תביעת לשון הרע: מעשה של מה בכך

לסיכום לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הפרסומים מושא התביעה עולים כדי לשון הרע, אלא מדובר בפרסומים שהנם מעשה של מה בכך או בבחינת זוטי דברים.

...

המסקנה המתבקשת מקריאת התגובות בהקשר בו הן הופיעו היא כי אלו נכתבו על ידי גולש זועם, אשר זעמו גלש אל המקלדת כתגובה על פרסום התובע.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הפרסומים מושא התביעה עולים כדי לשון הרע, אלא מדובר בפרסומים שהינם מעשה של מה בכך או בבחינת זוטי דברים.

על כן, דין התביעה להידחות.

ישנם מקרים שנכון לקבוע כי מדובר ב"זוטי דברים" ו"מעשה של מה בכך", על פי הוראת סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש],החל על תביעת לשון הרע מכח סעיף 7 לחוק.

ראו, על"ע 4444/99 הועד המחוזי של לישכת עורכי-הדין בירושלים נ' וינוגרד, (29.8.01), וכן דברי כבוד השופטת הדס עובדיה ב- ת.א. (נת') 6685/02 דוידוביץ יהונתן נ' שנקר ציונה (16.8.04), אשר ציינה כי: "ביחס לאמרות "פסיכופט"; "מנוול"; "נוכל" סבורתני כי עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – מעשה של מה בכך.

...

אף אם היינו מגיעים למסקנה כי דברי התובע מהווים לשון הרע, אני סבורה כי לא כל לשון הרע צריכה למצוא את דרכה כתביעה המתנהלת בבית המשפט.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 12,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

פירוט טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, הפרסומים אליהם מפנה התובע אינם עולים כדי לשון הרע וגם אם כן, הרי שעומדות לה ההגנות שנקבעו בסעיפים 13-15 לחוק והחזקה הקבועה בסעיף 16 בו. בנוסף עומדת לנתבעת הגנת "זוטי דברים". לטענת הנתבעת, התובע טוען לפרסומים שבוצעו על ידה, אולם הוא אינו טורח לציין בגין אילו פרסומים הוא תובע ואין אפשרות לדעת מהי לשון הרע המיוחסת לנתבעת בכל אחד מהם.

גם ענין זה אינו עולה בקנה אחד עם פירסום בתום לב. עוד טוענת הנתבעת להגנת זוטי דברים מכוח "מעשה של מה בכך" כאמור בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

לגישתה, טענותיו של התובע בעניין חדירה לפרטיותו, פגיעה בשלוות חייו ולשון הרע שנהגה כלפיו, הן "מוגזמות ומופרכות". אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי לתובע נגרם נזק מזערי ופגיעה קלת ערך בזכותו לפרטיות.

לאחר ששקלתי את עתירתו של התובע לסעדים אלה הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לסעד לפיו על הנתבעת למחוק פרסומים שעשתה בעבר שכן נוכח היקף הפרסומים שנעשו קשה יהיה להתחקות אחר כולם ולאכוף את הסעד.

בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את היקף הראיות המשמעותי שהוגשו ונשמעו מחד אולם גם את העובדה כי בסופו של דבר התקיים דיון הוכחות אחד בתיק.

ביהמ"ש קובע שלאחר שמיעת הראיות, הוא הגיע למסקנה המצערת שלגבי הליך זה יפים דברים של ביהמ"ש המחוזי שכתב בעיניין ע"א 45463-05-22 לנגר ואח' נ' פסטרנק ואח' (פורסם בנבו) כלהלן: "נקבע כי מרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הנן תאור של חיכוכי שכנים, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שבדרך שבשיגרה נמנעים מראש או נפתרים בשיחה או לכל היותר מלובנים בזמן אמת בפני המפקח על הבתים המשותפים.

