תביעת מבקש מקלט נגד חברות בנייה בגין העסקה פוגענית

המערער מנגד טען כי אין מקום לאשר את הסכם התמ"א, מטעמים כדלקמן: פגיעה בזכויות הקניין שלו, בהנתן שהמקלט הצבורי אשר יבנה בבית המשותף יירשם בבעלות עריית תל אביב; פגיעה בזכויותיו הואיל והוא נידרש לחתום, על כתב התחייבות שעניינו ויתור על זכות תביעה כנגד עריית תל אביב במקרה של ארוע הצפה; העידר כדאיות העסקה, משהתמורה הכוללת לבעלי הדירות בבית המשותף נמוכה מהתמורה שהם זכאים לה בהתאם לקריטריונים שמאיים מקובלים (טענה זו נתמכה על ידי המערער בחוות דעת שמאי מטעם המערער- השמאי רן ורניק (להלן: "שמאי המערער"); העידר שויון בתמורות, נוכח אפשרות היזם להוסיף שטחי שירות ללא הגבלה ובתוך כך לנצל זכויות בנייה קיימות, על מנת להוסיף לדירות הקרקע של הבעלים קומת מרתף בתת הקרקע; ניגוד עניינים של באת כוח בעלי הדירות, משמשרדה ייצג במקביל את עריית תל אביב יפו; העידר ערבות מספקת (טענתו זו של המערער נתמכה בחוות דעת רואה החשבון רמי אמיר); והימצא סעיפים פוגעניים בהסכם התמ"א. המפקחת קיימה בפניה שני דיוני הוכחות, בגמר הדיונים הוגשו סיכומי הצדדים ולאחריהם ניתן פסק דינה של המפקחת נשוא העירעור.

זאת למדה המפקחת משני מסמכים (אשר צורפו לראיות המערער עצמו), המלמדים על כך שבשנת 1976 – לאחר רישום הבית המשותף בשנת 1961 - פנו חברי נציגות הבית המשותף לאגף שירותי החרום בבקשה לבנות מקלט בשטח הבית המשותף, תוך שהצהירו כי ידוע להם כי המקלט הצבורי נועד לשמש מחסה לעוברי אורח ולאנשי השיכון וכי הוא בבעלות עריית תל אביב יפו.

עוד צוין, באשר להערכת כדאיות העסקה, כי זו מושפעת ממשתנים שונים ובכלל כך: ממיקומו של הנכס, הקף זכויות הבנייה, השווי הכלכלי של זכויות הבנייה, עלויות הריסת הבית, עלויות ביצוע הבנייה, עלויות ביצוע החיזוק, עלויות שכר דירה והובלה לבעלי הדירות – כל אלו נתונים אשר על בסיסם מנהלים בעלי הדירות בבית המשותף עם החברה היזמית משא ומתן, אשר בסופו נחתם הסכם התמ"א. עוד הפניתה המפקחת לפסק הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בעיניין באומלשפינר (עש"א (מחוזי ת"א) 50506-09-19 סיגל יעל נ' עמנואל באומלשפינר (15/1/20)), במסגרתו נקבע כי כדאיותה הכלכלית של עסקת תמ"א בבית משותף, תיבחן אף על ידי מבחן ההשוואה בין שווי התמורה של הדירה החדשה לשווי התמורה של הדירה הקיימת.

...

גם בקביעותיה אלו של המפקחת לא מצאתי עילה להתערבות ומשכך, גם טענותיו אלו של המערער נדחות בזאת.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כל עילה להתערב לפסיקת ההוצאות וגם טענותיו אלו של המערער נדחות.

סוף דבר; משנדחו כלל טענותיו של המערער – נדחה ערעורו.

התובע, אזרח זר בעל דרכון אריתראי שהנו מבקש מקלט בישראל, הועסק במשך כארבע וחצי שנים בעבודות ניקיון במלון בתל-אביב.

ביום 10.10.16 הגיש התובע את התביעה שבפנינו, כנגד קלין וכנגד חברה בשם ג.מ.ס. ג'ימס מנג'מנט בע"מ, שבכתב התביעה הוצגה כחברה המפעילה את המלון.

עוד לטענתו, הנתבעת הפרה את חובת הפיקוח המוטלת עליה בכל הנוגע לתשלום זכויות העובדים המועסקים במלון, היא לא ביצעה ביקורת שכר, ולא וידאה שאינו מועסק במתכונת פוגענית, ובין היתר לא וידאה שניכויי שכר מעובדי המלון יגיעו ליעדם.

בדומה, הוכרה העסקה משותפת במקרים שבהם המשתמש בפועל בכוח עבודתו של העובד לא עמד בחובות פקוח (דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקבוץ הארצי נ' עאבד (21.9.95); ע"ע 273/03‏ ‏שוואב נ' מדינת ישראל‏ (2.11.06) ; ע"ע 1218/02 Xue bin נ' א. דורי, חברה לעבודות הנדסיות (20.3.03), סעיפים 41-46 לפסק הדין); ע"ע 1363/02‏ ‏ חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות (5.11.06)).

