תביעת מזונות קטינים ללא פירוט הוצאות והכנסות

ביום 30.7.2020 הוגשה תובענה למזונות שלוש קטינות ובמסגרתה בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

בבקשה לפסיקת מזונות זמניים לא פורטו הוצאות כל קטינה בנפרד, אלא צוינו צרכים עבור שלוש הקטינות יחד, כאשר ישנה עתירה לפסיקת מזונות זמניים לא כולל מדור, בסך של 12,591 ₪ לחודש.

הצדדים כולם הנם יהודים וחבות המשיב במזונות הקטין הנה עפ"י דינו האישי ועל פי תקנות הרבנות הראשית תש"ד ועל פי ההלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון בבע"ם 919/15 , פסק דין מיום 19.7.17 (פורסם בנבו).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, לרבות בבקשה למזונות זמניים ובתגובת המשיב, נוכח סכום המזונות המינימלי הנידרש עבור קטינים, שאינו דורש ראיה בהיותו בתחום הידיעה שיפוטית של ביהמ"ש (ראה: בר"ע 1895/02 ב.י. נ' ,( ב.נ., (לא פורסם, 20.1.03 ), וע"מ 1114/03 א.ש נ' א.ש, (לא פורסם, 27.1.04 בשים לב לטענות הצדדים בנוגע לחלוקת זמני השהות ולגובה ההכנסות בפועל מוחלט כדלקמן: אני מחייבת המשיב לשלם למזונות הזמניים של הקטינות א', ב' ו - ג' לידי אמן, דמי מזונות לא כולל מדור בסך של 3,000 ₪ לחודש ( 1,000 ₪ כל קטינה) החל מיום 30.7.2020 ובכל 30 לחודש (להלן: "דמי המזונות

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, לרבות בבקשה למזונות זמניים ובתגובת המשיב, נוכח סכום המזונות המינימאלי הנדרש עבור קטינים, שאינו דורש ראיה בהיותו בתחום הידיעה שיפוטית של ביהמ"ש (ראה: בר"ע 1895/02 ב.י. נ' ,( ב.נ., (לא פורסם, 20.1.03 ), וע"מ 1114/03 א.ש נ' א.ש, (לא פורסם, 27.1.04 בשים לב לטענות הצדדים בנוגע לחלוקת זמני השהות ולגובה ההכנסות בפועל מוחלט כדלקמן: אני מחייבת המשיב לשלם למזונות הזמניים של הקטינות א', ב' ו - ג' לידי אמן, דמי מזונות לא כולל מדור בסך של 3,000 ₪ לחודש ( 1,000 ₪ כל קטינה) החל מיום 30.7.2020 ובכל 30 לחודש (להלן: "דמי המזונות

לשיטת האם, הגישה תביעתה בעקבות מעבר האב להתגורר בחו"ל ובעקבות רצונו של האב כשעלות שכר הלימוד היא כגובה דמי XXX- לשלוח את הבן הגדול ללימודים בישיבה ב המזונות ולא מותירה עבורו מימון לצרכיו הבסיסיים; העדר הישתתפותו של האב בהוצאות חריגות של הקטינים ולאור גילוי ראיות ביחס למצבו השפיר של האב, שיש בו כדי שינוי נסיבות להגדלת המזונות הילדים.

טוענת האם, כי לאור האמור בסעיף 5 להסכם, ניתן לומר כי היא פטרה את האב ממחצית ההוצאות החריגות ולא תוכל לעולם לתבוע זאת ממנו; אולם, לעמדת האם, מעבר לעובדה כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם אינם מהוים את מלוא החיוב עבור הצרכים הבסיסיים, ממילא לא ניתן לטעון שמדובר בהתחייבות של הוצאות חריגות כמו גם העובדה כי בפירוט ההוצאות בסעיף 5 להסכם נכללו גם הוצאות מדור וביגוד, שברי כי אינן הוצאות חריגות אלא צרכים בסיסיים, הרי שגם עניין זה ניכנס תחת הכותרת "שינוי נסיבות", שעה שהוכח, לדברי האם, שהסכם הגירושין נחתם תחת מצג שוא.

צרכי הקטינים – האם לא פירטה את צרכי כל אחד מהקטינים בנפרד וכל שפרטה בהקשר זה היא טבלה שהוגדרה כטבלת הוצאותיה ]ראו: סעיף 9 לתצהיר עדותה[, כך שעולה כי כללה בטבלה זו את הוצאותיה והוצאות הקטינים הנטענות במאוחד.

