תביעת מבוטחת נגד מבטח בגין נזק לאוטובוס בתאונה

בפני תביעת מבוטחת בביטוח רכב מקיף, נגד המבטח שלה, בגין תגמולי ביטוח עקב נזק לאוטובוס המבוטח.

מר גזאלין ניזאר העיד כי הוא, ושום רכב פולקסוואגן בבעלותו, לא היו מעורבים בתאונה עם אוטובוס: [1: הקובץ קרוי ביקור בית "המבוטח", כי מר גזאלין ניזאר אף הוא היה מבוטח של הנתבעת, וכנטען בכתב ההגנה, לפני שהתובעת הגישה לנתבעת תביעת ביטוח מקיף נגד הנתבעת כמבטח שלה, היא הגישה לה תביעת ביטוח צד ג' כמבטחת של הרכב של גזאלין ניזאר.

...

למקרה שטעיתי בקביעה זו והנכון הוא שעל התובע להוכיח, בנוסף, את נסיבות אירוע התאונה כפי שטען להן בכתב התביעה, קביעתי, לאור כל האמור לעיל, היא שהתובעת בענייננו לא הטתה את מאזן ההסתברויות כדי להוכיח כי הנזק שנגרם לאוטובוס נגרם בתאונה הנטענת בכתב התביעה עם רכב הפולקסווגן של גזאלין ניזאר.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

זאת ועוד: משנודע למשיבה כי ניזקי האוטובוס שולמו טרם הגשת התביעה , יכלה המשיבה להגיש בקשה לבית משפט קמא לתיקון עילת התביעה, אך לא עשתה כן, ולכן התביעה בבית משפט השלום בקריות נותרה בגין ניזקי האוטובוס עקב התאונה, ודינה של התביעה היה להדחות.

ביום 28.10.19 ניתן פס"ד ע"י כבוד השופט רובס בבית משפט השלום בחיפה ב-תא"מ 9452-11-18 אגד אגודה שיתופית לתחבורה נגד אביב נהרי והפניקס חברה לביטוח בע"מ לא פורסם).

...

זאת ועוד: משנודע למשיבה כי נזקי האוטובוס שולמו טרם הגשת התביעה , יכלה המשיבה להגיש בקשה לבית משפט קמא לתיקון עילת התביעה, אך לא עשתה כן, ולכן התביעה בבית משפט השלום בקריות נותרה בגין נזקי האוטובוס עקב התאונה, ודינה של התביעה היה להידחות.

יתכן שהמשיבה אכן לא בררה ולא ידעה על כך, אולם בהתנהלותה זו אני מוצאת משום רשלנות: לא שוכנעתי ולא הובאה ראיה מהימנה על כך שלו בדקה המשיבה היא הייתה יכולה לדעת על ידי מי שולם הסכום (כגון על ידי פניה לבנק שממנו בוצעה ההעברה).

בנסיבות אלו אני סבורה כי שני הצדדים התרשלו.

השופט דחה את התביעה ולא פסק הוצאות וכך כתב: " אעיר, כי משעה שהתברר לתובעת שהתביעה שולמה עוד קודם הגשת התביעה, היה עליה למחוק את התביעה, ובוודאי שלא היה טעם לקיים היום דיון בנושא הוצאות". דעה זו בנסיבות שלפני נראית לי. לפיכך, אני מקבלת את הערעור, ומורה על ביטול החיוב בהוצאות בפסק דינו של בית משפט קמא, וכן אני קובעת כי על צד יישא בהוצאותיו בערעור.

חוקר השריפות מטעם בית המשפט אימץ את מסקנת מומחה התובעת וקבע כי הסבירות מורה שמקור השריפה ברשלנות הנתבעת ואילו השמאי מטעם בית המשפט קבע כי עלות תיקון הנזק מצויה בטווח שבין 180,000-160,000 ₪, כי נזק הקנה מידה זה מסווג כאובדן להלכה, כי שווי האוטובוס במצבו לאחר התאונה נע בין 35-32% מערכו המלא וכי הערכת הנזק הסופית (ערך האוטובוס לפני קרות הנזק בנכוי ערכו במצבו לאחר השריפה) עומדת על 218,295 ₪.

הימנעות זו מהבאת ראיה רלוואנטית ביותר מקימה נגד הנתבעת את החזקה שהיתה פועלת לרעתה, ולדבר משמעות מרחיקת לכת יותר שעה שנטל הבאת הראיות מוטל עליה.

