תביעת מוטבים בפוליסת ביטוח חיים על סירוב תשלום

בנוסף, בטופס ההצטרפות נרכש לתובעת ביטוח חיים על סך 350,000 ₪, שגם הוא פוגע במרכיב החסכון.

פסק הדין בעיניין זה מעלה על נס את חופש הבחירה של העובד ושולל אפשרות להתערבות מצידו של המעסיק בעיניין זה. במסגרת עבודתה, הייתה התובעת אמונה על בדיקת פוליסות, לרבות פוליסות ביטוח חיים, והייתה בקיאה בהצעות הביטוח ומשמעותן, לרבות הצהרת הבריאות ותנאי הפוליסה, כאשר היה ברור ונהיר לה שבאחריות המבוטח לקבל את ההחלטות הנדרשות בעת קבלתו לביטוח.

בדרך זו נחשף המעסיק לזהות המוטבים שמינה העובד, למידע אודות מצבו הבריאותי, מחלות קודמות שהיו לו, מחלות כרוניות מהן הוא סובל ועוד.

דיון והכרעה האם התובעת בחרה בביטוח ללא כסוי בגין אובדן כושר עבודה? לגישת התובעת, העדר הכסוי הבטוחי נובעת ממחדלו החמור של מר לאור, שלא כלל בהסדר הפנסיוני של התובעת כסוי בגין אובדן כושר עבודה על חשבונו, ולא שילם בגין רכיב זה, כאשר מדובר בחובה אבסולוטית שהופרה על ידו ביודעין, והוא הגורם האחראי, הבלעדי והמכריע להיעדר הכסוי בהסדר הפנסיוני של התובעת (ולאור כך בהעדר יכולתה לתבוע קצבת אובדן כושר עבודה).

לגישת מר לאור וסוכנות הביטוח, העדר הכסוי הבטוחי לאובדן כושר עבודה נובע מבחירתה של התובעת ומכך שהנ"ל סירבה לשלם בגין כסוי זה או להפרישו מתוך הפרשותיה הפנסיוניות ולמעשה העדיפה להחסירו מהפוליסה שלה.

...

התביעה שכנגד לטעמנו, היות שפדיון הקופות במהלך השנים בוצע בהסכמת הנתבעת אין מקום לטענותיה באשר להפרשים כלשהם שנוצרו או להשבת סכומים שנפדו במהלך השנים.

לאור האמור לעיל נדחית תביעת הנתבעת.

סוף דבר: התביעה נדחית במלואה כמו גם התביעה שכנגד.

עם פטירת אחד הלווים-המבוטחים, סירבו שתי חברות הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח.

במכתב נוסף, מיום 20.2.2011, ציינה מנורה כי המנוח הפסיק את תשלום הפרמיות לפוליסה השנייה ביום 1.8.2005, ובשיחה טלפונית שהתקיימה ביום 20.10.2005 הוא הורה על ביטול פוליסה זו. ביום 1.5.2011 פנה הבנק למנורה בדרישה לתשלום תגמולי הפוליסה השנייה, מכוח היותו המוטב על-פיה, אך במכתב מיום 21.6.2011 נדחתה דרישה זו. כתב התביעה התובעת הגישה נגד הבנק, הראל ומנורה תביעה בסך 63,625 ₪ - יתרת ההלוואה ביום 31.12.2010 בצרוף הפרישי הצמדה למדד וריבית, וכלפי הראל ומנורה אף עתרה להשתת ריבית מיוחדת, על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח).

כתבי ההגנה הבנק העלה בכתב ההגנה את הטיעונים הבאים: (1) המבוטחים הם שבחרו לבטל את הפוליסה הראשונה ולבטח את המנוח באמצעות הפוליסה השנייה; (2) לאחר שביום 29.10.2003 התקבלו בבנק מכתב הביטול והפוליסה השנייה, הפסיק הבנק לגבות את הפרמיות עבור הפוליסה הראשונה; (3) בדו"חות השנתיים ששלח הבנק למבוטחים צוין שאין ביטוח חיים על-ידי הבנק ואין גביית פרמיות באמצעותו; (4) בבנק לא התקבלו התראות הביטול אשר מנורה טענה כי נשלחו על-ידה.

