תביעת לשון הרע של עורך דין נגד עיתון כלכלי

זוהי תביעת לשון הרע שהגיש עורך דין, במקצועו, כנגד עתון כלכלי ועורכיו על סך של 500,000 ₪.

המילים דנן מלבינות פניו של כל אזרח, כל בעל מיקצוע ושבעתיים - פניו של עורך דין, שאין הדעת סוברת וסובלת כי יואשם בפלילים על נטילת כספים שלא כדין לכיסו המגיעים ללקוח, ושנטילת כספים שכזו נעשתה במזיד ובזדון.

...

כן יש להדגיש כי התובע הושעה מהיותו יו"ר ועדת האתיקה של האגודה לספורט הקאראטה בישראל - וייתכן שאף עובדה זו שהופצה גרמה לתובע חסרון כיס, דבר התומך במסקנה דלעיל.

כן ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 (להלן: "החוק") שהגיש התובע - נגדו הוגש כתב אישום בגין שורה של עבירות חמורות ובהן ניסיון לרצח חבלה ותקיפה בנסיבות מחמירות - בגין פרסומים בשנת 2011 בעתון "מעריב" אשר יחסו לו תיכנון של רצח אמאם מסגד חסן בק ביפו המכהן גם כראש התנועה האיסלאמית ביפו ופיצוץ המסגד, פרשות שלא נכללו בכתב האישום.

למחרת, ביום 19.5.2011 פורסמה בעתון "מעריב" כתבה נוספת במסגרתה תחת הכותרת "חשיפה: "פרוטוקול החקירה של עורך הדין פינקלשטיין" ותמונתו של התובע, בין היתר, נכתבו הדברים הבאים: "ביום הארבעים למעצרו של עו"ד גור פינקלשטיין, שחשוד כי היה "המוח" שתיכנן שורה של ניסיונות חיסול באיזור המרכז, ביניהם תוכנית להתנקש בראש התנועה האסלאמית ביפו, ניסיון לחסל את בן זוגה של גרושתו ומטען חבלה סמוך לביתו של שוטה חובל הוא נישבר.

התובע היה עורך דין, אך הוא הפנה בחקירתו הנגדית לעורך דינו, שלדבריו הוא זה שקבל את ההחלטות ולא גילה עניין מדוע לא הוגשה תביעה גם נגד העתון והעורך.

כאשר התובע נישאל מדוע נימנע מלפנות לנתבעים כל השנים מאז הפירסום השיב "הייתי עצור. היו לי הרבה דברים אחרים שהייתי צריך לטפל בהם. הייתי במצב כלכלי שלא יכולתי להרשות לעצמי לחפש עו"ד. כשהשתחררתי מצבי הכלכלי השתנה וגם היה לי יותר זמן ופנאי לטפל בדברים האלה" (עמ' 8 שו' 10-12) והוסיף כי לאחר מות אביו היה לו כסף.

...

(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים -להפחתת הפיצויים; התובע הוא עבריין מורשע בעבירות של ניסיון ושידול לנסיון רצח של עד מדינה ועד תביעה במשפטו ושיבוש הליכי משפט.

את טענת הנתבעים ל'הקלה' מכוח סעיף 19 לחוק, יש להידחות.

סוף דבר מכל האמור התביעה מתקבלת בחלקה כך שישולם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ באופן הבא - סך של 10,000 ₪ ישולם על ידי נתבעים 1-2, יחד ולחוד, היתרה בסך של 10,000 ₪ תשולם על ידי נתבע 1 לבדו.

מכאן בקשת רשות העירעור לבית משפט זה. רקע והליכים קודמים המבקש, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה לפיצויים בגין פירסום שיש בו, לטענתו, משום לשון הרע.

מדובר בכתבה בעתון כלכלי שהמשיבה 1 היא המוציא לאור שלו והמשיב 2 היה עורכו הראשי, שנכתבה על-ידי המשיב 3, אף הוא עורך דין.

בבקשת המבקש לאיסור פירסום נטען, כי עצם פירסום ההליכים יהיה בגדר "פירסום בשנית של לשון הרע כנגד [המבקש]". עוד מציין המבקש, כי בהיותו עורך דין במקצועו, פירסום ההליכים עלול לפגוע לא רק בפרטיותו, אלא גם בעיסקו, ואף להשפילו ולבזותו.

...

בסוגיה זו דין הבקשה להידחות אף מטעם נוסף.

אשר על כן הבקשה נדחית.