ברור שהאינטרס של המבוטח הוא לקבל סכום גדול יותר שיאפשר לו, למשל, לרכוש אוטובוס חדש בתוספת לא מאוד גדולה וכך לנצל את ההזדמנות לשידרוג צי הרכב שלו, וכאשר מדובר במבוטח שתיק הביטוח שלו גדול יותר ועל כן האנטרס של חברת הביטוח לשמר אותו כלקוח גדול יותר תיטה חברת הביטוח לבחור באפשרות המגדילה את הנזק – לכל הפחות במקרים בהם ברור לה שיש לה ממי להיפרע בצד המזיק.

התובעת לא הוכיחה כי סכום התביעה הוא סכום סביר ביחס לנזק וכי בתשלום תגמולי ביטוח בסכום זה למבוטחתה עמדה בחובת הקטנת הנזק ועל כן יש לקבל את תביעתה רק בחלקה.

...

זאת ועוד, כזכור לכל גם בית המשפט מכריע במקרים רבים בין חוות דעת מבלי לבדוק בעצמו את נושאן, ובנידון דידן הסתייעתי במומחיותו המקצועית שאינה שנויה במחלוקת של מר שלף לצורך בחינת ההיבט המקצועי שיסייע בידי להכריע בין חוות הדעת אשר הצדדים הותירו כראיות בהליך זה. הנתבעת בקשה להדגיש את העובדה שהמומחה לא קבע ממצא חד משמעי, אלא שעל כך אין חולק, אך בה בעת אין בכך כדי לשנות מן העובדה שבסופו של דבר קבע קביעה ברורה המתבססת על אותו מאזן הסתברות "בסבירות מאוד מאוד גבוהה", כאשר מדובר בסבירות הסתברותית ראשית ביחס לזיקה הכללית שבין התיקון במוסך הנתבעת לבין פרוץ הדליקה אך גם ביחס למקור הקונקרטי של פרוץ השריפה – נזילת שמן.

את זה אני מקבל מהמבטח.

התובעת לא הוכיחה כי סכום התביעה הוא סכום סביר ביחס לנזק וכי בתשלום תגמולי ביטוח בסכום זה למבוטחתה עמדה בחובת הקטנת הנזק ועל כן יש לקבל את תביעתה רק בחלקה.

המורם מכלל האמור לעיל הוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 168,418 ₪, את שכר המומחים מטעמה בסך 3,571 ₪ ואת אגרת בית המשפט בסך 6,983 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 18.3.18.

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 43313-07-19 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יאסו ואח' תיק חצוני: לפני כבוד הרשם הבכיר מרדכי וחדי תובעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ נתבעים 1. דן יאסו 2. אילון חברה לביטוח 3. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ 4. יאיר שלמה מרקוביץ פסק דין

תביעה בגין נזק רכוש לרכב שניגרם לרכב התובעת בעטיה של תאונה מיום 16.09.18 (להלן: "התאונה").

כן טען כי מיד עם חציית הצומת הבחין במרקוביץ' שניכנס לנתיב נסיעתו מימין באופן שאילץ אותו לבצע סטייה חדה לשמאל על מנת למנוע היתנגשות בין האוטובוס לבין מרקוביץ'; לטענת מרקוביץ', הוא כלל אינו קשור לתאונה ואך עצר על מנת לסייע לבניה"ז פרידמן, לאחר שזיהה כי הם מוכרים לו. מטעמו של מרקוביץ' העידה גם הגב' סאלי אבו פול, שישבה לצידו בעת התאונה והעידה כי בהתקרבם לצומת האט מרקוביץ' לקראת הפנייה ימינה וכי רק כ- 20 שניות לאחר שכבר השלים את הפניה עצר כאשר הבחין בתאונה שהתרחשה מאחוריהם.

...

מקובלת עלי טענת הנתבעים 1- 2 לפיה מיקומו של הרכב האפור מלמדת כי לא יתכן שרכב התובעת נמצא בנתיב השמאלי עובר לתאונה.