...

לסיכום, הוראת הביטול נותרה על כנה, ופטרה את מנורה מהתחייבויותיה על-פי הפוליסה השנייה.

סיכום משנדחו הטענות לאחריות הנתבעות ולחוב הראל ומנורה לשלם את תגמולי הפוליסות, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ת"א 7677-03-11 (כב' השופט שי משה מזרחי) מיום 10.07.2016, לפיו נדחתה תביעת המערערים לתשלום תגמולי ביטוח חיים של המנוחה א'ה'.

המערערים הנם ילדיה של המנוחה ובעלה המוטבים על פי פוליסת הביטוח.

לאחר פטירתה של המנוחה, פנה אלמנה אל המשיבה בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח והופתע לגלות כי, אין אצל המשיבה פוליסת ביטוח חיים על שם המנוחה.

למרות שבדיון שהתקיים לפני כב' השופט פורג הצהיר ב"כ המערערים כי עלה בידו ליצור קשר עם סוכן הביטוח ששמו ארז, וכי המשיבה היתקשרה עמו וביקשה ממנו להגיש תצהיר אך הלה סרב, בהמשך לדברים אלה הבהיר ב"כ המערערים כי, הוא שקל את כל הנסיבות ובקש לאפשר לו להגיש ראיות נוספות במידת הצורך.

...

למרות האמור לעיל, סבורה אני כי, דין הערעור להידחות, מן הטעם שלא הוכח כי נכרת חוזה ביטוח בין המנוחה למשיבה.

מאחר שהעדות הייתה בהישג ידם של המערערים, כעולה מפרוטוקול הדיון, ובהעדר הסבר להימנעות מזימון העד, יש לזקוף מחדל זה לחובת המערערים על פי ההלכה הקובעת כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית האמורה לשמש לטובתו, מובילה ככלל למסקנה כי אילו הובאה, הייתה פועלת נגדו (ע"א 8294/14 נגינה נ' פקיד השומה פתח-תקוה (20.03.2018)).

מן המקובץ עולה כי, המערערים כשלו בהוכחת השתכללותו של חוזה ביטוח בטרם התגלתה המחלה בגופה של המנוחה, ומשכך דין הערעור להידחות.

החלטה של מבוטח ובכללם המבקש לדחות את מועד קבלת הקצבה החודשית היא החלטה מדעת, מושכלת, שיש לכבדה ובודאי שאינה מהוה כשל; שנית, בחירה זו של המבוטח מתבצעת במועד הגשת הבקשה לקבלת קצבה וזכותו לקבל קצבה מתגבשת באותו מועד ולא קודם לכן; שלישית, לפנים משורת הדין, מוכנה כלל לשלם 3 תשלומי קצבה רטרואקטיבית ובילבד, שמדובר באותה שנת מס; רביעית, המבוטח זכאי לתשלום מינימאלי של קיצבאות אשר ישולם לו, ולמוטביו בעת פטירתו, למעט אם בחר במסלול קצבה למשך כל ימי חייו ללא הבטחת תשלום למוטבים.

הפוליסה מושא הבקשה משתייכת למשפחת בטוחי החסכון הפנסיוני המקנה למבוטחים אפשרות, כבררת מחדל, לקבל קצבה חודשית המבוססת על חלוקת היתרה הצבורה של החסכון במקדם המחושב על פי תוחלת חיים הצפויה למבוטח, כקבוע בסעיף 4.1.1 או לחלופין, מסלול קצבה בו המקדמים אינם מובטחים במסגרתו רשאי המבוטח, לכל המאוחר עד שנה לפני התחלת תשלומי הקצבה החודשית, לבקש קצבה חודשית שונה לרבות לאחר מותו ולמשך כל ימי חייו של בן/בת הזוג.

