תביעת מזונות על בסיס חזקת שיתוף

העירעור דנן עניינו בשלושה הליכים המתנהלים בפני המותב – תביעה בעיניין מזונות אחת מבנות הצדדים (תלה"ם 8524-07-17 ולהלן: תביעת מזונות), תביעה בעיניין פיצוי כספי, ותביעה לפירוק שתוף בדירה במודיעין (להלן: הדירה) שהגיש המשיב נגד המערערת (שני ההליכים האחרונים מתנהלים במאוחד – תלה"ם 40827-01-18 להלן: תביעת פירוק השתוף, ותלה"ם 9291-12-17 וביחד: התביעות הכספיות).

בית המשפט הוסיף והבהיר כי דעתו אינה "נעולה", כי פסק הדין בתביעת המזונות ניתן על בסיס הראיות שעמדו בפניו אותה העת וכי הוא יהיה נכון לשמוע את הצדדים "באוזן כרויה ובנפש חפצה". באשר לטענות המערערת ביחס להתבטאויות המותב נקבע כי המערערת לא פירטה על אודות ההתבטאויות הנ"ל, אלא טענה טענותיה באורח כללי.

כעולה מההחלטה בבקשת הפסלות, המותב הבהיר כי הוא יהיה נכון "לשמוע את הצדדים באוזן כרויה ובנפש חפצה" ללא משוא פנים וחזקה עליו שכך ייעשה.

...

עיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בבית המשפט המחוזי ובפרוטוקול הדיון מעלה כי בשום שלב לא ביקשה המערערת כי ההליך יוחזר למותב אחר, ואף בפניי היא לא ציינה כי עשתה כן. על כן, דין טענותיה בהקשר זה להידחות.

טענות המערערת באשר להתבטאויות שונות המיוחסות למותב, המקימות לשיטתה עילת פסלות, אף הן דינן להידחות, וזאת בפרט משעה שהמערערת לא ביקשה לתקן את פרוטוקול הדיון כך שישקף את מהלך הדיון כפי שנטען על ידה (ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (6.3.2019)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

מנגד, מצבה הכלכלי של האם יפגע אם המזונות יבוטלו, האם לא תהיה מסוגלת לנהל את צרכי הילדים ולרכז אותם ללא מתחים מול האב, כל החלטה תהיה כרוכה בדיון בין ההורים ולא בטוח שיש בשלות מצד ההורים לגבש החלטות בשיתוף, בכבוד ובדרכי נועם, הילדים יהיו חייבים לחלק את זמנם לשם עיקרון ההורות השווה במנותק מצרכיהם לשקט ולמעברים מבית לבית ללא מתחים או געגועים לאחד ההורים.

התובעת פירטה בכתב התביעה את הוצאות הקטינים: מזונות בסיסיים בסך 3,800 ₪ לחודש 11 (כלכלה 2,500 ₪, ביגוד והנעלה 700 ₪, תרבות פנאי ובילויים 400 ₪ והוצאות רפואיות 12 ₪) ובנוסף הישתתפות בהוצאות אחזקת הבית (לא כולל שכירות) בסך 800 ₪, ובסה"כ 4,600 ₪ לחודש.

- בפסק הדין בע"מ 919/15 נקבע, כי בגילאי 15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, כאשר הקף החיוב ייקבע על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה ובהיתחשב בחלוקת זמני השהות של הקטינים ובהיתחשב ביתר נסיבות העניין: "בגילאי

הנתבע ישלם לידי התובעת מזונות הקטינים בסך של 1,950 ₪ לחודש, כולל הוצאות מדור והחזקתו ( 650 ₪ עבור כ"א מהקטינים).

...

תביעת התובעת למזונות הקטינים בתלה"מ - 11- 18- מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לידי התובעת מזונות הקטינים בסך של 1,950 ₪ לחודש, כולל הוצאות מדור והחזקתו ( 650 ₪ עבור כ"א מהקטינים).

אשר לפסיקת הוצאות, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים וכשטובת הקטינים לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המבקש הוסיף וטען כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הטענה לפיה יש לחייב את המבקשת בחובות תיק ההוצאה לפועל (אשר כזכור, פשרו המדויק לא הובהר על ידי המבקש), שכן למרות שסעד זה לא נתבקש בתביעה למתן חשבונות, הוא אכן התבקש בתביעה לפירוק השתוף – אשר אוחדה עם התביעה למתן חשבונות, ועל כן היה על בית המשפט להכריע במלוא הסעד שנתבע.

בין אם הגשת תביעת המזונות על ידי המבקשת עולה לכדי ביטול ההסכמה ששררה קודם לכן בין הצדדים לעניין השמוש שיעשה על ידי המבקשת בדמי השכירות ובין אם לאו, בפסק דינו הדגיש בית משפט השלום כי הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין בתביעת המזונות, שקלל לתוכו את הסכמת הצדדים לפיה דמי השכירות ישמשו כמקור העקרי לכלכלת המשפחה.

עוד יוער בהקשר זה כי טענת המבקשת בהקשר זה נטענה בעלמא, וכן כי במקרים כגון דא יכול בית המשפט לפסוק על בסיס חזקת שויון הדינים (ראו: ע"א 4258/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (25.10.2020)).

...

אשר לטענת המבקשת כי תוצאות פסקי הדין של הערכאות קמא פוגעת ביכולתה לכלכל עצמה, אין לי בהקשר זה אלא לחזור על דברי בית המשפט המחוזי אשר קבע בעניין, כי: "...טענה זו הועלתה באופן סתמי. היא לא נשענה על תמונה מפורטת בדבר מצבה הכלכלי. היא אינה מביאה בחשבון את העובדה שלגבי הבית מושא ההתדיינות קיימים הליכים לפירוק שיתוף. יש יסוד להניח כי הליכים אלה יצמיחו בסופו של דבר פירות". גם שאלת רוחב איננה מתעוררת בדנן: כמתואר לעיל, בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי המבקש זכאי ל-50% מדמי השכירות, בניכוי הוצאות שהוצאו על ידי המבקשת לצורך יצירת ההכנסה מדמי השכירות, החל מיום 1.8.2009.

הנה כי כן, משנמצא כי בקשות המבקשים אינן עומדות באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", הרי שדינן להידחות.

סיכומו של דבר: מהטעמים לעיל דין הבקשות להידחות הן מהטעם שאינן עומדות באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", והן משום שלא מצאתי ממש בטענות המבקשים לגופן.

למען הנוחות להלן, סכמה של ציר הזמן שבו מצוינים המועדים המהותיים והרלוונטיים להכרעות הנדרשות בפסק הדין: תביעת המזונות – תלה"מ 66756-01-18 מהו סכום המזונות שאותו היה ראוי לפסוק עבור מזונות הילדים על בסיס התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפני בית המשפט, וזאת לאחר מתן ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.12.2018? האם הייתה האישה זכאית למזונות אישה עד למועד הגירושין? אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.

פיצוי זה נגזר מן ארבעת הרכיבים שהועמדו בטבלת חישוב הפרישי כושר הישתכרות (סעיף 6, בעמ' 12 לפרק ב לחוו"ד) כמפורט להלן: (1) ממוצע הכנסתו השנתי והחודשי של האיש בין השנים 2017-2015 – מורכב מנתוני הכנסותיו ממשכורתו, מדיבידנד ומהכנסה המועברת מחברת הארנק ומהכנסה מעסק, הוערך סך של 1,125,526 ₪ נטו לשנה/וסך של 93,793 ₪ נטו לחודש (ללא קזוז בפועל ורעיוני של תשלום דמי מזונות), ובסך של 970,126 ₪ נטו לשנה/וסך של 80,844 ₪ נטו לחודש (לאחר קזוז בפועל ורעיוני של תשלום דמי מזונות); (2) ממוצע הכנסתה השנתי והחודשי של האישה עבור השנים 2017-2015 – מורכב מייחוס הכנסת משכר מינימום ומדמי השכירות בסך של 276,000 ₪ נטו לשנה/וסך של 23,000 ₪ נטו לחודש; (3) שיעור פיצוי חודשי של 15.59% – שיעור זה חושב על בסיס פיצוי בשיעור של 1% מפער ההישתכרות לכל שנת שתוף, לפי שיטת צימצום פער ההכנסות; (4) תקופת פיצוי למשך 48 חודשים – משך תקופת הפצוי הועמדה תוך בחינת הפרמטרים שנקבעו בעיניין פלונית, כפי שפורטו לעיל בסעיף 230 לפסק הדין.

בנגוד לנטען, בהחלטה למזונות זמניים אכן הוטל חיוב בגין מדור הילדים – ראו סעיף 57 (א) להחלטה למזונות זמניים, שבה חויב האיש בסך של 4,050 ₪ לחודש "עבור המדור והחזקתו". מה גם, טענה זו סותרת את האמור בסעיף 7 לסיכומי האישה, שבה צוין כי בהחלטה למזונות זמניים נפסק סך של 4,050 ₪ "עבור המדור של שלושת הקטינים והחזקתו". בקשת האישה להשכרת בית המגורים הוגשה ביום 7.2.2023 – כחמש שנים לאחר פתיחת ההליכים המשפטיים ועזיבת האיש את בית המגורים, וכחודש וחצי לאחר הגשת תביעת האיש לדמי שימוש.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.

בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסה"ד נאמר כי: "הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהוא... ומהוים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה...". נפסק כי על ההורים, לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו.

לכאורה, חובתו של הנתבע לשאת במזונות הקטינה היא חובה אבסולוטית (סעיף 67 לחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית), ואין משקל להכנסות האם אך בהנתן הוראת סעיף 70 לחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית בישראל, לפיה אם אין באפשרות האב לעמוד במלוא חובתו זו, בשל היותו חסר אמצעים, האֵם, "חייבת, לפני יתר הקרובים, בהוצאות ילדה". ומדיניות משפטית רצויה לפיה אין להבחין בין צרכי קטינים ונטל הנשיאם בהם על בסיס אפליה מגדרית, יש לשקול גם הכנסתה של האם ולהחיל את העקרונות הכללים שנפסקו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, מיום 19.07.2017, תוך היתחשבות בדין האישי החל על הצדדים.

טענתה כי שתפה בכך צד ג', ד"ר סחר מנהל מחלקת השקום, לא נתמכה בעדות אותו צד ג' שלא זומן על ידה לעדות וגם לא נתתי אמון בעדותה בדבר ארועי האלימות.

חוב עבר - ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסה"ד, ככול ששולמו מזונות זמניים ביתר המזונות לא יושבו וככול שקים חוב עבר לחובת הנתבע, ישולם חוב העבר בתשלומים חודשיים שוים בסך 200 ₪ לחודש עד לפרעון מלוא חוב העבר.

...

לאחר ביטול פסה"ד, חויב הנתבע בהמשך תשלום התשלומים שנפסקו על חשבון המזונות כפי החלטתי מיום 21.10.2018.

ממועד הגשת התביעה ישלם התובע ישלם למזונות הקטינה, באמצעות התובעת, סך 1,400 ₪ לחודש.