עוד בעניין זה, אבאר כי איני מקבל את טענת מרקוביץ' לפיה גרסתו זוכה לחיזוק מאת בניה"ז פלדמן, וזאת מכמה טעמים: ראשית, בניה"ז פלדמן העידו בהגינות והבהירו כי לא ראו את שאירע עובר לתאונה ולמעשה כלל לא הבחינו בסטיית האוטובוס, לא כל שכן בסיבה שבעטיה נדרש לסטות, אלא לאחר שפגע בהם (ראה עמ' 6 ש' 6 - 13 וכן בעמ' 9 ש' 7 - 11 לפרוטוקול); שנית, כאמור, גרסה זו אינה מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים שפורטו לעיל; שלישית, היות ועדותם של בניה"ז פלדמן אינה מתיישבת גם היא עם הממצאים העובדתיים לעניין מיקומם בעת התאונה (כפי שהובהר לעיל), התרשמתי כי אינם זוכרים את פרטי האירוע במדויק (שכן, התאונה אירעה כשלוש שנים וחצי לפני שמסרו את עדותם) באופן שיש בו כדי להפחית ממשקל עדותם (ודוק, כי בטופס ההודעה שמסר פלדמן, אין כל זכר למרקוביץ' וחלקו באירוע); רביעית, העובדה כי בין בניה"ז פלדמן ומרקוביץ' היכרות מוקדמת, יש גם בה כדי להשליך על משקל עדותם, ככל שזו באה לסייע בידי מרקוביץ' - בייחוד כאשר גרסה זו של מרקוביץ' ופלדמן סותרת את העולה מתוך התשתית הראייתית שבפני.

בהקשר זה אציין כי די בעובדה שיאסו מציין בטופס ההודעה כי מרקוביץ' נכנס לנתיב נסיעתו, על מנת לאיין הטענה בדבר עדות כבושה, או הרחבת חזית אסורה, ואל לו למרקוביץ' לבנות את הגנתו אך על השמטת פרט זה. לאור כל האמור לעיל, אני מוצא כי גרסת הנתבעים 1- 2, ע"פ עדותו של יאסו, עדיפה - שעה שהיא תואמת את הממצאים העובדתיים העולים מתוך הראיות שהוצגו בפני.

אחריות הנתבעים 1- 2 בגרימת התאונה - יחד עם זאת, איני מקבל את טענת הנתבעים 1- 2 לפיה התאונה הייתה בלתי נמנעת אך בשל התנהגותו של מרקוביץ'.

סיכומו של דבר - התביעה מתקבלת; על הנתבע 4 לשאת ב- 80% מנזקי התובעת ואילו על הנתבעים 1- 2 לשאת ב- 20% מנזקי התובע; לפיכך, הנתבע 4 ישלם לתובעת בעבור נזקיה הישירים סך של 27,326 ₪, בתוספת החלק היחסי בהוצאות המשפט, בהתאמה: סך של 683 ₪ אגרת בית משפט, סך של 720 ₪ בעבור שכר בטלת עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון וכן שכר עו"ד בסך של 3,995 ₪; ואילו על הנתבעים 1- 2 לשלם לתובעת בעבור נזקיה הישירים סך של 6,832 ₪, בתוספת החלק היחסי בהוצאות המשפט, בהתאמה: סך של 171 ₪ אגרת בית משפט, סך של 180 ₪ בעבור שכר בטלת עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון וכן שכר עו"ד בסך של 999 ₪; הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

לפני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 10.5.2023 בתאד"מ 67078-05-22 ולפיו התקבלה באופן חלקי תביעת מבוטחת נגד מבטחת לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזק שניגרם למכוניתה.

בע"א 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (28.6.2018) קבעתי, כי חברת דן, שמתקנת את האוטובוסים במוסכים שלה ולא מוציאה חשבוניות לעצמה, יכולה להוכיח את סכום התיקון שנעשה בפועל גם על ידי חוות דעת שבה צוינו במדויק עלויות החלפים.

אפרתי בחוות דעתו (עמ' 1) כתב כי "מאחר ועבר זמן רב מתאריך הבדיקה והרכב לא שב למוסך לצורך תיקון, הוחלט לסגור הדו"ח במצבו הנוכחי...". זכאי גם כן לא יכול היה להעיד על התיקון שבוצע בפועל (וכאמור – התובעת אישרה שבוצע תיקון בפועל), שכן את חוות דעתו כתב לפי מסמכים "שכן הרכב עצמו לא נבדק ע"י". לפיכך, ומשברור כי עלות תיקון בפועל היא הנזק הממשי שניגרם לתובעת בתאונה ובגין הנזק בפועל יש לפצותה, ומשלא ידוע סכום עלות התיקון, ולו במקצת, אין מנוס מלהגיע למסקנה ולפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה.

...

אך משפטית ועל סמך הפסיקה ובהעדר ולו קמצוץ ראיה בדבר עלות תיקון שנעשה בפועל, אין מקום לפסיקת פיצוי, ולו חלקי, ודין התביעה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה ערעור המערערת ומתקבל ערעור המשיבה.

ב) התביעה שהוגשה בבית משפט קמא נדחית.