בפני בית הדין תביעת התובעת, מורה, לגימלת שמירת היריון החל מיום 18.12.20 ועד למועד הלידה 10.2.21.
הנתבע טען כי לא חל בעיניינה של התובעת סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן החוק) וכי מהאשור הרפואי שניתן בשל בעיות כלי דם דליות וכאבים שונים ולאחר היתייעצות עם מומחה לכלי דם לא הוכח כי מצבה הרפואי סיכן את התובעת או את עוברה.
ביחס לבעיות הרפואיות ציין "א. ורידים מורחבים ברגליים. ב. דלקת פטרייתית שטחית".
המומחה ציין בדיון את כל ההתייחסות למצבה הרפואי ובין היתר "מהמסמכים הרפואיים התרשמתי שמצב הדליות אצל התובעת לא היה חמור, לא היו תלונות חוזרות, לא התלוננה על כאבים, בגפיים או על החמרה בכאבים, לא התלוננה על קושי בהליכה וגם לא היתה מחשבה להפנותה לרופא כרורג כלי דם שאם הכאב היה חמור מומלץ היה להתייעץ עם מומחה כרורג כלי דם. 6. המסמכים הרפואיים לא מצאתי שהתובעת עשתה אולטרסאונד של ורידי הרגליים לצורך בדיקות זרימת הדם בגפיים התחתונות. 7. התובעת טופלה על ידי לבישת גרביים אלסטיות מותאמות להריון וזאת למנוע גם בצקות ועייפות הרגליים..." (דגש ש.ש.).
...
יתר על כן, אין הצדקה בהליך זה לסטות ממנה, מצאנו אותה ראויה ולא מצאנו כל פגם בשתי חוות הדעת.
לאחר ששקלנו את מלוא ההליך על כל גלגוליו, בקשותיו וההחלטות שניתנו בו, מצאנו כי למרות שמדובר במינוי מטעם הסיוע המשפטי, זהו המקרה שבו נכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, מאחר והתובעת התבקשה פעמיים להגיש סיכומים, הגישה באיחור מסמכים שייכים ולא שייכים, פעלה בניגוד להחלטות בית הדין, ובסופו של דבר לכתחילה לא היה בידה מסמך רפואי אותנטי מזמן אמת המורה על שמירת הריון.
יחד עם זאת, מאחר והתובעת היא מורה ומיוצגת על ידי הסיוע, יושתו הוצאות בשיעור המתון בסך 1,000 ₪, אותם תשלם התובעת לנתבע.
