תביעת מורים לפיצויי פיטורין והפרשי שכר ממוסד חינוך חרדי

רקע וטענות הצדדים הנתבעת (להלן – רשת הגנים או המבקשת) היא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי.

בהקשר זה מכוונים אנו לטענותיהן של התובעות, לפיהן הן זכאיות לעידכון שכרן בהתאם לטבלאות שכר שפורסמו במהלך התקופה שלאחר הגשת התביעה ביחס למורים במוסדות החינוך הרישמיים.

על רקע ההחלטה המופרטת לעיל בפסק הדין החלקי, הגישו מספר גננות תביעות אישיות לבית הדין האיזורי בתל אביב בהן עתרו להפרשי שכר בהתאם לשכר עובדי הוראה ולזכויות סוציאליות נילוות וכן לתשלום יתרת פצויי פיטורים (ר' לדוגמה ס"ע 52911-08-10; ס"ע 40579-06-11; ס"ע 52901-08-10 וכן תע"א 9558/08; תע"א 9559/08;תע"א 7345/08).

בעניינינו, הוגשה תביעתן של התובעות ביום 16.8.16, בה עתרו התובעות, בין היתר, לתשלום הפרישי שכר בהתאם לתנאי שכר של עובדי הוראה בחינוך הרישמי, הפרישי שכר בגין הפחתת ותק וכן הפרישי שכר בגין הפחתת שכר חד צדדית וזאת לתקופה שמחודש 09/2003 ועד לסיום עבודתן ברשת הגנים בחודש 08/2010.

...

בית הדין הארצי לא התערב בקביעה זו בפסק הדין בערעור השני והוסיף: "אנו סבורים כי אין להתערב בקביעה זו של בית האזורי. במקרה הנדון, ההתדיינות בין הצדדים התמשכה במשך תקופה ארוכה, מסיבות שונות – מורכבות ההליך, פיצול ההליך בין השאלות העקרוניות לבין הסעדים הכספיים, התנהלות הרשת אשר הביאה לכך שבית הדין היה צריך לדון וליתן החלטות בבקשות ביניים רבות, שעיכבו את קידום ההליך העיקרי ועוד. בנסיבות אלה, לא היה זה סביר שהמשיבות יתקנו את כתב התביעה בכל מועד שבו חל עדכון שכר משרד החינוך או נוצרה עילה חדשה אחרת, והיה מקום להתיר לתבוע זכויות אלה בהליכים נוספים. בשל מירוץ תקופת ההתיישנות, לא היה מנוס מהגשת תביעות בהליכים הנוספים בטרם תמה ההתדיינות בהליך זה. יש לקוות, כי נוכח ההכרעות במחלוקות העקרוניות בין הצדדים לעניין הסעדים הכספיים, ישכילו הצדדים להגיע להסדר בהליכים הנוספים, על יסוד העקרונות שנקבעו בהליך זה" (ר' סעיפים 115-118 לפסק הדין בערעור השני.

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) עופרה אילן נ' שירותי בריאות כללית, כמצוטט: "מכלל הדעות עולה לפיכך, כי במקרים המתאימים צד יהא מנוע מלעשות שימוש בטענת התיישנות, ככל שהעלאת הטענה בנסיבות העניין תיחשב כשימוש בזכותו הדיונית בחוסר תום לב. הפער בעמדותיהם של השופט צור והנשיא (בדימוס) אדלר בעניין ברקוביץ' אינו מהותי אלא כמותי; הדרך המאוזנת היא לפיכך לקבוע כי שימוש בעקרון תום הלב לצורך מניעות מהעלאת טענת התיישנות ייעשה בזהירות המירבית, ובמקרים חריגים בלבד. כפי שהובהר בעניין פלונית – "החשיבות הרבה של הוודאות והיעילות הדיונית, שאותם מנסים לקדם בעזרת כללי סדר הדין, ומערכת היחסים המורכבת בין בעלי הדין בהליכים משפטיים, מובילים אל המסקנה כי השימוש בעקרון תום הלב, שמטבעו הוא עקרון גמיש המיושם על ידי בית המשפט תוך הפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, צריך להיעשות בזהירות, ובאותם מקרים שבהם חוסר תום הלב גובר על הצורך לשמור על נוקשות הכללים". אכן ממועד מתן פסק הדין החלקי עד למועד הגשת התביעה עברו יותר מ-7 שנים, יחד עם זאת, סבורה אני כי לא כל רכיבי התביעה התיישנו שכן תביעתן הוגשה במהלך 08/2016 והיא כוללת רכיבים בעילות מתחדשות כגון הפרשות מעסיק לקופת גמל והפרשי שכר.

