וזו לשון המכתב:
"1. בהמשך להסכם מכר מניות [החברה] בעלת הנכס הידוע במיגרש מספר 102 א' בשטח של 1,976 מ"ר המצוי בגוש 38084 חלקה 16,17 וחלק מחלקה 18 בבאר שבע (להלן: "הנכס"), נידרשתי לערוך בדיקה הנדסית לנכס.
הנתבע קיבל הצעת מחיר להכנת בקשה להיתר בנייה לשינויים במבנה, על סך 24,000 ₪ + מע"מ (הצעת מחיר מתאריך 1.2.2017) והצעת מחיר למתן שירותי תיכנון תנועה למבנה, על סך 8,000 ₪ + מע"מ (הצעת מחיר מתאריך 12.2.2017).
דיון והכרעה
בחנתי בקפידה את טענות הצדדים והראיות שפרשו לפני, ובאתי לכלל מסקנה כי יש לקבל באופן חלקי את התביעה של התובעות לפיצויים בגין הפרת ההסכם משנת 2016, ולדחות את התביעה שכנגד ואת ההודעה לצד ג'.
אשר לתביעה שכנגד ולהודעה לצד ג' נגד מר הרשטיק, זו מבוססת על חוק החברות, פקודת הנזיקין, חוק השליחות, חוק הנאמנות וחוק החוזים (סעיף 89 לכתב התביעה שכנגד; סעיף 135 לסיכומים).
ככלל, תניית פיצוי מוסכם שואבת את חיותה מרצונם של הצדדים להסדיר מצב שבו היחסים החוזיים עלו על שרטון, ואין סתירה בין ביטול החוזה לבין השמוש בתניית הפצוי המוסכם (יהודה אדר, אהרן ברק, אפי צמח, ספר גבריאלה שלו, עיונים בתורת החוזה, התשפ"א- 2021, יצחק עמית, פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים, 631; ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבנייה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן (ניתן ביום 10.9.2009); ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (ניתן ביום 11.2.2014).
...
התביעה שכנגד וההודעה לצד ג' – נדחות.
הנתבע ישלם לתובעות הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 25,000 ₪, וישלם למר הרשטיק הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעות את סכום אגרת בית המשפט בה נשאו, בסך 100,101 ₪.