תביעת מוסך מורשה נגד בעלת משאית בגין תיקון דרך

על פי המתואר בכתב התביעה, התובע נסע למופע אור ירוק בצומת דרכים, ורכב הנתבעת ניכנס ברכבו מאחור וגרם, לדבריו, "לנזק רב לטמבון של המשאית שלי". לטענתו, בעלה של הנתבעת ביקש ממנו לדיווח כי התאונה קרתה שבועיים לאחר מכן לשם הישתתפות הביטוח מקיף של הנתבעת והוא סרב לכך, ומאז נעלמו דרכיה והוא נאלץ לשלם מכספו את הוצאות התיקון.

לאחר שחצה את הצומת למראה אור ירוק, "הוא השתמש בבלמי המשאית בחוזקה". היא מתארת כי כן שמרה מרחק מהמשאית אך העצירה הפתאומית הלא צפויה "באמצע כביש זורם ללא עומס תנועה, גרמה לי לבלום באותה שניה שהבחנתי זאת, נכנסתי בצידה הימנית של המשאית אך לא בחוזקה כפי שמתואר...למזלי נסעתי במהירות שלא עולה על 20 קמ"ש, וזאת התאונה התרחשה מיד לאחר הצומת המרומזר". היא ציינה כי במענה לטענת התובע לפניה בזמן אמת כי הברזל האחורי של המשאית התעקם כתוצאה מהתאונה, כי "לא סביר לי שרכב פרטי מהסוג שלי כ"יונדאיי איי 30" בעל משקל קל ביחס למשאית, בעל טמבון קדמי העשוי מפלסטיק, יכול לעקם ברזל בעובי שכזה, נוכח המהירות האיטית אשר בה נסעתי".

לטענתה הגיעו לפשרה עם התובע בנוכחות מכר המבין בתחום המכונאות, כי ניתן לתקן את ברזל המשאית של הרכב בסך של 500 ₪ במוסך המורשה לכך וסוכם שייצור עמם קשר למחרת לשם תאום, אולם הוא לא יצר קשר.

...

מכל מקום, בדיקת השמאי היא הרלוונטית על מנת להעריך נכונה את הנזקים, ומשכך אני קובעת כי יש לראות את הנזקים ככאלו שנבדקו, רק חצי שנה לאחר התאונה.

עם זאת, בכל הנוגע להוכחת גובה הנזק - בשים לב לנסיבות המתוארות בהן דו"ח שמאי ניתן כחצי שנה לאחר האירוע, אין תמונות מזמן אמת וקיים קושי לסבור כי הנזק המתואר נגרם כולו מפגיעת הטמבון של רכב הנתבעת, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע עבור הנזק הישיר סך של 795 ₪, עבור הוצאות משפט לרבות שכ"ט שמאי סך של 450 ₪ (בשים לב לכך שהתובע מתקזז במע"מ ולכן לא הוחשב רכיב זה).

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 1245 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

לפני תובענה כספית לתשלום הסך של 642,610 ש"ח בגין סרובה של הנתבעת לתקן את משאית התובעים, והנזקים הנטענים שנגרמו לתובעים עקב כך. התובעת 1 (להלן – "התובעת") היא חברה להובלות עפר וציוד כבד (עמ' 5 ש' 17-18) והתובע 2 הנו הבעלים שלה (להלן – "התובע").

תיקון השלדה בשנת 2015 3.1 בחודש נובמבר 2015, לאחר שהמשאית גמעה כ-101,000 ק"מ, היא הובאה למוסך מורשה של הנתבעת בחולון, שם נמצא נזק משמעותי לחלק האחורי של קורת השלדה השמאלית של המשאית (סע' 6-8 לתצהיר מר ליבוביץ).

התובעים לא הביאו לעדות את הנהג או שני הנהגים שעשו שימוש דרך קבע במשאית, והימנעותם מהעדתם של עדים רלוואנטיים ביותר אלה, אשר יכולים היו למסור פרטים על האופן שבו נהגו במשאית – פועלת לחובתם: "כידוע, כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מביתהמשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פד"י מז(2) 605, 616).

על כן, בראותו את מצב המשאית בסמוך לאחר שהובאה למוסך הנתבעת ביום 29.12.16, הבין מר ליבוביץ כי התובעים עושים במשאית שימוש המסכן את חייהם של משתמשי הדרך האחרים, ועל כן סרב, בתוקף, לתקן אותה על חשבון הנתבעת, בשונה מהאופן שבו נהג כשנה קודם לכן.

...

4.2 לטענת התובעים, המשאית הושארה על ידם במוסך הנתבעת עד שנדרשו לגרור אותה משם על חשבונם, כאשר במשך שבועות ארוכים לא הצליחו לקבל תשובות ברורות מהנתבעת, עד שבסופו של דבר הודיעה להם הנתבעת כי התיקון אינו כלול באחריות שניתנה.

