תביעת לשון הרע של פעיל ימין

במסגרת "פוסט" שפורסם ב"דף הפייסבוק" של אדם בשם גיל סלוביק, (שהוא, לטענת התובע, פעיל ימין), ביחס לדברים שאמר הרב יגאל אפרתי (שאין לו קשר לתובע), פירסמה הנתבעת תגובה: "כשקראתי את השאלה, חשבתי שזו בדיחה, כשקראתי את התגובה, כבר לא ידעתי מה לחשוב. יש לי אלרגיה לשם אפרתי, בגלל איזה צד"רניק מגעיל, בשם חגי." התובע טוען כי דברי הנתבעת מהוים לשון הרע וכי נכתבו בזדון, על מנת לבזות אותו ולהשפילו ברבים.

הגנה זו אינה יכולה לחול על דברי הנתבעת ולו בשל כך שדברי לשון הרע הנטענים של התובע, אותם לטענתה, באה הנתבעת לגנות על ידי הפירסום נשוא התובענה, פורסמו ביום 9.4.08 (נספח ג' לכתב ההגנה) ואילו הפירסום נשוא התובענה נעשה ביום 5.8.12 (סעיף 4 לכתב התביעה).

...

משכך, דין התביעה להידחות.

פסיקתא התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לעומת זאת, ההפגנות של פעילי השמאל הקיצוני אלדד יניב וחנה קים, הפגנות שקראו למנדלבליט "מושחת", קבלו כסוי ופרגון יוצא דופן בתשקורת – במקום קריאה לשלוח את השניים לחקירה באזהרה על הסתה והמרדה פרועה.

לא ניתן להבין מה פסול יש, מה פוגע או מבזה, בכינוי זה. לא ברור כיצד הביטוי "שמאל קצוני" מבטא גנאי שונה מהכינוי "שמאל מתון" או ימין קצוני" או כיו"ב. ואף התובעת עצמה רואה כך את הדברים (עדות התובעת בעמ' 39 בפרוט'): ש: האם בעינייך יש בושה, יש משהו רע בלהיות עם השקפות עולם של שמאל קצוני? ת: לא. טווח הדיעות בשיח הצבורי נע בין "ימין קצוני" ועד "שמאל קצוני" וככלל, אין עצם הכינוי, בלי כל ניסיון לצקת בו תוכן, מהוה "לשון הרע". התובעת הלינה על הטענה שהיא "מסיתה", ואף טענה זו איננה ברורה.

המחוקק סבר, שקיימים מצבים שבהם קיימים אינטרסים צבוריים חשובים בהתבטאות חופשית, אשר עשויים להצדיק מתן הגנה למפרסם למרות שהפירסום לא היה אמת, אולם מכיוון שהאינטרסים הציבוריים שבעשיית הפירסום במקרים אלה אינם חזקים כמו האינטרסים המוגנים במסגרת סעיף 13, תוצדק החלת ההגנה, על הפגיעה ההכרחית בשמו הטוב של אדם הכרוכה בה, רק אם יתקיים באותו פירסום מרכיב נוסף, והוא שהפירסום נעשה "בתום לב". (א. שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 249) נקודת המוצא בבירור טענה לתחולתה של הגנת תום הלב, הנה שנימצא שהפירסום נשוא התביעה לא היה אמת.

נמצא כי הביטויים בהם נעשה שימוש בהתייחס לתובעת ("מסיתה", איננה פעילה חברתית, "שמאל קצוני" ואף פעילה "בשמה של הקרן החדשה") אינם כאלו ביטויים מבזים או משפילים או פוגעניים במידה המגיעה כדי "לשון הרע". כך בפרט ביחס לאיזכור הקרן החדשה, אזכור שאין בו ניסיון להציג את התובעת כמי "שמופעלת" בידי הקרן החדשה ואף לא ככזו אשר "מקבלת מימון" מהקרן החדשה.

...

לו נמצא שהנתבע הציג בפרסום כעובדה את הטענה שהתובעת קבלה מימון מהקרן החדשה בגין ההפגנות מול ביתו של היועמ"ש, הייתה טענת הגנה זו של "אמת בפרסום" נדחית בהיעדר בסיס לה. דא עקא, ולא זה אשר משתמע מהפרסום.

לצד הבעת עמדות אלו כלפי ציבור נרחב, התייחס הנתבע בפרסום גם לתובעת עצמה, שלל את היותה "פעילה חברתית", ייחס גם לה "הסתה", שיוך למחנה "שמאל קיצוני" ואף פעילות בשמה של "הקרן החדשה". על חלקים אלו בפרסום הוגשה תובענה זו. הנתבע בקש לדחות את התביעה בהיותה "תביעת השתקה". הנתבע לא הציג כל ראיה שתבסס טענה זו לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה והטענה – נדחית.

ולפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

"איזה פסיכיאטר, בקושי גומר את החודש עם כל ההוצאות על וזילין, הוא מתקשר לזהבי לבכות לו במקום מצחיק שאבי כומש מצד אחד פעיל של להב"ה, תנועה שביבי בעצמו הכריז עליה עוינת ובנצי גופשטיין ושאר הפעילים נעצרו לא פעם ולא פעמיים.. מישהו אמר סטאנדרטים כפולים? לא.. זה רק כומש עם הפיצול אישיות והחוסר יציבות המנטאלית שלו ". (נספח ג' לכתב התביעה.

