תביעת מזונות ראשונית או הגדלת מזונות של אם

בית המשפט בפסק הדין קבע גם כי סכום המזונות יהיה צמוד למדד, ישולם בכל ראשון לחודש, החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך (6.9.2017) ועד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד סיום התיכון או מועד הגיוס או שירות לאומי, לפי המאוחר, ובזמן השרות הצבאי/שירות לאומי, ישלם האיש 1/3 מסכום המזונות ששולם ערב גיוסו של כל קטין/נה. קצבת הילדים מביטוח לאומי תשולם לאישה.

ראה לעניין זה את פסיקת בית המשפט העליון בע"א 415/82 תמרי נ' תמרי, פ"ד לח (1) 785, 811 שם עמדו על קונסטרוקציה משפטית המחייבת את האב לשאת בתשלום דמי טפול לאם, שאינה מקבלת מזונות ממנו בשל הכנסותיה: " אשר לדמי הטיפול, שהוספו כמרכיב בדמי המזונות, יש להבהיר, כי אי תשלום מזונות למערערת, מזכה אותה בתשלום זה בעד טיפולה בקטינים. במצב יחסים תקין, כאשר הבעל נושא בכל הוצאות הבית ומספק לאישה את מזונותיה, נחשב הטיפול בילדים כמעשה ידיה לצורכי הבית, ומילוי חובה זו ניכנס בגדר ההלכה של 'מעשה ידיה תחת מזונותיה'; אולם במקרה של אישה, שאינה מקבלת מזונות מבעלה, ומאידך גיסא מטפלת בילדי בני הזוג, דבר שאינה חייבת בו, הבעל מחויב לתת לה דמי טפול, שכן הטיפול בילדים אינו בא תחת מזונותיה" (להלן: "פרשת תמרי").

תום לב בהליכים משפטיים תום לב בהליך משפטי – על תובע בתביעה למזונות או בתביעה להפחתת או הגדלת מזונות, לפעול בתום לב "ולשחק בקלפים פתוחים". בבע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.07) היתייחס כב' השופט רובינשטיין לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו לידון מחדש בשאלת המזונות ובפיסקה ו נקבע כי "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהיתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי..., הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.. ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי)".   8.

ובמה דברים אמורים: · לא נשמע הגיוני שהאיש, אשר עותר להפחתת מזונות של 3,750 ₪ בלבד ל- 3 ילדים, יתחייב לשלם מזונות בעבור ילד אחד בסך של 3,500 ₪.

...

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.

ההתנהלות הנ"ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה.

בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ' ו- אי', בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.

אלא שבמהלך השנים הלכה והתפתחה הילכת התביעה העצמאית או התביעה הראשונית או התביעה המקורית (לשם הנוחות נשתמש להלן במונח התביעה העצמאית – י.ע.), ולפיה רשאי הקטין "לפתוח" מחדש הסכמות אליהן הגיעו ההורים בהסכם הגירושין בקשר למזונותיו.

המחבר אינו מבחין לעניין זה בין תביעה עצמאית לבין תביעה להגדלת מזונות עקב שינוי נסיבות: "אם הקטין יכול לקבל די מחסורו מן האם, לא מתקפחות זכויותיו אם לא ניתנת לו זכות תביעה כלפי האב. לעומת זאת, שלילת זכות התביעה כלפי האב נהפכת לקטין לרועץ, אם אימו איננה מסוגלת לפרנסו כדרוש. לענין זה אין נפקא מינה אם כבר בעת עריכת ההסכם, ברור היה שהילד לא יוכל לקבל את מלוא מזונותיו מן האם וההסדר פסול מראשיתו, או שמא רק עקב שינוי הנסיבות מתבקשת פניה אל האב" (שם, עמ' 267).

האם קנה בית הדין סמכות מתמשכת בעיניין מזונותיהם של הקטינים? לטענת העותרים, קביעת בית הדין הרבני לגבי סמכותו לידון במזונות הילדים, עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בבג"צ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259 (2006) (להלן: עניין סימה אמיר), שם נקבע כי אין לבית הדין סמכות נמשכת לידון בתביעה לאכיפת תניית שיפוי בהסכם גירושין לאחר שהדיון בתביעת הגירושין תם. סוגיית הקף סמכותו של בית הדין לאחר מתן הגט עומדת בימים אלו על המדוכה בבית משפט זה (בג"ץ 6929/10 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (החלטה מיום 7.3.2012)).

...

על כן, לשיטתי, בשערי הכניסה למסלול התביעה העצמאית עומד מבחן אחד, ואחד בלבד, הוא המבחן המהותי: האם עניינם של הקטינים נדון לגופו תוך שטובתם נשקלת באופן ברור ונפרד מיתר ענייני הגירושין? אם השבנו על שאלה זו בחיוב הרי שכדברי חברי "בכך מסתיים מסענו והתביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי". אך בשונה מחברי, סבור אני כי אף אם נשיב על שאלה זו בשלילה, גם בכך יבוא לסיום מסענו בלא שנידרש למבחן השני המוצע, זה הבוחן את שאלת קיומו או אי קיומו של קיפוח הקטינים.

