תביעת מבוטחים נגד חברת ביטוח בגין הפרת חוזה ונגישה

מירמה בתביעת ביטוח- קולמוסים רבים נשתברו בסוגית המירמה בתביעות ביטוח ואך למען הנוחיות אבקש לסקור בקצרה עמדת ביהמ"ש וההלכה הנוהגת ביחס לסוגיה זו. סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מירמה בתביעת תגמולים" קובע כי: " 25. הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה - פטור המבטח מחובתו." ע"פ דיני הראיות במשפט האזרחי- "המוציא מחברו- עליו הראיה"; אולם עת טוענת הנתבעת כי התובע מבקש לקבל לידיו שלא כדין סכומים שאינם מגיעים לו בטענת כזב, הרי שלפני ביהמ"ש שני נטלי הוכחה: על התובע להרים נטל הראיה להתקיימות הארוע הבטוחי ואילו על הנתבע הטוען לטענת מירמה הנטל להוכיח קיומה של מירמה כאמור (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ פד"י סא(3) 18).

אם טענותיה של התובעת הנן כי אחר היה זה ששלט בהתרחשויות, ואותו אחר הוא בנה שלה, הרי שהיא הנגישה הישירה להזמנתו לעדות; זאת ועוד, התובעת הרי נחקרה ע"י חוקר מועם הנתבעת ואישרה עובדה זו. התובעת אף עומתה בחקירתה השניה עם מימצאי החקירה, כך שהיה ידוע לה מראש מהן טענותיה של הנתבעת- שהרי נישאלה על כך מפורשות ע"י החוקר.

...

לתובעת גם הנגישות המידית והברורה למידע הבלתי מדויק שנמסר, ומשכך, אני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח במידה מספיקה של הסתברות התקיימות שלושת יסודות הגנת המרמה.

בענייננו, איני מוצאת להדרש להכרעה בסוגיה לאור העובדה כי עסקת המכר בוטלה בסופו של יום וכן לאור העובדה כי לגופה של מחלוקת אני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את הגנת המרמה לה טענה כאמור לעיל.

סיכומם של דברים- התביעה נדחית.

נטען כי בשלב מסוים המערער הפסיק לשלם, ולפיכך המשיבה הפסיקה את הטיפול בו. נציג המשיבה אף הצביע על המקור החוזי לתביעות נגד המערער, הן בגין הטיפול שנעשה מול משרד הבטחון והן בגין הפרת החוזה מצד המערער בהקשר לביטוח הלאומי.

זאת, על מנת להשיג את המטרות של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר נועד לשמש כערכאה נגישה, יעילה, פשוטה וזולה.

זאת, לאחר שנקבע שלא נגרם עוות דין בפועל, בשל מודעות בית המשפט לעניין (ראו לדוגמא רת"ק (ב"ש) 46958-06-17 יוגב עזרא נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (18.1.18)).

...

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל: פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מתבטל, לרבות ההוראה בדבר ההוצאות.

בהתחשב בכך שכבר נקבעו ממצאי מהימנות על ידי המותב הראשון שדן, אין מנוס מלהורות כי הדיון יתקיים לפני מותב אחר.

בשים לב לכך שההוצאות הנוספות נגרמות בשל מחדלו של נציג המשיבה, ונוכח השקולים שפורטו לעיל, המשיבה תשלם את הוצאות המערער בשתי הערכאות בסך 4000 ₪.

בתביעה זו, שהוגשה בשנת 2013, תובעים מבוטחים חברת ביטוח שביטחה את עסקם, תשלום תגמולי ביטוח בגין שריפה בבית העסק ופיצויים בגין הפרת חוזה הביטוח ובגין נגישה, בכך שהמבטחת הגישה נגדם תלונה על הצתה.

...

עניינים רבים של חברות ביטוח שונות, לרבות הנתבעת ולרבות חברות אחרות המבטחות או אשר ביטחו את המותב, נדונו ונדונים לפני מותב זה מעת לעת, כאשר חלק מהתביעות מתקבלות וחלק נדחות.

אינטרס התביעה אינו מתיישב עם תוספת של חודשים ושנים למשך בירורה של התביעה, וסבורני כי גם הנתבעת לא תצא נשכרת מתוספת טרחה זו. תמהתי על החשש שהביעה המשיבה בתגובתה מטענות שעשויים המבקשים להעלות במדיה.

על כן הנני דוחה את הבקשה.