8.6.2 לעומתו, אני מאמינה למר כדורי ולעדותו בהקשר זה - "הרכב עמד במוסך מיום 29.12, לאחר שהבנו שהלקוח לא מתכוון לתקן ולהשאיר אותו אצלי, הרמתי טלפון אולי עשרות פעמים אם לא מאות ואחרי עשרות פעמים שהלקוח לא ענה ולא רצה לקחת את הרכב, בסופו של דבר הגענו עם טלפון חסוי שהוא ענה שאנחנו גוררים את הרכב אליו ואני מחייב אותו..." (עמ' 21 ש' 17-20).

אני קובעת כי הנתבעת מסרה לתובעים שאין בכוונתה לתקן את המשאית בתוך יממות ספורות מהבאת המשאית למוסך המורשה שלה.

כל מחדל של התובעים בטיפול במשאית לאחר מכן וכל נזק שנגרם לתובעים כתוצאה מכך – איננו באחריות הנתבעת, והיא אינה צריכה לשאת בו. התוצאה אשר על כן, ועל יסוד המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

חוב בגין תיקון דרך במשאית בסך 787 ₪.

בעקבות מתן רשות להיתגונן לנתבעת, הוגש כתב תביעה מתוקן בו הוסף אסי כבודי כנתבע נוסף ועילה חדשה כנגד הנתבעת והיא לחייבה מכוח הרשאה ודיני השליחות.

הנתבעת מצידה הודתה כי על שמה היה רשום עוסק מורשה אותו ניהל והחזיק בעלה לשעבר, אסי כבודי וכי אף עשה שימוש בשקים שלה תוך שהיא סומכת עליו בעניים עצומות.

עד זה העיד כי מר אסי כביר, בעל רישיון לנהיגה במשאית, הוא שהיה בקשר עם נציגי התובעת וכי ההסכם נימסר לידי אחת בשם סימה וכי זו אינה זוכרת כלל את נסיבות החתימה על ההסכם (עמ' 6 בפרוטוקול שורות 5-23 ועמ' 12 בפרוטוקול שורה 5).

האם הוכיחה התובעת את נזקיה בעקבות הפרת הסכם השכירות? חשבון מוסך בגין תיקון דרך (787 ₪), קנסות (4,650 ₪) ודמי טפול (381 ₪): יש לדחות חיוב הנתבעת בחיובים אלה.

...

עולה מכל האמור לעיל, כי אין מדובר בשליחות במובנה הרגיל אלא בהרשאה כללית הנובעת מעצימת עיניים.

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת סך 37,574 ש"ח לאחר הפחתת סכום הפיקדון בסך 24,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ אשר נפסקו על הצד הנמוך לאור דחיית חלק ניכר מסכום התביעה.

בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע בא"ש 7552-11-23 אבו עאיש נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 30251834831 בפני כב' השופט הבכיר, אלון אופיר מבקשים אסמעיל אבו עייש ע"י ב"כ עו"ד ליהי כהן משיבים מדינת ישראל ע"י שלוחת תביעות תנועה נגב החלטה

ביום 16.11.23 עוכב נהג המשאית (שכיר שאינו הבעלים הרשום של הרכב) לבדיקה משטרתית ונמצאו ליקויים במערכות הבלימה הקדמיות של הרכב (כליקוי מרכזי בגינו חויב הנהג/בעל הרכב לבצע תיקון מידי של הרכב כתנאי לחזרתו לכביש).

צודקת המדינה כי ליקוי נוסף נמצא, אך לא מדובר בליקוי המרכזי בגינו הורד הרכב מהכביש לצורך תקונו.

בעל הרכב פעל מידית לתיקון הרכב, הכניס אותו למוסך מורשה, החליף את מערכות הבלימה ואף קיבל אישורים רישמיים של המוסך לתקינות הרכב מבחינת מערכות בילום לצורך הצגתם במכון הרשוי או במשרד הרשוי.

יחד עם זאת, אין אני יכול להיתעלם מן העובדה כי בימים אלה הנגישות לרשות הרשוי ולמכונים המוסמכים מטעמה אינה כבימי שגרה, ובנסיבות בהן הליקוי המרכזי שנימצא ברכב תוקן מיידית, אין המדובר בהתנהגות שיצרה סכנת חיים למשתמשי הדרך.

...

קראתי את נימוקי הבקשה וכן את תגובת המדינה בכתב לה. בשל מצב החירום שחל, לא ניתן לקיים דיון תוך פרק זמן סביר בבקשה זו בנוכחות הצדדים, ומאחר וכלל הנתונים בפני כולל תגובה בכתב של המדינה, תינתן החלטתי על בסיס עמדות הצדדים בכתב: המבקש הינו בעלים רשום של משאית בה נהג מטעמו מי שקיבל לידיו את הודעת איסור השימוש ברכב.