מסקנתי שלעיל, מקבלת משנה תוקף לאור כך שכמובא לעיל, בעת חישוב המזונות לא הובאו בחשבון הוצאות האב הנטענות בגין כרטיסי טיסה ומתנות לקטינים וכן טענתו לפיה, כשהילדים מגיעים אליו הוא הוא רוכש להם ביגוד, הנעלה וחפצים שונים על מנת לספק את צרכיהם – שיש בהן, על פני הדברים, כדי להפחית הכנסתו הפנויה של האב, וכפועל יוצא להשפיע על גובה חלקו של האב במזונות הקטינים.

...

בנסיבות האמורות, עולה המסקנה לפיה, אין כל מקום להתערב בסכום המזונות שנקבע בהסכם ולהורות על הגדלתו, על אף שינוי הנסיבות שהוכח לפניי.

עם זאת, ומאחר ומדובר בהוצאות עתידיות שאינן צפויות, כך שלאם לכל היותר עילה להשתתפות עתידית של האב בהוצאות שכלל לא ברור מהן ואם בכלל יתקיימו, אזי מתקזז חלקו של האב בהוצאות עתידיות אלו כנגד הוצאותיו של האב על הקטינים כמפורט לעיל ובכל אופן, לא שוכנעתי כי מטעם זה בלבד, יש להתערב בסכום המזונות שנקבע בהסכם.

סוף דבר – התביעה נדחית.

הנאמן מיתנגד לבקשה מהטעמים הבאים: ראשית, בקשת המבקשת נעדרת כל פירוט ואינה נתמכת בשום אסמכתא שהיא, לרבות תצהיר, בפרט בכל הנוגע להכנסותיה ולהוצאות התא המשפחתי, כמתחייב בדין.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה דנא, עת חוב החייב למזונות המבקשת הוא בר תביעה והתגבש לפני מתן צו הכנוס בעיניינו, ועת בתם הצעירה של החייב והמבקשת אינה קטינה עוד (בגרה כבר ביום 11.04.2020), ובמועד הגשת הבקשה שלפנינו תוקף חיובו של החייב במזונותיה פג. ודוק, אין חולק כי המבקשת הייתה מודעת לקיומו של ההליך דנא ככל הנראה למן ראשיתו; אין חולק כי הוגשה על ידה תביעת חוב; אין חולק כי היא מיוצגת בהליך דנא ואף הייתה מיוצגת בהליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה, לרבות בהליך התלוי ועומד בפניו, ולרבות במסגרת העירעור שהוגש על ידה על ההכרעה בתביעת החוב בחודש יולי 2018.

...

כידוע, בית המשפט של פשיטת הרגל נדרש לערוך האיזון בין הצרכים השונים בהליך פשיטת הרגל באופן שונה מהדרך בה נדרשת הערכאה המוסמכת לערוך בדונה בתביעת מזונות ובהכרעה בה. בהקשר זה ראוי לציין גם את שנפסק ב-ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים), לפיו על בית המשפט של פשיטת הרגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, נושי החייב ושל החייב עצמו". ומן הכלל אל הפרט לאחר עיון באשר מונח לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות משהיא נעדרת אחיזה בדין ובהינתן העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנא נוטה הכף בבירור אל עבר אינטרס הנושים האחרים, ומשכך הבקשה נדחית.

אין צורך לכפול את הדברים באריכות, עיי"ש, ובהמשך נצטט רק מספר קטעים מפס"ד הנ"ל. כחצי שנה לאחר פס"ד הנ"ל, בד' במרחשוון תשפ"ב (10.10.2021), ניתן פס"ד ארוך ומנומק מאת ביה"ד הגדול (תיק 1250217/3) בעירעור על תיק אחר, בו נמצא חזוק לעמדתנו העקרונית שלביה"ד סמכות לידון במזונות קטינים ללא הגבלה במסגרת השבת הוצאות (ואף ציינו את פסק דיננו הנ"ל).

אין בהילכת שרגאי שום מיגבלה על כך. מסתבר שנאלץ לכתוב כן, להסביר במה מדובר בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין, בה מפורש שביה"ד יכול לידון במזונות קטינים שנכרכו, כאשר לשיטתו תביעת הילדים עצמם לא ניתן לכרוך בסמכות בית הדין, אלא תביעת השבת הוצאות.