או אז יעבור הנטל אל ההורה המסתמך ועליו יהיה להוכיח כי התוצאה היא פרי שקילה ודיון לגוף עניינו של הקטין.

באשר לתיק הנדון, כאמור בפתח דבריי, דעתי כדעת חבריי כי דין העתירה להידחות.

פרט 5 לתוספת הראשונה: "תביעה בענין מזונות או מדור, לרבות הגדלה, הפחתה או ביטול,

מתייחסת לתשלום העבר, לגבי מועד שקדם להגשת התביעה, מדובר בתביעה ממונית עצמאית של האם ובהיותה כזאת, אין די .

...

לאחר שעיינתי ושקלתי בעמדת הצדדים הגעתי למסקנה כי מדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין, כולל לעניין תשלום האגרה.

אינני מקבל את הפרשנות המוצעת על ידי התובעת.

₪ התובעת תשלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך של 1,500 המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

אפיון התביעה – תביעה ראשונית למזונות או תביעה להגדלת למזונות.

במילים אחרות, אביו של הזכאי, כמו אמו, חבים במזונותיו באופן שווה, ובית המשפט יכול לתת לכך ביטוי בהכרעתו.

יש מקום לציין עוד שתכליתם של מזונות הוא להגן על ילדים מפני מחסור ולספק להם כדי צרכיהם.

...

התנהלות הנתבע רחוקה מלהלום הוראה זו. יוצא אפוא שהנתבע רואה עצמו פטור מהשתתפות בהוצאות חינוך חריגות, מתוקף פרשנות אותה בית המשפט אינו יכול לקבל, והיא מכוונת באופן מובהק כנגד טובתה של הקטינה.

לסיכום לאחר שבית המשפט דן באריכות בטענות הבגירים, נמצא שדין תביעתם להידחות.

סוף דבר על בסיס כל הנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן: תביעת הילדים הבגירים – נדחית.

במסגרת הטיעון המשפטי, נכתב בכתב ההגנה (סעיף 11), כדלקמן: "דין התביעה להדחות שכן כפי שקבע כבוד בית-המשפט אין המדובר בתביעה ראשונה למזונות כי אם בתביעה להגדלת מזונות. גם ניסיונה של התובעת לטעון כי מדובר בתביעה עצמאית של הילדים שבמשמורתה הנו מלאכותי ומופרך, ואין בו כדי לשנות את תנאי הסכם הגירושין". 71.

האב, לאחר שהוגשו נגדו הליכי הוצאה לפועל, על ידי האם, בגין מחצית הוצאות בר המצווה, מכוח פסק המזונות הראשון, פנה לבית המשפט לעינייני מישפחה בכתב תביעה שבה עתירתו המרכזית היא כי בית המשפט יצהיר שפסק הדין הראשון, מיום 14.5.98 – בטל (תמ"ש 19007/01; כתב התביעה הוגש ביום 2.9.07; נספח ז' לבר"ע).

גם בפסיקת בית משפט זה, מיושמת הגישה של בדיקת שינוי הנסיבות, כדי לסלול את הדרך בפני מי שמבקש לשנות את סכום המזונות – להגדילו או להקטינו, לפי המקרה – ואמות המידה אשר עוצבו וגובשו להפעלת דוקטרינה זו, שנקבעו גם בעקבות פסיקה של בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים.

זו הוכחה ניצחת, כי, לפחות בתיק הזה, לא היתקיים החשש, אשר עליו ביססה עצמה ההלכה הפסוקה, וכי, בפועל, סכום המזונות למבקשים לא השתנה משמעותית, מאז פסק הדין הראשון ועד להגשת התביעה הנוכחית (אינני מדבר על הצמדה למדד, המשקפת את הערך הריאלי של המזונות; הצמדה כזו אינה בבחינת שינוי, אלא שמירת המצב הקיים).

קשה להימלט מן הרושם הכללי כי ההליכים נשוא הבר"ע ואלה המובאים בה (אינני מחווה דעתי על ההליכים שקדמו לגירושין), משקפים רצון של האם להתיש את האב בהליכים משפטיים, פתיחת תיק הוצל"פ, וזאת, כאמור, כאשר עקרונות תום הלב אינם משמשים נר לרגליה של אם המבקשים, אם אנקוט לשון המעטה.

...

מכאן, שגם טענה זו של ב"כ המבקשים – נדחית.

הבר"ע – נדחית.

אני מורה בזה לאם המבקשים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 8,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין.