תביעת מזונות בגיר בן 18

המבקשת הגישה בשם המבקש תובענה למזונות בגיר נגד המשיב, בטענה כי אין בסכום הקיצבאות האמורות כדי לכסות את צרכיו ההכרחיים של המבקש, אשר הועמדו בכתב התובענה על למעלה מ-20,000 ₪.

סעיף 4(2) לחוק קובע, כי "אדם חייב במזונות... ילדיו הבגירים ובני זוגם"; אלא שסעיף 5 מסייג חובה זו – בשונה מחובתו של הורה לשאת במזונות ילדיו הקטינים, מכוח הדין האישי החל עליו, המעוגנת בסעיף 3(א) לחוק – ומתנה אותה בקיומם של שלושה תנאים מצטברים באופן הבא: "אין אדם חייב לספק מזונות לבן-מישפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה, חרף האהדה הטבעית למצוקתו של המבקש וגם לאמו הנושאת בנטל היומיומי הכבד בכרוך בו. ואולם, מרכז הכובד של הבקשה הוא ביסודו עובדתי – הערכת עלות מחייתו של המבקש.

לא עלה בידי המבקשים להראות כי שגו בתי המשפט בקביעות אלה, ומכאן שאין מתקיים התנאי המנוי בסעיף-קטן (1), לפיו "יש בידו [ההורה] לעשות כן [לשאת במזונות בנו הבגיר] לאחר סיפוק הצרכים של עצמו...". שנית, נקבע עובדתית על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, וגם מכך כאמור לא מצא בית המשפט המחוזי לשנות, כי עלות מחייתו של המבקש היא כ-3,500 ₪ בחודש; גם אילו ניתן היה לקבל את טענת המבקש – שלא הוכחה כדבעי – כי היה מקום לכלול בהוצאות אלה גם הוצאות בעבור מטפלת (שכיום אינה מועסקת ולכן לא נכללה בחישוב של בית המשפט לענייני משפחה), ככל הנראה – בחלקיות משרה של מטפלת – לא היה בסכום הכולל לעבור את סכום הקצבאות המשתלמות למבקש ממל"ל, כ-7,300 ₪ מדיי חודש; ראו לעניין זה עדותו של המשיב – אשר לא נסתרה על-ידי המבקשת – לפיה כאשר הועסקה מטפלת לטיפול במבקש, היה זה בעלות של כ-2,500-3,000 ₪ בחודש (ע' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.15 בבית המשפט לענייני משפחה), ויחד עם הסכום של 3,500 ₪ שנפסק כאמור על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, עומד הסכום הכולל על כ-6,000-6,500 ₪ סך הכל, סכום שעודו נמוך מהקצבאות החודשיות.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

לטענת הסיוע המשפטי ביום 16.1.17 היתקיים דיון הוכחות בתביעת מזונות בן בגיר, אשר הוגשה באמצעות העותר כנגד אחיו של המתלונן, וכי במהלך הדיון הודיע העותר לביהמ"ש על הפסקת ייצוג, והותיר את המתלונן בשלב משמעותי זה של ההליכים ללא ייצוג.

...

המשיבות טענו כנגד כפל ההתדיינות, וביום 27.2.2018 קבע בית המשפט העליון כלהלן: "לאחר שעיינו בעתירה המינהלית ובתגובה המקדמית שניתנה לה, סבורנו כי יש ממש בטענת המשיבה, שכן החלטת ועדת המכרזים אכן נשענת על החלטת מנהלת המחוז. לפיכך, אין מניעה שבמסגרת ההליך שכבר החל להתנהל בבית המשפט לעניינים מינהליים תיבחן גם החלטת מנהלת המחוז, חרף העובדה שדיון בהשגה על החלטה זו הוא בסמכותו הייחודית של בג"ץ; זאת, מכוח סמכותו הנגררת של בית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם להוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, נכון לאחד את הדיון בשתי ההחלטות גם משיקולים של יעילות, חסכון בזמן שיפוטי, ומניעת הכרעות סותרות על-ידי הערכאות השונות... העתירה נמחקת אפוא בזאת. לעותר שמורות טענותיו כלפי החלטת מנהלת המחוז...". משכך נדונו בהליך שלפני טענות העותר כנגד שתי ההחלטות האמורות.

מהמקובץ עולה כי בארבע הדוגמאות האמורות, עולות טענות חוזרות ונשנות בנוגע להתנהלותו המקצועית של העותר, בנוגע לאי קבלת מרותו של הסיוע המשפטי – מעסיקו בתיקים אלה, ובנוגע ליחסי האנוש שלו עם לקוחותיו.

מובן כי ההימנות על המאגר אינה בבחינת זכות קנויה, ומשנמצא כי התנהלותו של עורך דין לקויה לאורך זמן אין לאפשר לו להמשיך ולייצג לקוחות מטעם הסיוע המשפטי.

סוף דבר העתירה נדחית.

** (כבן 18.5 – בגיר), ר' יליד 2007.

בכל הנוגע לבת החיילת ל', אשר כיום הנה בגירה בת 21, אך במועד הגשת התביעה למזונות טרם מלאו לה 17, יש להעריך את צרכיה על סך של 1,500 ₪, וזאת עד להגעתה לגיל 18 – (ביום 30.6.2019 ).

...

יוער בנקודה זו כי לא שוכנעתי כי יש מקום לקבל את טענת התובעת על כי הנתבע נותן שיעורים פרטיים בשכר, וזאת לאור שיעור הסכומים אותם קיבל בביט מאת גורמים שונים, אשר היה נמוך בחלק מהמקרים, באופן שאינו תואם שכר מקובל בגין עבודה כמורה פרטי.

סיכומו של דבר נכתב כי "בהתאם לשאלות הבהרה כפי שהופנו ע"י המבקשת ש' ס' בקשר לתשלומים והעברות שבוצעו לאחר היום הקובע ע"י הבעל ח' ס' מסתכמים הסכומים שנמשכו אחרי היום הקובע והחוסר בהפקדת מזונות לסך כולל של 69,137 ₪". המומחה לא זומן להיחקר על חוות דעתו במסגרת דיון ההוכחות אשר נקבע בכלל התיקים התלויים והעומדים.

ובכן, לאחר שעיינתי בחוות הדעת המשלימה וכן בתשובות לשאלות ההבהרה של הצדדים אשר הופנו למומחה על-ידי שני הצדדים, שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת השנייה ולחייב את הנתבע בסך של 41,137 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד משיכת הכספים וללא הסכומים אשר נקבעו בגין השלמת תשלומי המזונות – המועד הקובע ועד לסגירת החשבון המשותף, וזאת מאחר ולא הוגשה כל תובענה לתשלום מזונות עבר.

סיכום: סוף דבר, נקבע כך: האב יפקיד בתוך 30 ימים את ה-7,500 ₪ אשר הושתו עליו בגדרי ההחלטה מיום 14.7.21, בפקודת חיסכון אשר תיפתח לטובת הקטינים על-ידי האם, לשם מימון טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים לקטינים.

בד בבד לתביעה המזונות, הגישה האם בקשה למזונות זמניים לקטינים ולאחר שהוגשה תגובת האב, במסגרת אותו דיון, ניתנה החלטתי לעניין המזונות הזמניים לילדי הצדדים, וכך קבעתי בין היתר: "....מחייב אני את הנתבע לשאת במזונות האם השוטפים של הקטינים: עבור הבן .... סך

( (ראה: בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני פמ"מ – 2/5/2005 אסיר מן הדיון את שאלת המשמורת בבן הבגיר, שעה שמלאו לו 18 שנים לפני מספר חודשים, דבר שלא מנע מן האב לטעון בסיכומיו כי עלי לקבוע בבגיר זה משמורת משותפת.