האשה אף צרפה טופס הרצאת לתביעת המזונות, בה פירטה את הכנסתה, ובתביעתה פירטה את הוצאות הילדים, ואת סכום המזונות אותה היא תובעת.

" מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע כי לפי המצב המשפטי כעת, וכפי שפורט בפס"ד מביה"ד הרבני הגדול (תיק 1250217/3) – בית הדין מוסמך לידון גם בתביעה למזונות קטינים הכרוכה, למרות היתנגדות הבעל לכך, בהתאם לסעיף 3 של חוק שיפוט ביה"ד הרבני.

...

בכל מקרה, במסקנת פסה"ד הנ"ל נקבע: "לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי." כמו כן ציין ב"כ האישה לפס"ד נוסף מביה"ד הגדול, תיק 1308912/6, מיום כ"ח במרחשוון תשפ"ב (3.11.2021), בה חזר הרה"ג שלמה שפירא שליט"א על תמצית דבריהם בדחייתו על הסף "ערעור" (שהוגש באיחור) על החלטת ביה"ד שקבע סמכות להמשיך לדון במזונות הקטינים, וכתב: "...קיימת האפשרות שייפסק כי בית הדין קנה סמכות לדון במזונות הקטינים גם מכוח הכריכה וכי אין הדברים עומדים בניגוד להלכת שרגאי, כטענת המערער, שכן לעניין זה קובע המבחן המהותי, וכי אין הדברים אף מנוגדים להלכה מחייבת אחרת שמכוח פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 7628/17 – אם משום שפסיקה זו, שאותה פסק בית המשפט העליון שלא בשבתו כבג"ץ, לא יצרה הלכה המחייבת את בית הדין הרבני; אם משום שפסיקה זו – לוּ נרצה לראותה כהלכה המבטלת הלכות קודמות שקבעו אחרת – לא ניתנה בדרך המקובלת בביטול הלכות קודמות: בהרכב אקראי של שלושה שופטים, ולא בהרכב מורחב, ללא אזכור את פסקי הדין המרכזיים שקבעו את ההלכות הישנות שפסיקה זו שינתה, לפי הנטען, ללא עמידה על השוני בינה לבינן והתמודדות עימו וללא הנמקה של הסטייה מהן; ואם משום שדעת הרוב בה לא קבעה אלא את עצם היותה של הלכת שרגאי שרירה וקיימת, והקביעות הנוספות שבה, שמכוחן יש שביקשו לצמצם את סמכויותיו של בית הדין בהשוואה לשהיה מקובל עד לפסיקה זו אינן חלק מדעת הרוב אלא דעתו של השופט מזוז בלבד – ונוסיף כי מאחר שלא נצרכו לצורך המסקנה שאכן נקבעה בדעת רוב לעניינו של אותו מקרה עצמו לכאורה גם אינן חלק מה'רציו' של פסק הדין אלא מה'אוביטר' – וראה לעניין זה בפסק דינו של בית דין זה מד' במרחשוון התשפ"ב (10.10.2021) בתיק 1250217/3 (פורסם)." עוד ציין לפס"ד של בתי דין תל אביב יפו (תיק ‏1367483/7) מיום כ"ב בתמוז תשפ"ב (21.07.2022) שקבע סמכות לדון במזונות קטינים על סמך פס"ד ביה"ד הגדול.

עוד ביסס כב' השופט מזוז את פרשנותו המחודשת על פרשנות תכליתית להלכת שרגאי, כפי הבנתו, וכתב (סעיף 16): "דברים אלה מובילים אותנו לתכליות אותן מבטיחה הלכת שרגאי. הלכה זו אינה משקפת אך פרשנות לשונית-תכליתית של הוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין אלא היא מבקשת גם לקדם ולשמר תכליות וערכים מהותיים, אשר לדעתי תומכים ומחייבים את המסקנה שאין לסטות ממנה. התכליות המהותיות העיקריות שביסוד מניעת כריכת מזונות ילדי בני הזוג בתביעת גירושין הן: שמירת והבטחת זכויות הקטין לבל ייפגעו במסגרת הסכסוך בין ההורים, מניעת שימוש במזונות הילדים כמנוף לחץ לפגיעה בזכויות בן הזוג (לרוב, בת הזוג) אגב הגירושין, ומניעת "מירוץ סמכויות" בין ההורים לענין זה."

