מאז 1.11.92 ועד לפיטוריו (כנראה בסוף שנת 98), עבד התובע כמנהל אולם ספורט במרכז הקהילתי נשר, במשרה חלקית, בשעות אחר הצהרים.
ושכרו שולם לו על ידי המתנ"ס בנשר, בנוסף לעבודתו כמורה לחינוך גופני בבית ספר אורט ביאליק.
הטענתה העיקרית של התובע שעומדת בבסיס תביעתו זו, היא הטענה שהוא מונה לשמש כמנהל מקצועי ומאמן כושר לכל קבוצות הכדורסל של הפועל גבעת נשר לתקופה של ארבע שנים, בהתאם לכתב המינוי מיום 1.1.96, שנכתב ונחתם ע"י גור, שהציג את עצמו בפניו כנציג מוסמך ומחייב מטעם הנתבעים, וכי הוא מילא את התפקיד למשך עונה וחצי, אך לא שולם לו שכר, שהוא זכאי לו מהנתבעים.
משכך, עבור שתי הפעילויות הנ"ל, מחנה האימון בכדורסל והחוג להתעמלות לגיל הרך זכאי היה התובע לסכום: 4,978 ש"ח = 3,278 ש"ח + 1,710 ש"ח.
אין חולק כי גור שילם לתובע בשיק אישי שלו מיום 28/7/96 סך של-.
...
אולם וחרף זאת, לא נראה לנו שבשל מעשיו/מחדליו של גור, חמורים ככל שיהיו, יש להקנות לתובע זכות על פי כתב מינוי שהוא בגדר, חוזה למראית עין מוחלטת, שמעצם הגדרתו ככזה, נחרץ גורלו, כבטל מעקרו.
סוף דבר התביעה על כך עילותיה נדחית בזאת.
בהתאם לתוצאה הנ"ל, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט בסכום ראוי, בהיתחשב בהקף התביעה והעדים שהעידו במסגרתה, אולם, לאחר ששקלנו שוב את העניין, החלטנו לפנים משורת הדין, לא לחייב את התובע בתשלום הוצאות לטובת הנתבעים משום העובדה, שהולדתו של "כתב המינוי", שהיווה בסיס לתביעה, היה פרי של שתוף פעולה לא ראוי, בלשון המעטה, בין התובע לבין מר גור.