בית משפט השלום בעפולה תא"מ 16021-08-19 פישל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט ויסאם חיר תובע אליהו פישל נתבעת הראל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בעקבות נזקים שנגרמו עקב שריפה.

4.4 מדובר בזירה פתוחה ונגישה לכל אדם כאשר בזירה יש ערימות של פסולת בעירה וכל היתלקחות תגרור תגובת שרשרת אשר בעקבותיה האש תתפשט ותגרום לנזקים גם בסביבה, מומלץ לשקול המשך כסוי בטוחי באם השטח יישאר במצבו הנוכחי".

שני המומחים שהגיעו מטעם הנתבעת בזמן אמת, חוקר השריפות והשמאי, שניהם אף נוכחו בפסולת בעירה וצמחייה במקום, קרי הפרה של התנאים שנקבעו בסקר הסיכונים והתחייבות התובע לקיימם.

התובע טען, כי בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, בנסיבות העניין נשוא התביעה, אי נקיטת אמצעי מיגון לא השפיע על קרות הארוע.

על פי מיטב ידיעתי, בחברות ביטוח אחרות לא קיימות פוליסות מקבילות לכסוי דומה ללא האמצעים שנדרשו מהתובע.

...

אין בידי לקבל את טענת התובע.

לאור האמור, בהנחה שהייתי מגיע למסקנה, כי דין התביעה להתקבל, הייתי מאמץ את קביעותיו ומסקנותיו של השמאי מטעם הנתבעת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

לו ידעו המבקשים על התוכנית של המשיבה לממש את הבנייה במיתחם האחורי, "הם לבטח לא היו מחדשים את הסכם השכירות לתקופת האופציה, שכן משמעות הבנייה היא גריעת החניות ששרתו את באי המסעדה ופגיעה בשטח התפעולי שמאחוריה ובכך נמנעת כל אפשרות לתפעל מסעדה כעין זו, בטבורו של רחוב ראשי צפוף בעיר, ללא מקומות חנייה וללא שטח תפעולי אחר". במסגרת עבודות בנייה אלו, הוחל בחפירתו של מרתף (ככל הנראה מרתף חניה כאמור שם) המשתרע עד גבול מיתחם הבנייה (קו 0) ונושק לדופן האחורית של המושכר.

פועל יוצא הוא כי החניות ששרתו את באי המסעדה לא היו קיימות עוד וכן כל הגישה למושכר מהכיוון האחורי שלו הפכה להיות בלתי עבירה ובלתי נגישה ואף פתח הכניסה הקבוע בדופן האחורי של הממכר הפך להיות בלתי שמיש והוא נאטם לחלוטין למעבר בקורות עץ. הוסבר כי המעבר האחורי שמאחורי המושכר ופתח הכניסה שבו בקיר האחורי שלו שמשו לאורך כל השנים את בית הקפה והמסעדה לצורך כניסת ספקים וסחורות וללא שטח תפעול אחורי זה והפתח האחורי הרי שהמסעדה אינה יכולה לתפקד.

זאת ועוד, החלק הארי של תקופת השכירות שאליה מתייחס כתב התביעה מתייחס לתקופת התפשטות נגיף הקורונה בארץ שבעטיה נאסר על ידי הממשלה פתיחתם של מסעדות ובתי קפה ועל כן עומדת להם הגנת הסיכול לפי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971 המאפשר ביטול החוזה ופטור מקיום החיוב החוזי בתקופת הסיכול (נקודה שאף פורטה בהרחבה בתא"ק 72834-06-20).

כידוע, מטרתו של הליך דיון בבקשת רשות להגן היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (1.11.04); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675).

...

בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

אומנם לא סיכויי התביעה נבחנים אלא סיכויי ההגנה אולם כן יש משמעות להפרכת הטענה העיקרית לאי תשלום בשל העבודות מצד המשיבה וכן בשל הקורונה, ועל פניו נראה כי על המבקשים לשלם את החוב, גם אם יופחת בשל טעמים שהעלו כהגנה, עת מותר להם בשלב זה לטעון טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב, עת לא ברור מהו היקף הפגיעה של מגיפת הקורונה ובכל זאת אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום מלא, אני סבורה כי יש ליתן לו רשות להתגונן משגילה סיכויי הגנה, הגם שנמוכים הם עד כדי דוחק אולם אני מתקשה להגדירם כמקשה אחת כהגנת בדים.