כאמור בפסקה 10 דלעיל, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 9333-12-19 סוריאנו נ' העין השביעית עיתונות עצמאית, חוקרת וחופשית ‏2 יוני 2022 לפני כבוד השופטת תמר אברהמי התובע וולטר צבי סוריאנו ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך [אילן בומבך ושות', משרד עורכי דין] הנתבעת העין השביעית עיתונות עצמאית, חוקרת וחופשית ע"י ב"כ עו"ד אלעד מן [מן-ברק עורכי דין ונוטריון] פסק דין

] בחודש מאי 2019 הגיש התובע כנגד הנתבעת ואחרים תביעת לשון הרע בגין מספר כתבות שפורסמו באתר וסיקרו אותו לשיטתו "באופן מעוות ושיקרי" (ת"א (שלום ת"א) 32058-05-19; "ההליך בבית משפט השלום").

"מידע" מוגדר כ"נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צינעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו"; "מידע רגיש" מוגדר כ"נתונים על אישיותו של אדם, צינעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו" (או מידע שנקבע בצו שהוא מידע רגיש).

...

יוער כי מסקנה זו, העולה מלשונה של הוראת החוק, אינה נסתרת מתוך ההיסטוריה החקיקתית.

מהטעמים שתוארו לעיל ובהינתן הדרך שבה נוהל ההליך, באתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לעשות זאת וכי לא יהיה די בהשלמת טיעון או במהלך מוגבל אחר.

כך אמר בעניין זה יו"ר הוועדה, חה"כ צוקר, כאשר הצעת החוק עלתה בסופו של דבר לקריאה שנייה ושלישית (והתקבלה ללא הסתייגויות): "בהצעת החוק הממשלתית שקיבלנו לוועדה ההגנה היתה בדרך של רישום, היינו, חובת רישום על כל מאגר מידע, ואנחנו החלטנו ללכת בדרך אחרת. המרנו את חובת הרישום בחובת פיקוח. לא עוד רישום של כל מאגר מידע. בדקנו את המצב באירופה ובארצות-הברית... והתברר לנו שהדרך לפיקוח היא לא בהכרח רישום. הדרך לבקרה איננה בהכרח רישום, אלא פיקוח, ואנחנו צמצמנו את חובת הרישום... ולעומת זאת נתנו כלים יותר משמעותיים. אני לא יודע אם הם משמעותיים דיים, אבל הם הרבה יותר משמעותיים מאשר כיום מבחינת המפקח על מאגרי המידע, מבחינת רשם מאגרי מידע, ואני מקווה שכלי הפיקוח האלה יהיו יעילים יותר מאשר דרישה פורמליסטית לרישום בלבד, שמאחוריו אין שום פיקוח." דברי הכנסת 12.3.1996 עמ' 5227 (ההדגשה הוספה – ת.א).

עתון "מעריב" ואנשיו, נימצאו אחראים בלשון הרע בגין פירסום ידיעתו של הכתב יוסי לוי מיום 4.5.97, בשל ההתייחסות להגשת תלונה נגד אחד מקרובי משפחתה של התובעת על ידה.

לטעמי, טענותיה של התובעת בדבר הנזק המיוחד לו טענה, בעיניין פגיעה במוניטין שלה כעורכת דין וכקצינה לשעבר, לא הוכחו, ולכל הפחות אינן ניתנות להבחנה מטענות התובעת בדבר נזקיה הכלליים.

אינדיקציה נוספת להערכת הפצוי יכולה להימצא בסכומי פיצוי שנפסקו בעבר במקרים דומים, ואף השוואה לסכומי פיצוי מקובלים בגין נזקים לא-ממוניים בהקשרן של עוולות אחרות (ראו תא (י-ם) 636/71 מנדל שרף נ' שרותי ייעוץ כלכלי בע"מ, פ"מ לז (2) 271, 304).

ביטוי זה הוגדר כלשון הרע, להבדיל מהביטוי "הונאת בנקים" המופיע אף הוא באותה ידיעה מיום 1.5.97 ושאף בגינו תבעה התובעת, שכן הביטוי "הונאת בנקים" נתפס כמתאר מעשה הונאה אשר מעורבים בו בנקים בכל צורה שהיא, כך שהוא עולה בקנה אחד עם החשד אשר הופנה בפועל נגד התובעת ומהווה פירסום אמת.

...

לאור האמור, ובהתחשב בתפוצתו של העיתון אני קובעת כי על עיתון "מעריב" לפצות את התובעת בסכום של 40,000 ₪.

לאור שיקלול הגורמים האמורים, אני קובעת כי על עיתון "ירושלים" לפצות את התובעת בסך של 120,000 ₪.

סיכומו של דבר, התובעת נמצאה זכאית לסכומים שלהלן משלושת הנתבעים: עיתון הארץ – 30,000 ₪; עיתון מעריב – 40,000 ₪; עיתון ירושלים – 120,000 ₪.