כך ביום 5.4.2015 שעה 20:56, מיד לאחר שפורסם פירסום 3 נושא תביעה זו, פורסם על ידי אייל ביטון: "אבי כבר הודית שזה אתה וזה ברור לכולם תפסיק לשחק אותה לא כולם מפגרים כמו החברים שלך ביצהר או בר"ג." בשעה 20:56 כתב לכאורה הנתבע: "חחחח היום אבי הוא מישהו אחר.. מעניין מי הוא יהיה מחר". בשעה 20:57 אייל ביטון כתב: "כל יום יום חדש אצל אנשים עם פיצול אישיות...רק בריאות אבי!!!" ו- "תאמין לי תעבור טפול יסודי ורצוף כולל מייצבי מצב רוח, מכות חשמל וכל מה שהפסיכיאטריה יודעת לתת. ואולי תישתחרר קצת מחלק מהשנאה שלך, למרות שאני לא לגמרי אופטימי לגבי זה". טענת התובע, לפיה הוא לא היה ער בזמן אמת לתגוביות נושא התביעה נסתרה מהסרטון, אשר מוביל למסקנה חד משמעית, לפיה התובע היה ער בזמן אמת לכל התגוביות שפורסמו בשרשור כולו, שכן הוא הגיב תגובות רבות והיה פעיל בו הן באמצעות פרופיל המשתמש שלו, והן באמצעות העמוד ששמו "כולנו נגד התיקשורת השמאלנית קיצונית". התובע הגיש תביעת לשון הרע נגד גב' ליאת אלהרר בחודש ספטמבר 2015.

לדברי התובע, הוא פעיל פוליטי ימני, היה חבר במפלגת "עוצמה יהודית", והקים עמותה בשם "כולנו ישראל" שמטרתה הגברת הציונות (פרוט' עמ' 26 ש' 16-21, עמ' 27 ש' 7-8, עמ' 28 ש' 20-25).

...

סוף דבר מחומר הראיות מתבקשת, לכל הפחות במאזן ההסתברויות, המסקנה, לפיה הפרסומים נושא תביעתו של התובע כלל לא נעשו על ידי הנתבע.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 30,000 ש"ח. הוצאות המשפט הן בשים לב למהות התביעה, שווייה, תוצאת המשפט, והיקף המשאבים שנדרשו לניהול ההליך.

תביעה לפיצויים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

הכתבה כללה גם היתייחסות לתובע, כדלקמן: "באמצע מאי השנה פורסם בעיתונות הדתית-לאומית סיפורו של אלקנה פיקאר, תושב יצהר, שהוצא נגדו צו הרחקה לחודשיים בגין פעילות אלימה. ביו"ש הזדעזעו מה"עוול" שעולל לו השב"כ, שכן בשיח של פעילי הימין מוצג פיקאר כ"עובד סוצאלי" שהלין בביתו, כמעשה חסד, את אותם נערי גבעות.

...

מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה ניסים היה, לכל הפחות, רשאי לערוך ראיון עם הכתב ולמסור לו במסגרתו מידע (שביחס אליו אין לתובע טענות כאמור ושממילא הופיע בעיקרו בהחלטה) ואף את התמונה, שתוארה אף היא בהחלטה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי לא הוכח שהנתבעת פגעה בפרטיות התובע, בהתאם לחלופה המדובר שבהגדרת פגיעה בפרטיות.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

היות ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם קיומו של הפירסום השני, אזי שלבי הדיון בתביעה בגין פירסום לשון הרע, הם ארבעה: שליפת משמעות הביטוי מתוך הפירסום על פי אמות מידה אובייקטיביות, בחינת השאלה אם מדובר בביטוי שהחוק מטיל חבות בגינו, בדיקת קיומן של ההגנות על פי החוק, ולבסוף סוגיית הנזק (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', עמ' 568 [פורסם בנבו]).

בפרשת איתמר בן גביר היתייחס בית המשפט העליון לביטויים קשים שהטיח העיתונאי אמנון דנקנר בפעיל הימין איתמר בן גביר במסגרת השתתפותם בתוכנית הטלויזיה "פופוליטיקה". במהלך הדיון התלהטו הרוחות ואמנון דנקנר פלט כלפי המערער שני משפטים שעמדו ביסוד הדיון באותה פרשה.

...

על יסוד כל האמור, הנני מורה כלדקמן: הנני דוחה את התביעה העיקרית מאחר שהפרסום השני העומד בבסיס תביעה זו חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) לחוק.

הנני דוחה את התביעה שכנגד ככל שהיא נוגעת לפרסום הראשון מאחר שפרסום זה חוסה תחת ההגנות שעניינן אמת בפרסום והגנת תום הלב הקבועות בסעיפים 14 ו-15(4) לחוק.

הנני מקבל את התביעה שכנגד ככל שהיא נוגעת לפרסום השלישי, ומחייב את התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבע (התובע שכנגד) סכום של 30,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.