משמע, מקום שבו המבוטח הגיש תביעה לקבלת קצבה לאחר תום תקופת הביטוח הוא יהיה זכאי לקבל את הקצבה רטרואקטיבית ממועד תום תקופת הביטוח ולא רק לתקופה של שלושה חודשים ובמגבלת אותה שנת מס. סבורני, שההוראה המפורשת בסעיף 12 לפוליסה דלעיל שומטת את הקרקע תחת סברת המבקש, בייחוד בהיותה נשענת על הוראת תקנה 6 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) (תנאים בחוזי ביטוח), תשמ"ב-1981 (להלן – תקנות הביטוח), שזו לשונה:  "בחוזה לביטוח חיים ייכללו ההוראות הבאות:

חוסר תום לב לטענת המבקש, סרובה של כלל לשלם לחברי הקבוצה את הקצבה רטרואקטיבית למועד תום תקופת הביטוח מהוה הפרת חובת תום הלב.

...

מסקנה זו מעוגנת בפסיקה כגון ע"א 735/07 צמרות חברה לבנין נ' בנק מזרחי-טפחות (מיום 5.1.2011, פסקה 37) שבו נקבע, בעניין אחר, כי "אין די בקיום זכות תביעה מושגית-תיאורטית בלבד בידי התובע. נדרשת בשלות של זכות התביעה במובן קיומו של כוח, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית, ולזכות בסעד אם תוכח התביעה". מעבר לכך, הנזק אינו נתמך בחוות דעת אקטוארית, כמצופה ובפרט לנוכח מורכבות החישובים (ר' בהקשר לכך עניין אולסייל בפסקה 4 לפסק דינה של כבוד השופטת א' חיות, כתוארה אז).

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 11,700 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ההליך ביום 3.12.2019 הגישו התובעים תביעה למתן צו המורה לנתבעת 1, הפניקס אחזקות בע"מ (להלן: "הפניקס") לשלם להם את כספי ביטוח החיים על שם המנוח יריב עטר ז"ל בשתי פוליסות ביטוח חיים שנערכו על שמו במקום עבודתו (פוליסה מספר 5015838013 ופוליסה מספר 5015847014, להלן: "הפוליסות").

הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה לאחר שהפניקס סירבה לעכב את העברת הכספים ליורשי המנוחה עד אם תקבל צו שפוטי המורה לה לעשות כן. לטענת הפניקס, נוכח הוראות סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ובשים לב לרישום המנוחה שושנה עטר ז"ל כמוטבת בפוליסות, אין לעזבון המנוח כל מעמד ביחס או זכות בכספי הפוליסות.

בהיעדר דחיפות בהעברת תגמולי הפוליסות, נוכח קיומה של מחלוקת אמיתית וכנה ביחס לזהות המוטב, נוכח הצפי כי הדיון בתביעה לא ייארך זמן רב ובשים לב לאפשרות כי לו יבוצע התשלום בהתאם לעמדת הפניקס (ליורשי המנוחה) תסוכל האפשרות לממש את פסק הדין לו יזכו התובעים בתביעתם – אני מורה על הותרת צו המניעה בתוקף עד לסיום הדיון בתביעה.

...

איני מקבלת את טענת יורשי המנוחה כי לא יסוכל פסק הדין לו תשלם הפניקס את תגמולי הביטוח ליורשי המנוחה ולו תתקבל התביעה, שכן במקרה כזה תחוב הפניקס אף כלפי התובעים.

בהעדר דחיפות בהעברת תגמולי הפוליסות, נוכח קיומה של מחלוקת אמיתית וכנה ביחס לזהות המוטב, נוכח הצפי כי הדיון בתביעה לא ייארך זמן רב ובשים לב לאפשרות כי לו יבוצע התשלום בהתאם לעמדת הפניקס (ליורשי המנוחה) תסוכל האפשרות לממש את פסק הדין לו יזכו התובעים בתביעתם – אני מורה על הותרת צו המניעה בתוקף עד לסיום הדיון בתביעה.

בהתאם לסמכותי לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה על צרוף יורשי המנוחה כנתבעים נוספים, ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן.