תביעת לשון הרע של מנהל כוח אדם במועצה מקומית

הנתבע עובד כגזבר המועצה המקומית גבעת זאב, ובמועדים הרלוואנטיים לתביעה שימש גם כמזכיר המועצה.

יחד עם זאת, נקבע כי בהליך בפני כבוד השופט גולדברג התבררה עילת לשון הרע בלבד, של התובעת כלפי התובע, ואילו בהליך זה התביעה נוגעת הן להטרדה מינית והן לעילת לשון הרע של הנתבע כלפי התובעת, לפיכך יש לקיים הוכחות, ולא ניתן להסתפק בסיכומים.

העדה נישאלה מדוע שלחה על כך מייל לנתבע, ולא לראש המועצה, והשיבה: "הוא היה מנהל כוח אדם הזמנו, עדכנתי אותו שאם הוא לא מאשר לי לצאת להשתלמויות, אני אפנה הלאה ואפסיק את התפקיד. עדכנתי אותו. אמרתי לו אם אתה לא מאשר לי אני אפסיק את העבודה. אני לא סותרת את עצמי. ככה זה עובד, מודיעם למנהל כוח אדם שאתה מפסיק, לעדכן, ואז אתה פונה הלאה... זו הירארכיה בסיסית.

...

מצאנו את התנהגותו חוזרת וחמורה כממונה ובכלל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין ההטרדה המינית.

חרף חומרת התנהלותו, נוכח הפסיקה, ונסיבות המקרה התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית.

בנוסף ישלם הנתבע הוצאות התובעת בסך 2,500 ₪ ושכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,000 ₪.

התובע 4 הוא מזכיר המועצה ומנהל כוח אדם המזוהה, על פי הנטען, כמנכ"לה. התובע 5 הוא מהנדס המועצה.

בו ביום פירסם הנתבע 1 בדף הפייסבוק שלו את הפירסום הראשון המהוה על פי הנטען לשון הרע: "היום 6.12.15, הגשתי עתירה לבג"ץ בשם מרשי הפירסומאי אחמד עוידאת נגד משרד הפנים והמועצה המקומית מג'דל שמס. וממה שנטען בעתירה, ראשית פיזור מועצה מקומית מג'דל שמס ופיטורי ראש המועצה וחבריה כולם, והוצאת צו מיידי המונע מראש המועצה לעשות שימוש בסמכויותיו, ולא לאפשר לו להיתקשר עם כל גורם או חברה, ולמנוע ממנו לפרסם כל מיכרז, בהתאם לטיעוני מרשי, קיימת שם מעילה בכסף הצבורי בסך 35 מליון שקל לא ידוע מה עלה בגורלם ואיפה כסף זה מבלה את החורף. והוסיף מרשי כי מועצה זו פרויקט פרטי לתובע 2, ולמספר אנשים מחבריו. האמת לאחר שעיינתי במסמכים נתגלו גניבת כספים במיליוני שקלים ע"י מועצה זו " כולם כמובן לא מחריג מהם אף אחד" והיותר חשוב מנושאים אלו, הוא תיק הרווחה אשר יישאר שמור אם העניינים יקרו בטבעיות, אך אם יתברר כי המועצה והמשתייכים לה ינסו לשחק בתיק הרווחה, אז תיק זה ייפתח ובעל העניין מבין אותי, ההקלטות הקשורות לאחד מעורכי הדין של המועצה כשהוא מציע שוחד, תוגש יחד עם עשרות תמונות ב הגושרים.

נטען, כי המועצה המקומית מג'דל שמס היא מועצה ממונה שלא כדין, ולפיכך הוגשה העתירה לבג"ץ משמדובר במינוי פוליטי; כי המועצה סובלת מניהול לא תקין, משחיתות, העלמת כספים ו"גניבתם" ושימוש בכספי ציבור בפרויקטים פקטביים; המועצה אינה משלמת לחברת חשמל תשלומים בגין החשמל, אך גובה מן התושבים סכומים גבוהים המועברים לכיסיהם הפרטיים של התובעים או מי מהם, וכי הוגשה בעיניין זה תובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בנצרת.

לפיכך, אני קובעת כי גם הפירסום השלישי מהוה פירסום לשון הרע של הנתבע 2 ביחס לתובע 2.

...