...

בכך אין כדי להעיד כלל על בחינה כלכלית שנערכה על ידי הנתבעת טרם התקשרות עם קלין, במסגרתה וידאה האחרונה שקלין תוכל לעמוד בחובותיה כלפי עובדיה במסגרת הסכם ההתקשרות; שישית איננו מקבלים את טענת הנתבעת, לפיה החוק להגברת האכיפה לא חל על העסקת התובע, לאור העובדה שהחוק נכנס לתוקף רק ביוני 2012, לטענתה "שנים" לאחר שנחתם ההסכם בין קלין לנתבעת, וכשמונה חודשים לאחר שהחלה העסקת התובע.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות המעסיק ברכיב התגמולים בסך 16,798 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.14 (מחצית התקופה) ועד המועד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, מבקש מקלט מסודאן, הגיש במקור תביעה כנגד חברת צמרת גן חדרה 1989 בע"מ (להלן: צמרת") לחיובה בתשלום פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי למיניהם בגין עבודתו הנטענת באתר הבניה "מול הים" באולגה בחדרה (להלן: "האתר"), מתחילת חודש דצמבר 2017 ועד לסוף חודש יוני 2018, בסכום כולל 67,329.5 ₪.

מדובר בהעסקה פוגענית שבוצעה תחת עיני קו ראשון ואין לתובע איך להוכיח את תביעתו בהיעדר הנפקת תלושי שכר לתובע / מסירת דו"חות נוכחות וכל שנימסר לתובע לטענתו, באופן לא קבוע, זה מעטפות שכר שצורפו לתגובה.

...

בכתב הגנתה טענה המבקשת, הנתבעת 1 (להלן גם: קו ראשון"), כי דין התביעה כנגדה להידחות בהעדר יריבות ובהעדר עילה.

אף לא שוכנעתי בהתקיימותם של חריגים נוספים לכלל הקבוע בתקנה 116א לתקנות.

נהפוך הוא, התובע כלל לא פירט בכתב התביעה או בתגובה את כתובת מגוריו והוא אף מודה בפה מלא, כי הוא "דל אמצעים" (סע' 3 לתגובה) באופן המחזק את המסקנה, כי דין הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהליך להתקבל.

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 1 בהליך – מתקבלת.

מונחות לפנינו שתי תביעות – העיקרית, תביעת מעסיק כנגד עובדת לפצוי בגין לשון הרע ותביעה שכנגד של העובדת לפיצויים וזכויות נטענות בגין נסיבות סיום העסקתה.

הכרעה איזון הערכים חופש הביטוי אל מול הזכות לשם הטוב של האדם, כשהוא מיושם על המקרה הנוכחי, מביא למסקנה כי האמירות שנכתבו בפוסטים כנגד המעסיק, הן פוגעניות ועלולות להשפילו או לבזותו בשל מעשים, היתנהגות או תכונות שייחסה אליו העובדת בפוסטים, ואלו מפרות באורח ברור את איסורי לשון הרע, ואינן חוסות בצל אף אחת מן ההגנות המוכרות בחוק שיסודן בהגנה על חופש הביטוי.

הגנת אמת בפירסום בהגנת אמת בפירסום על העובדת להוכיח שני יסודות – כי היה אמת בפירסום (בנתה למעסיק את העסק, וכן לא שילם שכר ופנסיה במועד), וכי היה עניין צבורי בפרסומים.

בעיניין סע"ש (איזורי חי') 41453-07-18 יחיעם קורמן - זיוה נעים (25.06.2021)‏‏ (הוגש ערעור שנמחק בהסכמה) נפסק כי עובדת הוציאה דיבתו של התובע משהעלתה נגדו טענות להטרדה מינית (שנדחו בפסק הדין) בשלושה מקרים: במכתב דרישה שנחשף לארבעה מעובדי החברה, מול עובד החברה ששיתפה בטענותיה ובתלונתה למישטרה.

מהודעות ווטספ עולה כי העובדת חוותה בתקופה זו הרבה שינויים, שינוי התכנית לעבור לברלין; נפרדה מחבר (מאי 2020), הודיעה למעסיק שהיא בדכאון ולא מגיעה לעבודה והמעסיק קיבל זאת בהבנה מאלה והציע עזרה; ביום 17.07.2020 הודיעה כי מתחילה לחפש עבודה נוספת ומעלה בפייסבוק פוסט בעיניין; ביום 23.07.2020 הודיעה שהיא הולכת על לימודים מנובמבר ועד מרץ וביקשה אישור המעסיק; ביום 04.08.2020 העובדת הודיעה למעסיק בבוקר כי מרגישה רע תלך לרופא ותעדכן את המעסיק.

...

