תביעת לשון הרע: פרסומים ברשת ובבעל-פה

תביעת לשון הרע בגין פרסומים שפירסם הנתבע ברשת האנטרנט (טויטר) נגד התובע.

לטענתו, המשפט הראשון בפירסום "מקפל בתוכו טענה עובדתית, לפיה התובע הוא עבריין מין בעל דרגת מסוכנות 3". מכאן שטענה זו היא אמת.

...

הוא אינו חוסה תחת הגנת אמת הפרסום וגם לא תחת הגנת הבעת הדעה בתום לב. מכאן שדין התביעה בגין הפרסום השלישי להתקבל.

הנתבע טוען, התובע שהוא עבריין מין מורשע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת להגן על שמו הטוב, בעוד בתקשורת המקומית ובבינלאומית הוכתם שמו עד כדי שלא נותר לו שם טוב כלל.

בהתחשב בכל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין פרסום לשון הרע נגדו (שני פרסומים) בסך של 3,000 ₪.

שנית, גם אם מקובל עלי שניתן לזייף כתובת מייל ממנה נשלחת הודעה, על מנת לפגוע בבעל התיבה כמי שכביכול שלח ההודעה על לא עוול בכפו, הרי כפי שכבר ציינתי, מה שנידון בעניינינו אינו זיוף מעין זה של זהות שולח מייל, אלא טענה אחרת: טענה שמאן דהוא פרץ לחשבון המשתמש של הנתבע בפייסבוק ומשם שלח את אותה הודעת תגובה כביכול בשם הדס בת אור, כדי לקשור בין הנתבע לבין אותו מפרסם שפירסם פירסומי הדיבה נשוא התביעה; או לחלופין, שיד זדונית נטלה הפלפון של הנתבע שהיה פתוח לשימוש חופשי במטה הבחירות ומשם שלח את אותה תגובה לתגובה של מר שמעון קקון (הדרישה להוריד את הפוסט הפוגעני) באמצעות חשבון המשתמש של הנתבע באפליקציית הפייסבוק.

הפירסום באותו עתון הינו כדלקמן: "סוף לתהיות מי עשה בחודשים האחרונים שימוש ברשת הפייסבוק בשם המשתמש הבדוי Hadas Bator כפי להכפיש את ראש העיר עכו – שמעון לנקרי ולפרסם דברי דיבה כנגדו: היום הוגשה לבימ"ש השלום בחיפה תביעה לפצוי בסך חצי מיליון ש"ח, בעילת לשון הרע, ממנה עולה כי המדובר ביוסי חדד תושב העיר עכו/נהריה, מורה ומחנך בישראל פעיל מרכזי במטה הבחירות של שלמה פדידה המתמודד לראשות העיר". הנתבע מציין כי העתון האינטרנטי "עכונט" הינו שופר של עריית עכו ונתמך על ידה, ואין זה מפתיע כי דוקא מר אלברט לוי, כותב אותה כתבה, הצליח לשים יד על כתב התביעה החתום באמצעות התובע או מי מטעמו בעריית עכו, כאשר עיתונאים אחרים לא הצליחו להשיג כתב התביעה.

...

התביעה שכנגד – נדחית.

כשלעצמי סבורני, כי יש לדבוק בהלכה שנקבעה בדיון נוסף חברת החשמל, קרי, לקבוע כי חופש הביטוי אינו מצוי מעל זכותו של האדם לשם טוב, ואם בכלל – אדרבה.

סוף דבר, אני מחייב הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 180,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, החזר אגרה מלאה ששלם התובע, כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מיום בו שולמה.

. טענות התובע בתביעתו עניינה של התביעה שבפני ב-27 פרסומים של התובעת ברשתות החברתיות במהלך שנת.

עדויות הצדדים ישמעו בעל פה, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.

באותו מקרה דובר בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בגין פירסום ספר על ידי נולדמן בן למעלה מ-330 עמודים, ברוסית ובעברית, ששמו "שרנסקי בלי מסיכה", על נתן שרנסקי, אז, שר בממשלה וח"כ, הכולל דברי ביקורת חריפים ביותר על שרנסקי, הנוגעים לאופיו ולדמותו, לאורחות חייו האישיים, ולאופי פעילותו הציבורית במהלך כל השנים.

כך, בית המשפט המחוזי פסק לתובע שרנסקי 900,000 ₪ וכן 300,000 ₪ הוצאות משפט ו-75,000 ₪ פיצוי ל"ישראל בעליה" וסך של 15,000 ₪ הוצאות, וכל זאת בנוסף לצוו מניעה קבוע באשר להמשך הפצת הספר וחיוב בפירסום עקרי פסק הדין בתקשורת.

...

סבורתני כי אכן יש מקום להעתר לבקשת התובע ולתן פסק דין בהעדר התייצבות.

כפי שצויין בפתח הדברים, בנסיבות המקרה, מצאתי לפסוק לתובע סכום נמוך יותר מזה שעתר לו, מהנימוקים שיפורטו בהמשך, וכן להעתר לצווים שביקש.

נותר אפוא לקבוע את גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע, בהנתן מכלול האמור.