בו ביום פרסם הנתבע 1 בדף הפייסבוק שלו את הפרסום הראשון המהווה על פי הנטען לשון הרע: "היום 6.12.15, הגשתי עתירה לבג"ץ בשם מרשי הפרסומאי אחמד עוידאת נגד משרד הפנים והמועצה המקומית מג'דל שמס. וממה שנטען בעתירה, ראשית פיזור מועצה מקומית מג'דל שמס ופיטורי ראש המועצה וחבריה כולם, והוצאת צו מיידי המונע מראש המועצה לעשות שימוש בסמכויותיו, ולא לאפשר לו להתקשר עם כל גורם או חברה, ולמנוע ממנו לפרסם כל מכרז, בהתאם לטיעוני מרשי, קיימת שם מעילה בכסף הציבורי בסך 35 מליון שקל לא ידוע מה עלה בגורלם ואיפה כסף זה מבלה את החורף. והוסיף מרשי כי מועצה זו פרויקט פרטי לתובע 2, ולמספר אנשים מחבריו. האמת לאחר שעיינתי במסמכים נתגלו גניבת כספים במיליוני שקלים ע"י מועצה זו " כולם כמובן לא מחריג מהם אף אחד" והיותר חשוב מנושאים אלו, הוא תיק הרווחה אשר יישאר שמור אם העניינים יקרו בטבעיות, אך אם יתברר כי המועצה והמשתייכים לה ינסו לשחק בתיק הרווחה, אז תיק זה ייפתח ובעל העניין מבין אותי, ההקלטות הקשורות לאחד מעורכי הדין של המועצה כשהוא מציע שוחד, תוגש יחד עם עשרות תמונות ב הגושרים.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה - להתקבל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהיום.

בשים לב לחלוף הזמן ממועד הפרסומים, לא ראיתי לנכון להיעתר לסעד הנתבע שעניינו פרסום הודעת תיקון.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 67216-12-18 24 אפריל 2022 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציג ציבור (עובדים) מר יוחנן בכלר התובעת ציפי חן עוקשי ע"י ב"כ: עו"ד יובל אור הנתבעות 1. מועצה מקומית מטה יהודה ע"י ב"כ: עו"ד רועי הלר 2. מדינת ישראל - משרד החינוך ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) עו"ד יעל בן סעדון פסק דין

[ה] מפגש בין הורי כיתה ז' לצוות החינוכי הרחב: סמוך לתחילת שנת הלימודים תשע"ח, ביום 24.10.2017 (עמ' 9, בשורה 1 וסעיף 20 לתצהיר מר בר-גיא), קוימה ישיבה בין הורי הכיתה שחנכה התובעת לבין הצוות החינוכי הרחב: ראש מינהל החינוך במועצה האזורית מטה יהודה, מר ניב בר גיא; סגן ראש המועצה ומחזיק תיק החינוך מר בני אלירז; מנהלת בית הספר השש שנתי (חטיבה ותיכון) (דאז), גברת לימור גור; מנהלת חטיבת הביניים (דאז) גברת ריקי מגריסו והתובעת.

מלכתחילה כללה התביעה ראשי תביעה שעניינם פיצוי בגין עגמת נפש, הוצאת לשון הרע ותשלום פצויי פיטורים.

מטעם המדינה הוגשו תצהיריהן של הגברת עידית ממן, מנהלת מערך כח אדם בהוראה במחוז ירושלים של משרד החינוך; גברת חוה מגדל מנהלת בית הספר היסודי הר-טוב (עד שנת 2019), ומנהלת חטיבת הביניים בבית הספר השש שנתי (עד 2020), גברת מגריסו.

אלא שבניגוד לטענותיה בהקשר זה, כאילו נעשתה יד אחת כנגדה, דעתנו היא שביסוד ההצעה עמדה ההכרה של מנהלת בית הספר ומנהלת חטיבת הביניים כי בנסיבות החריגות שנוצרו, ושהיו ביסוד המפגש בשלהי חודש אוקטובר בין ההורים לצוות החינוכי הרחב, עליו עמדנו בפרק העובדתי, העומס הרגשי על התובעת, בו הודתה בעצמה, היה רב. לכך נלוו גם תלונות חריפות של הורים עליהם העידה הגברת גור שלא רצו שהתובעת תלמד את ילדיהם (ראו למשל: עמ' 25, בשורה 17), בעיקר מחמת "משהו לא צפוי בהתנהגות שלה" (עמ' 25, בשורה 15).

...

לשון אחרת, לתובעת היה די זמן להיערך לפגישה ועד לסיכומיה לא מצאנו הוכחה כלשהי לכך שנפגעה זכותה להישמע, לבד כאמור מהעובדה שהיא יזמה את מועד הפגישה ושזו לא הוכתרה בעוד מועד כ'שימוע'.

זאת ועוד שוכנענו כי לו לא התובעת יזמה את השיחה הייתה הגברת גור מזמנת אותה לשיחה קודם ליום 31.5.2018.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

ביום 15.6.2021, במהלך ניהול ההליך, נפטר התובע 1 ובנו הגיש תצהיר המפרט את חלקו באירועים.

