה בתפקיד זה, נאמר לה מספר ימים לפני כן כאשר היא חזרה מחופשה שנתית שבמהלכה היא עשתה סטז' בקופת חולים מכבי.

הזכות הראשונית ניתנה לאמיליה בשיחה עם מנהלת משאבי האנוש ואיתי, הובהר והיה ידוע לכולם כולל משרד אחות ראשית שהדבר הזה הוא ניסיוני ולא משרת תקן וככל הנראה יהיו עוד עובדים שישובצו.

...

לאור האמור, התביעה נדחית.

התובעת, גב' תמר בן-שטרית, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 7.7.20, על פיה נדחתה תביעתה להכיר בארוע תאונת דרכים שארע לה ביום 13.12.18, כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

ביום 17.12.18 פנתה התובעת לרופא בקופת חולים הכללית וקיבלה אישור מחלה מיום 14.12.18 עד ליום 31.12.18.

בתביעה טענה התובעת שהיא משמשת מזכירה של העסק, כי ביום 13.12.18 יצאה מביתה, כי היא הייתה צפויה לחזור בשעה 16:00, וכי התאונה הייתה בשעה 16:30 בדרך "מהדואר לעבודה חזרה בדרך רכב נכס בי ברכב". בעלה של התובעת חתם על "נספח אישור המעסיק על תקופת עבודה ועל שכר" שבו צוין ששכרה של התובעת הוא שעתי, כי בכל אחד מהחודשים 9-11/18 היא עבדה 20 ימים, וכי השכר החייב בדמי ביטוח היה בגובה 14,190 ₪ בחודש 9/18, בסך 16,468 ₪ בחודש 10/81 ובסך 16,374 ₪ בחודש 11/18.

בית הדין בוחן, בין היתר, האם "המעסיק" נהג לשלם ל"עובד" זכויות נילוות לעבודה, כגון הפרשות סוציאליות, דמי הבראה, דמי חופשה וכיוצא באלו.

אין לגירסת התובעת בדבר קרות התאונה תוך כדי חזרה מבצוע פעולה שקשורה לעבודתה, תימוכין כלשהם במסמכים הרפואיים הסמוכים ביותר לארוע, או בתביעת הביטוח שהגישה התובעת.

...

ואולם, מכלול הראיות אינו תומך במסקנה שהיחסים בין התובעת לבין בעלה היו יחסי עובד ומעסיק, או שאותן פעולות בעסק שבוצעו על ידי התובעת, בוצעו על ידה כעובדת של העסק דווקא.

התוצאה התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.