המערערים טענו מנגד לחוסר תום לב מצד המשיבים, אשר למרות יחסי שכנות הדוקים לאורך שנים ועל אף שנתנו הסכמה מפורשת לבנייה שנתבקשה, מצאו לנכון לנקוט בהליך נגדם וכול זאת תוך שהוי משמעותי אשר רק בגינו יש לדחות תביעת המשיבים.
בהסתמך על כלל הראיות בפניה, לרבות הביקור במקום, קבעה כב' המפקחת:
- התיכנון האדריכלי בחן פגיעה מינימלית, אם בכלל, לצורך בניית הממ"דים ולא לקח בחשבון כלל את ההשלכות של תיכנון כזה על דירות אחרות (סעיף 15(ב));
- עקרון תום הלב, לא יושם רק בנוגע לעובדה שהמערערים בחרו באופציה הטובה ביותר להם, ללא היתחשבות במשיבים עימם היו בקשר, אלא גם בנוגע לאופן החתמתם על מיסמך ההסכמה לצורך קבלת היתר הבנייה.
כב' המפקחת הוסיפה ובחנה לצורך עמידה על הקף הפגיעה במשיבים לעומת מידת הפגיעה במערערים, מצד אחד, ואפשרויות מימוש זכות הבנייה הנטענות על ידי המערערים, מצד שני, אופציות נוספות העומדות בפני המערערים למימוש זכות הבנייה, שיהיה בהן לצמצם הפגיעה האמורה ומצאה שלוש חלופות:
העתקת הממ"דים 3 מ' קדימה, באותה חזית;
הקמת הממ"דים באופן המשיק לקיר המקלט;
בניית הממדים בחלק מחזית דירתם, שם ישנה חזית רחבה.
מבחן תום הלב הוא מבחן אובייקטיבי של "היתחשבות סבירה ומקובלת בזולת" (שלו/דיני חוזים בה"ש 79 בעמ' 46) ולמרות שמדובר במבחן אובייקטיבי משמשים באותו מבחן גם יסודות סובייקטיביים כמו טיב העסקה ואופי הצדדים (שלו/דיני חוזים בה"ש 29 בעמ' 49), ולכן מדובר במבחן מעורב.
כאשר מדובר במערכת שכנות טובה ואף טובה מכרגיל עד כדי חברות, הדעת נותנת שעם חברך תהא זהיר פחות, תסמוך על דבריו ואמינותו, ויהא בסיס לסברה כי שכן כזה לא יבנה ממ"דים במקום שיוביל להורדת ערך דירתך.
זאת ועוד, המפקחת מצאה כי הפגיעה המהותית בולטת עוד יותר על רקע חלופות אפשריות אחרות למיקום הממ"דים, שפורטו בפסק דינה, שיהיו פוגעניות פחות כלפי המשיבים וזאת בלי לפגוע כלל במערערים.
...
בנסיבות אלה טענו המשיבים לחוסר תום לב בהסתרת מידע רלוונטי בהתנהלות המערערים כלפיהם, כאשר התוצאה היא קיפוח של הזכויות הקנייניות בדירותיהם.
ככל שנוגע להליך זה שבפנינו סבור אני כי אין עילה להתערב בפסק דינה של המפקחת ויש לדחות את הערעור.
ר' שפירא, שופט
אשר על כן אנו מורים על דחיית הערעור.
אנו מחייבים את המערערים ביחד ולחוד, לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.