לקראת סיום אביא את דברי בית הדין הארצי בפסק הדין בערעור השני, אשר סבורה אני כי ניתן ללמוד מהם לענייננו, כדלקמן: "אנו סבורים כי אין להתערב בקביעה זו של בית האזורי. במקרה הנדון, ההתדיינות בין הצדדים התמשכה במשך תקופה ארוכה, מסיבות שונות – מורכבות ההליך, פיצול ההליך בין השאלות העקרוניות לבין הסעדים הכספיים, התנהלות הרשת אשר הביאה לכך שבית הדין היה צריך לדון וליתן החלטות בבקשות ביניים רבות, שעיכבו את קידום ההליך העיקרי ועוד. בנסיבות אלה, לא היה זה סביר שהמשיבות יתקנו את כתב התביעה בכל מועד שבו חל עדכון שכר משרד החינוך או נוצרה עילה חדשה אחרת, והיה מקום להתיר לתבוע זכויות אלה בהליכים נוספים. בשל מירוץ תקופת ההתיישנות, לא היה מנוס מהגשת תביעות בהליכים הנוספים בטרם תמה ההתדיינות בהליך זה. יש לקוות, כי נוכח ההכרעות במחלוקות העקרוניות בין הצדדים לעניין הסעדים הכספיים, ישכילו הצדדים להגיע להסדר בהליכים הנוספים, על יסוד העקרונות שנקבעו בהליך זה" (ר' סעיפים 115-118 לפסק הדין בערעור השני.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי תביעות התובעות התיישנו רק באשר לעילות התביעה שהתגבשו עובר ליום 16.8.09.

כמו כן נתבעים הפרישי שכר שונים אשר לטענת התובעים לא שולמו להם כפי זכאותם, ובעיקר בהתאם לזכויות מורים עובדי מוסדות חינוך רישמיים.

ביחס לשני התובעים, נטען בכתב התביעה כי "זכויות מורה בפיטורין גבוהות בהרבה מהסכום המחויב בהן מעביד ע"פ הדין הכללי,.. כך שסכום הפיצוים בפועל אמור להיות פצויי הפיטורין ובסה"כ מעוגל 100,000 ₪" התובעים זנחו טענתם זו בהמשך הדרך, וטוב עשו.

זאת נוכח העובדה כי נעדרו בחופשות המקובלות במוסדות חרדיים (חופשות "בין הזמנים" במרבית החודשים תשרי וניסן, חמשת "חגי חב"ד" ועוד), ואף נוכח העובדה שיעבדו בשעות אחה"צ- נעדרו גם בימי עבודה מקוצרים (כגון ראשי חודשים וצומות) .לתצהיר מר שניאור יוזביץ צורפה כנספח ד' טבלא המפרטת מספר ימי החופשה להם זכו צוות הכתיבה כאמור מעלה, אל מול (בין היתר) מספר ימי החופשה הנוהגים לעובדי הוראה.

...

אין מקום , בדיעבד, לקזז סכומים בענין זה. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעים את הרכיבים הבאים: למר סגל בגין שכר 7-8/2011-סך 5,675 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בשיעור הפרשי הצמדה ורבית החל מה 1.9.11 וסך 1,000 ₪ נוספים.

סך זה ישא פיצויי הלנה בשווי הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.9.2011 ובתוספת 5,000 ₪ לענין ההוצאות מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי יש ליתן ביטוי לפער העצום שבין הסכומים דלעיל לבין סכומי תביעותיהם של כל אחד מן התובעים.

בהביאנו כל אלה בחשבון, ומאידך ,את העובדה כי בכל אופן נמצאו התובעים זכאים לחלק מרכיבי תביעותיהם, מצאנו כי יש לחייב כל אחד מן התובעים בתשלום הוצאות הנתבעת בשווי של כשני אחוז בלבד מתוך סכום התביעה שלא נתקבל- קרי 8,000 ₪.

רקע כללי רשת הגנים היא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי.

נוכח האמור, הגננות זכאיות להפרשי שכר והפרשי פצויי פיטורים בהתאם לתנאים המקובלים במוסדות החינוך הרישמי, וכן לתחשיב פצויי פיטורים בהתאם להנחיות תקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך (להלן גם – התקנון) שהוצג מטעם הגננות.

ערעור שכנגד של גב' שוקר וגב' דורון (בתיק ע"ע 8784-07-16) – סב על אי פסיקת פצויי הלנת פצויי פיטורים, למרות שגם הסך החלקי ששילמה הרשת שולם לאחר הגשת התביעה; אי הכללה של רכיב "תוספת הסכם מסגרת 87" שהיא חלק בלתי נפרד משכר עובדי הוראה בחינוך הרישמי; פסיקת הפקדות מעסיק לפנסיה ולקרן הישתלמות רק על חלק מהפרשי השכר (הפרישי השכר שמעבר לסכום הפרישי השכר שנפסקו בעיניין בוסי) בעוד שהחסר בהפקדות גדול יותר; אי חיוב הרשת בתשלום פצויי הלנת שכר לגב' שוקר נוכח העובדה ששכרה לא שולם בנגוד לצוים שפוטיים; שיעור ההוצאות שנפסק לזכות הגננות.

