התובע הצהיר כי כתוצאה מהתאונה הוא לא עבד משך 5 חודשים רצופים, כי ועדה רפואית של המל"ל קבעה לו 10% נכות בשל ירידה בכושר הראייה בעין שמאל, כי הוא הוכר כנפגע תאונת עבודה ושולמו לו דמי פגיעה בהתאם.
ראו: מ' ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, הוצאת שנהב 2003, עמ' 429-469 והאסמכתאות המובאות שם.
על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתם ולפקח עליה תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים.
במסגרת פסיקה מנחה בנושא, ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי (מיום 8.6.95) קבע בית המשפט:
" נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התיפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהיתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על-אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר הישתכרותו של התובע בנכותו".
בבוא ביהמ"ש לבחון את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר הישתכרותו של נפגע בתאונה, הוא מתבסס בראש ובראשונה על שיעור נכותו הרפואית, מהות הנכות והשלכותיה ועל נתונים שונים של הנפגע, ובין היתר גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ואחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל מהשתכרותו בעקבות התאונה וכן מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק במקצוע בו עסק לפני התאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד.
...
אשר על כן, אני קובע לאמץ חוות דעת המומחה ולהעמיד את הנכות הרפואית של התובע בגין התאונה, על שיעור של 14.5%.
בהתחשב ברצף התעסוקתי של התובע, סוג העבודות והשכלתו הבסיסית, אני קובע שלא לחרוג מבסיס הפסד ההשתכרות החודשי בחישוב אובדן ההשתכרות לעתיד, כדלקמן:
התובע יליד 8 מרץ 1985.
סיכום ראשי הנזק:
הפסד שכר לעבר 95,115.62 ₪
הפסד שכר לעתיד 195,858.79 ₪
פנסיה 36,371.84 ₪
עזרת צד ג' 10,000 ₪
כאב וסבל 60,000 ₪
סה"כ: 397,346.25 ₪
ניכויי מל"ל: 32,105.68 ₪-
סה"כ נזק לאחר ניכויים: 365,240.57 ₪
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, הריני מעמיד את נזקיו של התובע על סכום כולל של 365,240 ₪ (במעוגל).
