בבסיס התביעה עומדת טענת המנוח כי נקשרו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיקתו הנטענת, הנתבעת בהליך, חברת י.מ. קריזל הנדסה בע"מ (להלן: "הנתבעת").
]
במסגרת ההליך נידונו שתי השאלות הבאות: ראשית, הכרה ביחסי עובד-מעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו, וזאת לאור פסיקות סותרות שניתנו בעבר, כאמור לעיל, על ידי בית הדין הארצי לגבי דרך קזוז הזכויות של עצמאי המוכר בדיעבד כעובד; שנית, האם יש מקום לשנות את המבחנים לקביעת יחסי עובד ומעסיק על השלכותיה הרחבות.
לשם כך, יש לערוך תחילה חישוב ערך השכר השכירי החלופי (אשר המעסיק צריך להוכיח), כולל ערך הזכויות הסוציאליות הנגזרות משכר חלופי זה, כמקובל באותו מקום עבודה לעובדים במשרות דומות.
מעסיק גם לא יהיה זכאי להחזר של חלק מהסכומים ששילם לעובד מכוח ההסכמה החוזית ביניהם רק בגלל שהעובד ביקש הכרה בו ככזה, ולכל היותר רשאי מעסיק לעתור לקזוז הפער (שבין השכר החלופי שיוכח על ידו לבין התמורה הקבלנית) כנגד זכויות שתיפסקנה לזכות העובד במסגרת תביעתו, ולא מעבר לכך;
- לאחר כלל אלה, יש לעבור לנדבך השני – פיצוי לא ממוני, כאשר נקודת המוצא היא שיש לפסוק פיצוי שכזה, והנטל לשכנע כי אין להטילו מוטל על המעסיק.
...
בשקלול כלל הנסיבות, אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את המנוח בגין פיטורים שלא כדין בסך של 20,000 ₪.
]
במקרה שלפנינו, איננו מוצאים מקום לפסיקת פיצוי לא ממוני, מהטעמים הבאים: שני הצדדים הכתיבו את מודל ההתקשרות; המנוח ידע ורצה בקיומה של מתכונת ההתקשרות שבנדון; לא שוכנענו כי הנתבעת נהגה כלפי המנוח בחוסר תום-לב במידה שיש בה כדי לחייב אותה בפיצוי, וכפי הנטען בסיכומי התביעה, חזור ושנה[footnoteRef:102]; לא שוכנענו כי הנתבעת ידעה שהיא מעסיקה את המנוח כעצמאי, למרות היותו עובד לפי מבחני הפסיקה; אצל הנתבעת אין מערכת יחסים קיבוצית; איננו סבורים כי קביעת פיצוי שכזה תרתיע את הנתבעת, ולאור תום-ליבה, כאמור לעיל.
]
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת, יורשתו לפי צוואה של המנוח, את הסכומים הבאים, כדלקמן:
א. פיצויי פיטורים בסך של 31,372 ₪;
ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 11,000 ₪;
ג. דמי חופשה בסך של 4,928 ₪;
ד. דמי הבראה בסך של 6,086 ₪;
ה. הפרשות מעסיק (תגמולים) בסך של 20,735 ₪;
ו. דמי מחלה בסך של 17,600 ₪;
ז. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 20,000 ₪.