...

בכל הנוגע למחלוקות העובדתיות בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה של גב' שוקר וגב' יוסף - מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי גם אם יש כמובן עדיפות להתרשמות כל חברי המותב מהעדויות עצמן, בנסיבות המקרה על יסוד החומר בכתב שהיה לפני בית הדין האזורי התקיימו נסיבות שבהן "חבר המותב החדש יוכל לקבוע ממצאים על פי עדויות שלא נשמעו בפניו ושלא הייתה לו הזדמנות להתרשם מהן". מעבר לכך, אנו סבורים כי גם היה מקום ליתן משקל לשלב שבו נמצא ההליך – לאחר שמיעת כל העדויות והגשת סיכומי טענות הצדדים, וחלוף הזמן מאז החל הליך זה, שהוא המשכו של הליך אחר שתחילתו בשנת 2003.

אנו סבורים, כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים שכן שיעור ההוצאות שנפסק ביחס לסכומים שנפסקו לגננות נמוך.

בנסיבות אלה אנו קובעים כמפורט להלן: 94.1.

כמו כן, כמובהר לעיל, אנו סבורים כי לא היה מקום שהרשת תעמוד על טענותיה שנדחו בעניין בוסי ובעניין הורביץ.

הרשת הנה עמותה רשומה, העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום החינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי.

תביעותיה של התובעת 1 הן לפצויי פיטורים, הפרישי שכר בעקבות השוואה לשכר עובדי מוסדות חינוך רישמיים, שכר עבודה לתקופה מיום 2.9.07 ועד לפיטוריה, אי הפרשה לקופת גמל, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988, שכר עבור שנת הלימודים התשס"ח, הבראה, קרן הישתלמות, קצובת ביגוד, נסיעות, שכר חודש אוגוסט במהלך כל שנות עבודתה החל משנת 1999.

את חובת הרשת מבססת התובעת 1 על תקנה 3 (6) לתקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ג-1953 (להלן: "תקנות החינוך הממלכתי"), לפיה בין התנאים להכרה במוסדות חינוך כמוסדות מוכרים שאינם רישמיים הנה התחייבות המוסד כי: "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רישמיים". בפסק דין בוסי נקבע בדעת הרוב כי התנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרישמיים, הופך להיות תנאי מכללא בהסכמי העבודה עם הגננות במוסד החינוך המוכר שאינו רישמי.

...

במצב דברים זה, ולאור העקרונות שהותוו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה – אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעות 2-7 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה אשר יחושבו מיום הפסקת העבודה, לגבי כל אחת מהן ועד למועד תשלום הפיצויים בפועל.

לאחר ששקלנו את משך האיחור, כמפורט בתצהירי התובעות, שהגיע למספר חודשים, ולאור מצבה הקשה של הרשת החלטנו להפחיתם באופן שלתובעת 2 ישולמו פיצויי הלנת שכר בסך של 5,000 ₪ לכל התקופה, לתובעת 3 סך של 2,500 ₪ ולתובעת 4 סך של 4,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.

מבוא: פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' מרים עובדיה (להלן: "התובעת"), נגד מעבידתה מרכז החינוך העצמאי (להלן: "הנתבעת"), במסגרתה נתבעו פצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין והפרשי שכר.

הצדדים: התובעת, הגב' מרים עובדיה, היא מורה בהכשרתה; הנתבעת, מרכז החינוך העצמאי, הנה עמותה המפעילה מוסדות חינוך במיגזר החרדי הנהנת מתמיכת משרד החינוך.

אין חולק כי התובעת לא שובצה כמורה בבית הספר לקראת שנת הלימודים תשס"ו. בעקבות פניית התובעת לנתבעת, הוציא הרב בלוי ז"ל מכתב לתובעת, הנושא את התאריך ט' אלול תשס"ה (13.9.05) ובו נאמר: "כפי שאמרתי לך בטלפון, מצ"ב "מכתב פיטורים" שדרכו תוכלי לקבל "דמי הבטלה". בנוסף לכך, שהשנה מוסיף משרד החינוך הטבות למפוטרים: פיצויים של 140% במקום 100%.

...

לטעמנו גם אם פניות כאלו נעשו, אין בהם כדי לחייב את התובעת ומחובתה של הנתבעת היה לברר את סוגיית העסקתה של התובעת בשנת הלימודים תשס"ו, מול התובעת עצמה, דבר שלא נעשה כאן.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, התביעה להפרשי שכר נדחית, התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויים על פיטורים שלא כדין מתקבלת, בהתאם תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 7,381 ₪.

משהתקבלה התביעה תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.