בסיכומים אותם הגיש האב טען הוא כי יש לקבוע כי חיובו של הבן הבגיר יפחת מיום 6/2020 לשעור 1/3 מגובהם לתקופת השרות הצבאי, חיוב מזונות הקטינה יבוטל לאור קביעת משמורתה אצל האב וכן מעברה לפנימייה, ובאשר לקטין, המצוי בפועל במשמורת משותפת, מבוקש שלא לקבוע חיוב מזונות כל עוד הצדדים מתגוררים יחדיו, שכן האב הוא שמשלם את כל ההוצאות בבית כפי יכולתו וגם האם משתתפת.

...

) האיזון יהא בהתאם לסעיף הנסיבות כפי שתוארו אינן מובילות למסקנה זו. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים אותם הגישה האם.

סוף דבר המשמורת בקטינים תהא כפי קביעתי: הקטינה בידי האב.

בנוסף אני ממנה את השמאי מר משה סער על מנת שיעריך את שווי הזכויות בדירת המגורים נכון .

האם זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם? לטענת האב, זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם, שכן הבן XXX בגיר, והתביעה כנגדו דינה להמחק.

בית המשפט העליון קבע כי: "לתביעת המזונות במקרה זה שתי פנים: הפן האחד, הוא תביעת האם כאפוטרופא טבעית לבנה בעת קטינותו, ועד הגיעו לגיל 18. הפן השני הוא תביעתה העצמאית של האם לחלקו של האב במזונות הבן לאחר בגרותו ולמשך תקופת שרותו הצבאי (ובכלל זה תקופת היתנדבות הטרום הצבאי) או עד הגיעו לגיל 21, לפי המאוחר. פן זה של התביעה נשען על ההנחה כי הבן מתגורר אצל אמו ונטל כלכלתו עליה". בעיניינו חלה הילכת סוניס, ומשכך טענת האב לפיה זכות התביעה בשם הבן XXX אינה נתונה לאם- נדחית.

חיוב האב בדמי המזונות הנו עד הגיע הבנים לגיל 18 שנים או עד לסיום תיכון, לפי המאוחר מבין שני מועדים אלה.

...

ראו לעניין זה פיסקה ב' לפסק הדין מיום 11.5.17: "ב. נחה דעתי שהסדרי המשמורת, הראיה והמזונות נאותים בנסיבות העניין". בנסיבות אלו, חל הכלל לפיו עניינם של הקטינים נבחן כאשר אושר ההסכם.

וגם: ראו גם: דברי המטפל מר XXX בדיווח שהוגש במסגרת הודעה מיום 9.2.21, ממנה עולה כי למרבה הצער לא התקיימה תקשורת בין בני המשפחה: למרבה הצער, אותה התמונה עלתה גם מעדכונה של ד"ר XXX מיום 3.10.22: אין חולק כי בנסיבות אלו, ברי כי לאב אשם תורם למצב שנוצר, ואין בידי לקבל את עמדת האב לפיה הוא מטיל את מלוא ה"אשמה" במצב שנוצר על האם והבנים, מבלי לראות את חלקו בהיווצרות המצב כלל, כפי שתואר לעיל.

סיכומה של נקודה: בענייננו, לא הוכח כי האחריות על המצב שנוצר נופלת על כתפיהם הצרות של הבנים, ובכל מקרה לא יהא זה צודק לשלול את מזונותיהם בשל כך. לפיכך, אני דוחה את טענת האב לעניין ביטול המזונות או הפחתתם ביחס לבנים בשל סירובם לכל קשר עם אביהם ומרידתם בו. לעניין הבת XXX: בעניינה של הבת, מצב הדברים שונה.

לאור מכלול הטעמים אשר פורטו לעיל, אני קובעת כי לא הוכח שינוי מהותי בנסיבות.

סוף דבר: לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, הנני קובעת כדלקמן: לעניין הבנים- הנני מחייבת את האב במזונות כל אחד מהבנים בסך של 1,650 ₪ לחודש.