אדגיש כי בימי שגרה, יותר מסביר כי בקשה מסוג זה הייתה נדחית, אך בהינתן שאנו בימי לחימה בה מערכות שונות מטעם המדינה אינן פועלות (או פועלות באופן חלקי בלבד), נכון יהיה אם גם בית המשפט יגלה גמישות במקרים המתאימים ויעשה שימוש בסמכות שניתנה לו בסעיף 57 ב(ג) בפקודת התעבורה, כאשר נימוקים מיוחדים מצדיקים את הפעלת הסמכות.

בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ולאחר ששוכנעתי כי המבקש עשה מצידו את המהלך המרכזי לתיקון רכבו מיד כאשר המשטרה מצאה את הליקויים בו, אני מחליט להורות על צמצום משך איסור השימוש ברכב באופן בו בתום 15 ימים מיום שנמסרה הודעת איסור השימוש, ישוחרר רכב מ.ר 23949101 לידי המבקש, בכפוף לתשלום הוצאות אחסנתו.

הוא הוסיף ותיאר, כי בתחילת שנת 2019 כשנהג ברכב בחשכה, פגע בגלגל משאית שהיה מנוח על הכביש, והרכב נפגע קשות "המדריגות של הרכב התנתקו ועפו יחד עם חתיכות מהשאסי" ונגרר למוסך.

גירסתו זו של התובע, לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא אף התחזקה: "מיכאל הראה לי את הרכב. נכון שלא אמרתי. הוא הבטיח לי רכב ללא תאונות. הוא אמר לי שהרכב נקי וגם ישראל מאיה נכח באותו יום ואמר לי שכל מה שיש פה מאיה מאשר לתקן ואין לי מה לדאוג"; "ואמרו לי שהגעתי דרך דרגים והייתי רגוע". התובע נישאל אם קיימת בידו ראיה שתחזק את גירסתו וענה: "היה לי בווטספ ואני צריך להסתכל אם זה נשאר. לא צרפתי לתצהיר שלי ראיה כזו". אף אם אניח, כי בעת הגשת התביעה הייתה בידי התובע ראיה בכתב והוא נימנע מהגשתה, לטעמי משקל המנעות זו נמוך באופן ניכר ממשקל המנעותה של הנתבעת לזמן את מיכאל, עד מהותי מטעמה, על מנת לשלול או להפריך את גרסת התובע.

אין חולק כי בדו"ח המכון צוין מפורשות: "משמעות הליקויים חומרתם והערכת מחיר יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב", וכן: "מידע על חומרת הליקויים, והצעת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה או שמאי רכב לפי הצורך בלבד ובאחריות קונה רכב". התובע נישאל מדוע לא ביקש לקבל הערכת שמאי והשיב: "למה שיעשה את זה שמאי אם אני בחברת קרסו ולא באיזה חברה רגילה. באתי לחברה בעלת שם" (עמ' 18 שו' 11-22 לפרוט').

בת.א (י-ם) 19696/08 טל ואח' נ' ארביב ואח', קבע בית המשפט שמוכר רכב אינו יוצא ידי חובתו כאשר הצהיר שהרכב עבר תאונה שגרמה לפגיעה משמעותית בשילדה והיה עליו לגלות על הכרזת הרכב "אובדן להלכה". אני ערה גם לפסקי הדין אליהם הפניתה הנתבעת בסיכומיה: תק (רמלה) 35360-04-20 סימצ'או אדלה נ' כלמוביל טרייד-אין בע"מ ו- תק (אשדוד) 3039-02-19 שרלי כהן נ' קרסו מוטורס בע"מ, בשניהם נדחו תביעות כנגד מוכרי רכב משומש שעיסוקם בכך.

אוסיף, שלא מצאתי לפצות את התובע בגין תיקונים בהם נשא, לשיטתו, על מנת להביא את הרכב למצב תקינות, נוכח הבטחת הנתבעת להחליפו ברכב אחר, משום שבסופו של יום התובע המשיך לעשות שימוש ברכב ועודו עושה כן, כך שהתובע ניצל את השקעתו בעצם השמוש ברכב מאז התיקונים ועד כה. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.

...

שוכנעתי כי רק בחלק מן התקופה, וגם זאת לאחר תחנונים לא מעטים, העמידה הנתבעת לתובע רכב חלופי.

אני סבורה כי באותה תקופה העסיק נושא הרכב את התובע ואת רעייתו, הן בנסיעות למוסכים, הן בבזבוז זמן והן בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת.

אוסיף, שלא מצאתי לפצות את התובע בגין תיקונים בהם נשא, לשיטתו, על מנת להביא את הרכב למצב תקינות, נוכח הבטחת הנתבעת להחליפו ברכב אחר, משום שבסופו של יום התובע המשיך לעשות שימוש ברכב ועודו עושה כן, כך שהתובע ניצל את השקעתו בעצם השימוש ברכב מאז התיקונים ועד כה. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.