הכרעה איזון הערכים חופש הביטוי אל מול הזכות לשם הטוב של האדם, כשהוא מיושם על המקרה הנוכחי, מביא למסקנה כי האמירות שנכתבו בפוסטים כנגד המעסיק, הן פוגעניות ועלולות להשפילו או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות שייחסה אליו העובדת בפוסטים, ואלו מפרות באורח ברור את איסורי לשון הרע, ואינן חוסות בצל אף אחת מן ההגנות המוכרות בחוק שיסודן בהגנה על חופש הביטוי.

פיצויי הלנה נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים לא מצאנו הצדקה לחייב את המעסיק בפיצויי הלנה.

פיצוי בגין עוגמת נפש 50,000 ₪ נוכח התוצאה ובשים לב כי מדובר בסעד שניתן במקרים חריגים ובהינתן כי התביעה של העובדת נדחתה ברובה בעיקר ברכיבים הקשורים לעוגמת הנפש המתוארת, ברי כי אין מקרה זה מתאים לפסיקת פיצוי זה. לסיכום התביעה העיקרית מתקבלת כך שעל העובדת לשלם סך של 16,500 ₪ למעסיק פיצוי בגין לשון הרע שפרסמה כנגדו.

בשים לב לתוצאה, לפיה תביעת המעסיק התקבלה בשיעור כ- 6% מהסכום שנתבע ותביעת העובדת התקבלה בשיעור קצת מעל אחוז אחד החלטנו כי העובדת תישא בהוצאות המעסיק בסך 4,000 ₪.

המערערים טענו מנגד לחוסר תום לב מצד המשיבים, אשר למרות יחסי שכנות הדוקים לאורך שנים ועל אף שנתנו הסכמה מפורשת לבנייה שנתבקשה, מצאו לנכון לנקוט בהליך נגדם וכול זאת תוך שהוי משמעותי אשר רק בגינו יש לדחות תביעת המשיבים.

בהסתמך על כלל הראיות בפניה, לרבות הביקור במקום, קבעה כב' המפקחת: - התיכנון האדריכלי בחן פגיעה מינימלית, אם בכלל, לצורך בניית הממ"דים ולא לקח בחשבון כלל את ההשלכות של תיכנון כזה על דירות אחרות (סעיף 15(ב)); - עקרון תום הלב, לא יושם רק בנוגע לעובדה שהמערערים בחרו באופציה הטובה ביותר להם, ללא היתחשבות במשיבים עימם היו בקשר, אלא גם בנוגע לאופן החתמתם על מיסמך ההסכמה לצורך קבלת היתר הבנייה.

כב' המפקחת הוסיפה ובחנה לצורך עמידה על הקף הפגיעה במשיבים לעומת מידת הפגיעה במערערים, מצד אחד, ואפשרויות מימוש זכות הבנייה הנטענות על ידי המערערים, מצד שני, אופציות נוספות העומדות בפני המערערים למימוש זכות הבנייה, שיהיה בהן לצמצם הפגיעה האמורה ומצאה שלוש חלופות: העתקת הממ"דים 3 מ' קדימה, באותה חזית; הקמת הממ"דים באופן המשיק לקיר המקלט; בניית הממדים בחלק מחזית דירתם, שם ישנה חזית רחבה.

מבחן תום הלב הוא מבחן אובייקטיבי של "היתחשבות סבירה ומקובלת בזולת" (שלו/דיני חוזים בה"ש 79 בעמ' 46) ולמרות שמדובר במבחן אובייקטיבי משמשים באותו מבחן גם יסודות סובייקטיביים כמו טיב העסקה ואופי הצדדים (שלו/דיני חוזים בה"ש 29 בעמ' 49), ולכן מדובר במבחן מעורב.

כאשר מדובר במערכת שכנות טובה ואף טובה מכרגיל עד כדי חברות, הדעת נותנת שעם חברך תהא זהיר פחות, תסמוך על דבריו ואמינותו, ויהא בסיס לסברה כי שכן כזה לא יבנה ממ"דים במקום שיוביל להורדת ערך דירתך.

זאת ועוד, המפקחת מצאה כי הפגיעה המהותית בולטת עוד יותר על רקע חלופות אפשריות אחרות למיקום הממ"דים, שפורטו בפסק דינה, שיהיו פוגעניות פחות כלפי המשיבים וזאת בלי לפגוע כלל במערערים.

...

בנסיבות אלה טענו המשיבים לחוסר תום לב בהסתרת מידע רלוונטי בהתנהלות המערערים כלפיהם, כאשר התוצאה היא קיפוח של הזכויות הקנייניות בדירותיהם.

ככל שנוגע להליך זה שבפנינו סבור אני כי אין עילה להתערב בפסק דינה של המפקחת ויש לדחות את הערעור.

ר' שפירא, שופט אשר על כן אנו מורים על דחיית הערעור.

אנו מחייבים את המערערים ביחד ולחוד, לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.