לטעמנו, כפי שכבר בארנו בפסה"ד הקודם, אף כב' השופט קרא שהצטרף לדעת כב' השופט מזוז לא הסכים לכל פרטי דבריו אלא בכך, "כי לא נס ליחה של הלכת שרגאי המצויה עמנו יובל שנים, וכי היא התקדים המחייב בפסיקתו של בית משפט זה. עיון בהנמקות חברי שכנעוני כי גם אין כל הצדקה עניינית לשינויה או לסטייה ממנה, משזו עלולה להיות כרוכה בפגיעה קשה בטובתו של הקטין." אף הדגיש שאין כל הצדקה לשינויה או לסטייה מהלכת שרגאי.

" מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע כי לפי המצב המשפטי כעת, וכפי שפורט בפס"ד מביה"ד הרבני הגדול (תיק 1250217/3) – בית הדין מוסמך לדון גם בתביעה למזונות קטינים הכרוכה, למרות התנגדות הבעל לכך, בהתאם לסעיף 3 של חוק שיפוט ביה"ד הרבני.

התובע לא טרח לצרף לתביעתו ראיות לכאורה להוכחת תביעתו ובירורה, לא צירף תלושי שכר, פירוט הוצאות חודשית, הכנסות בת הזוג שלו וכן כל האסמכתאות הנדרשות וההכרחיות לבירור התביעה כדבעי.

התובע לא טרח לצרף אסמכתות נידרשות והכרחיות לבירור התביעה כדבעי, לרבות ביחס להכנסותיו, להכנסות בת זוגו, מצבם הכלכלי והוצאותיו והסתרת המידע על ידו גובלת בחוסר תום לב. לא חל כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק היתערבות נוספת בסכום המזונות וכל מטרת האב לנקוט ב'שיטת מצליח' בניסיון לחמוק מתשלומי מזונות הקטינים ולהמשיך את מסכת ההתעמרות רבה השנים בה. מוסיפה האם וטוענת כי האב נעדר מסוגלות הורית לגדל את הקטין; אינו ער לצרכיו; מיתנהל בצורה מבישה, מסית ומנכר את הקטין כנגדה.

בהנתן הנתק הממושך הקיים בין האם והקטין ומשעה שמזה למעלה משנתיים וחצי שהקטין לא מקיים זמני שהות בבית האם, אני קובעת כי חיוב האב במזונות הקטין יבוטל במלואו וזאת החל ממועד הגשת התביעה.

...

משכך, שעה שלא הוכח בפניי כי התנהגות הקטין כלפי האם וסירובו העיקש לחדש עימה את הקשר, חרף מאמצים כבירים שנעשו מצידה בעניין זה, מוצדקת וכאשר האב מצידו דבק לאורכם של ההליכים בגרסה כי אין המדובר בניכור הורי שמפעיל כנגד האם (ראו, בין היתר, טיעון ב"כ האב בישיבת הוכחות מיום 02.03.23 בעמ' 6 שורות 2-23 וכן סעיף 25 לסיכומי האב) הגעתי לכלל מסקנה כי הקטין הוא בבחינת 'בן מרדן'.

לא זו אף זו, אפילו ולא הייתי מגיעה למסקנה זו, הרי שלנוכח מצבה הבריאותי הרעוע של האם, כמו גם מצבה הכלכלי, בצד העובדה כי מגדלת כמעט לבדה את הקטינה, בעוד שהאב מקיים עימה זמני שהות מצומצמים בלבד (סוף שבוע אחת לשבועיים), אל מול מקור חיוב האם במזונות הקטין, מ'דיני צדקה', הרי שניתן לקבוע כי אין ביכולתה הכלכלית של האם להשתתף במזוות הקטין, שכן קביעה כאמור עשויה לדרדר אותה לחרפת רעב ולפיכך, האם איננה עומדת בתנאי ה'אמידות' ולכן אין לחייבה במזונות הקטין מדיני צדקה.

כך גם לא הוכח בפני כי הקטין יחווה מחסור מקום בו לא תחוייב האם במזונותיו, שכן נחה דעתי כי יש בידי האב למלא מלוא צרכיו, אותם הערכתי ע"ס 2,250 ₪ בחודש וכאמור בקביעות אליהן הגעתי במסגרת התביעה לביטול מזונות.

אחרית דבר, מכל המקובץ לעיל, עתירת האב בתמ"ש 3402-09-21 לביטול חיובו במזונות הקטין – מתקבלת.

עתירת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה – נדחית.

עתירת האב בתלה"מ 27554-10-22 לחיוב האם במזונות הקטין – נדחית.