בטרם סיום נקודה זו מצאתי לנכון להתייחס לטענת ה"עידנא דריתחא" בפירסום ברשת ולשאלה אם יש לקבוע רף אחר מזה שמיושם כאשר הדברים נאמרים במסגרת ויכוח בעל פה בין צדדים פנים אל פנים (על השמוש בטענת "עידנא דריתחא" כהגנה מפני תביעת לשון הרע ראו ת"ק (שלום ת"א) 17253-11-12 קורל נ' לימור, פסקות 14-15 לפסק הדין (30.3.2015); תמ"ש (ת"א) 55396-05-19 א'.ט' נ' מ' א' (27.12.2020)).

...

התובעת הגיבה להודעה שנשלחה בקבוצה, וכך כתבה שם: "אמא יקרה, את מתארת ילד מתוסכל, ילד שמרגיש חווית כשלון בבית הספר וזה לא ילך ויהיה קל יותר אם ילדך לא יקבל טיפול משולב (תרופתי + רגשי ואתם הדרכת הורים), השנים רק יקשו עליכם אם ילדך לא יקבל טיפול מיטבי. הלכת לנירולוגית שאת סומכת על ההחלטה שלה ומשם המשכת לגוגל ולקבוצה שתמלא לך את הראש בפחדים.... אם תפתחי קופסת אקמול, תראי שיש שם מיליון אזהרות של מרשם התרופות. אני לא אומרת שריטלין זו תרופה שכיף לתת אותה (לי באופן אישי יצאה שיערה לבנה כל בוקר כשנתתי לשני בני) אבל ילד מטופל מגיע רחוק בסופו של דבר. ובקשר לטיקים, תבדקי כיצד יגיב לתרופה ותפעלי על פי התוצאות". כעבור מספר דקות הגיבה הנתבעת ותייגה את שם התובעת בהודעה: "גלגול של חיילת נאצית. רק אינטליגנציה כל כך נמוכה שנותן לך לגיטימציה ואפשרות לחופש ואכזריות מאין כמוה". במענה לכך הגיבה התובעת: "אם את לא מוחקת ברגע זה את המילה נאצית ויש לי צילום מסך, אנחנו נתראה בבית המשפט ואני ממש רצינית בעניין". לכך השיבה הנתבעת: "בשמחה משפט ראווה. שיראו איך את מתנהגת משכנעת לגרום עוול לילד". כעבור 47 דקות, לפי הנטען בכתב התביעה והנתבעת אינה חולקת על כך, ערכה הנתבעת את הפוסט: "גלגול של חיילת נ..... רק אינטליגנציה ככ נמוכה כנראה מאפשרת לך לגיטימציה ואפשרות לחופש ואכזריות מאין כמוה. לא נתקלתי ברוע כזה. שוק. מקווה שיבוא יומך. הילד יגדל יבין... יחזיר לך מה שמגיע לך". בגין פרסום זה הוגשה התביעה.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה מסקנתי היא כי במקרה זה, חרף חומרת הביטוי, קיימות נסיבות המצדיקות פסיקת פיצוי ברף הנמוך.

סיכומם של דברים - התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לפניי תביעת לשון הרע בגין פרסומים שונים שבוצעו, ברשתות חברתיות, בהודעות ווטספ ובע"פ רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים בתמצית התובע, דוד כהן, עובד כ – 10 שנים כפקח בעריית אשדוד, במחלקת הפיקוח העירוני (להלן: "התובע").

מהדברים הנ"ל עולה כי רק לאחר פירסום דברי לשון הרע ע"י הנתבע, נודע לנתבע על מקרים נוספים, לכאורה, בהם נהג התובע לקבל טובות הנאה מבעלי עסקים, בתמורה לשקט מצידו, ואי מתן דוחות, וכי במועד ביצוע הפרסומים נשוא התביעה, לנתבע לא היה ידוע על מקרים נוספים, בהם נהג התובע באופן סחטני, או בלתי הולם (ר' עדות הנתבע בעיניין זה בפרו' עמ' 14 ש' 12-15, ש' 19-24, וכן בעמ' 18 ש' 4-7.

כמו כן לא ברור, מדוע סבר הנתבע כי הכפשת התובע, אם בעל פה ברחוב ואם ברשתות החברתיות, תוך הגזמה וסילוף של דברים, האשמה בסחטנות ובשוחד, תוך העלאת סרטונים בהם הנתבע מבייש ומגדף את התובע, יסייעו לעניינו האישי בהפסקת הדוחות / ההתראות, ו/או הרחקתו של התובע מאיזור החנות.

...

שנית, אני סבורה כי לפרסום התנצלות בשלב זה לא תהיה כל אפקטיביות לטובתו של התובע, אלא להיפך.

לקראת סיום אציין כי במהלך ניהול התיק הוצעו על ידי בית המשפט הצעות שונות, כאשר בסופו של דבר, בפסק הדין החלטתי לקבל את התביעה, לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים וכן עיינתי שוב בכל החומר בתיק, כאשר בכל שלב, בית המשפט ציין כי הוא פתוח לשכנוע, וכך הוא אכן הדבר.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה הנתבע יפצה את התובע בגין פרסומי לשון הרע נגדו, בסך כולל של 45,000 ₪.