לא הובא ציטוט המכתבים ודי בכך כדי לדחות התביעה בעיניין זה. ביהמ"ש מקבל רק תביעה אחת של אהרון בעיניין פברוק פרוטוקול סיכום הדיון בטענות אהרון וגיל ללשון הרע מעלה, שגם אם יש לקבל הטענה בעיניין פברוק הפרוטוקול, הסכום שיש לפסוק הוא לטובת אהרון בלבד והוא מתקזז בשים לב למספר הנמענים המצומצם, להבדיל מפירסום רחב תפוצה באמצעי התיקשורת ובמרשתת, עם הסכום שיש לפסוק לטובת אגור בגין הנזק מהכשל המישני ולחלופין בגין הנזק הממוני וחלק מתביעות לשון הרע של אגור נגד אהרון, ככל שהיה מקום לקבל מי מהם.

...

טענות הנתבעים הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות על הסף ככל שנוגעת למיכאל וצביה וזאת בהיעדר יריבות שכן אינם חתומים על הסכם המכר ואינם בעלי הזכויות בדירות בבניין, ומכאן שאין למי מהם עילת תביעה נגד מי מהם.

ביהמ"ש קובע שלאחר שמיעת הראיות, הוא הגיע למסקנה המצערת שלגבי הליך זה יפים דברים של ביהמ"ש המחוזי שכתב בעניין ע"א 45463-05-22 לנגר ואח' נ' פסטרנק ואח' (פורסם בנבו) כלהלן: "נקבע כי מרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הינן תיאור של חיכוכי שכנים, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שבדרך שבשגרה נמנעים מראש או נפתרים בשיחה או לכל היותר מלובנים בזמן אמת בפני המפקח על הבתים המשותפים.

ביהמ"ש קובע שהתביעות מקזזות זו את זו לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהתביעות בסכומי עתק, שיש לקבל רק חלק זעיר מהן, מקזזות זו את זו ולכן אין מקום לחייב מי מהצדדים.

סוף דבר ביהמ"ש קובע שהתביעה והתביעה שכנגד מקזזות האחת את השנייה.

מדובר במעשה של מה בכך ובזוטי דברים.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין כפי שפורט לעיל ובהיתחשב, בין היתר, מחד – במהות הפירסום הראשון, בתוכן הפירסום, בהקף הפוטנציאלי של תפוצתו ב"קבוצת חדשות טבריה" ובמעמדו של התובע כמהנדס מי רקת, ומאידך – בהיתחשב בקביעתי כי הדברים שנכתבו בפירסום מצויים ברף הנמוך של לשון הרע, בכך שסביר להניח כי זהותו של התובע הובנה למספר מוגבל של אנשים משלא צוין שמו באופן מפורש, ובעובדה שלאחר הגשת התביעה הנתבעת היתנצלה בפני התובע והבהירה כי לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בו, סבורני כי פיצוי בסך של 8,000 ₪ יהא הולם בנסיבות העניין.

...

יחד עם זאת, נוכח מסקנתי ולפיה לא עומדת לנתבעת הגנה ביחס לפרסום לשון הרע, סבורני כי יש לפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין כפי שפורט לעיל ובהתחשב, בין היתר, מחד – במהות הפרסום הראשון, בתוכן הפרסום, בהיקף הפוטנציאלי של תפוצתו ב"קבוצת חדשות טבריה" ובמעמדו של התובע כמהנדס מי רקת, ומאידך – בהתחשב בקביעתי כי הדברים שנכתבו בפרסום מצויים ברף הנמוך של לשון הרע, בכך שסביר להניח כי זהותו של התובע הובנה למספר מוגבל של אנשים משלא צוין שמו באופן מפורש, ובעובדה שלאחר הגשת התביעה הנתבעת התנצלה בפני התובע והבהירה כי לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בו, סבורני כי פיצוי בסך של 8,000 ₪ יהא הולם בנסיבות העניין.

נוכח הפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ כולל מע"מ וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.