נוכח האמור, הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי יש להפחית מחלקם של התובעים בתמורה סכום נוסף בגין חובות למועצה המקומית ואני דוחה טענה זו. המחלוקת בעיניין שכר הטירחה תקנה 258טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שהייתה בתוקף במועד הרלוואנטי לתביעה העמידה את שכר טירחת כונס הנכסים בבית המשפט לעינייני מישפחה על סכום מאקסימום של 4% משווי מימוש הנכס "בית המשפט יקבע את שכרו של כונס נכסים; השכר שיקבע לא יעלה על 4 אחוזים מתקבולי מימוש בדרך של מכירה". הוראה זו מעוגנת כיום בתקנה 36(ב) לתקנות בית משפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (וראו גם רע"א 2595/06 עו"ד גיז נ' אורלינסקי בפיסקה 8 לפסק דינו של כב' השו' (כתוארו אז) א' גרוניס (12.6.2006)).

מכל מקום, גם אם התובעים עודכנו על כך בעל פה ובאופן כללי על ידי בא כוחם (כפי שטען הנתבע 1 בחקירתו), לא ניתן להסתפק בכך והיה עליו להחתים אותם על הסכמה בכתב.

אבחן כעת טענה זו. טענת הנתבע 1 כי קיזז מהתמורה בגין המכר שכר טירחה מהליכים שונים הנתבע 1 טוען כי קיזז מתמורה שהועברה לחשבונו שכר טירחה שהתובעים היו חייבים לו בגין הליכים משפטיים שונים (תביעת פירוק השתוף, תביעת לשון הרע והגשת ערעור לבית המשפט המחוזי).

...

בנסיבות אלו מסקנתי היא, גם לאחר ששמעתי את הנתבע 2 בחקירתו לפניי, והתרשמתי שלא ידע בזמן אמת על כוונת נתבע 1 לעכב את הכספים או לקזז מהם כנגד שכר טרחה (עמוד 77 לפרוטוקול מיום 6.10.2022, שורה 14) כי העברת חלקם של האחים לידי הנתבע 1 נעשתה בתום לב והיא סבירה.

ודוקו: אני סבורה כי במקרה זה עדיף היה לו היה נוהג הנתבע 2 אחרת.

בנוסף, ישלם הנתבע 1 לתובעים סך של 106,305 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

על כן, מאז עניין שיקמה בית המשפט העליון רואה בפיצול הדיון את הכלל בכל הנוגע לתביעות לשון הרע, לעניין זה מפנות התובעות אף לפסק הדין בעיניין רע"א 1379/14 אריה רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפרוק זמני), המפרק הזמני רו"ח חן ברדיצ'ב (25.08.2014, להלן: עניין רוטר) לטענתן, בהתאם לדין אין מביאים טענות ואין מביאים ראיות על שמו הרע של תובע בלשון הרע, אלא לאחר שנקבע כי הנתבע חייב בדין.

עוד נטען כי לא ידוע כיצד שולמה אגרת התביעה וכי לא מן הנמנע כי נעשה שימוש בכספי ציבור לצורך ניהול ההליך.

באשר לסמכות הערייה להגיש תביעה, מפנות התובעות לסעיף 7 לפקודת העיריות, לפיו ערייה היא בעלת זכות לתבוע ולהיתבע "בשמה המואגד". עוד הפנו התובעות לפסקי דין שונים מהם עולה כי ערייה יכולה להגיש תביעת לשון הרע, וכן כל עוד לבא כוח הערייה ייפוי כוח כללי ולא מסויג לפעול בשמה אין צורך בהחלטה נוספת של מועצת העיר לגבי כל הליך משפטי [רע"א 546/09 לוח שלוש נ' עריית רחובות (19.5.2009), ת"א 57980-02-20 לדרמן נ' עריית קריית גת (12.6.2022), ע"א 274/58 בורונובסקי נ' עריית תל אביב יפו, פד"י י"ג 1235 (1959)].

באשר לנוהל מימון הוצאות משפטיות בשלטון המקומי, הבהירו התובעות כי הנוהל מטפל בהחזר הוצאות לעובד מקום בו הרשות בוחרת לתבוע בשמו ואינו חל מקום בו הרשות תובעת בשם עצמה, לעניין זה מפנות התובעות לעת"מ 38754-03-15 חדשות כוכב הצפון בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (7.7.2015), ת"א 18869-06-11 עריית אשדוד נ' גלילי (26.2.2012).

...

לפיכך, אני סבור כי, בהינתן שלעו"ד גורדון ניתן ייפוי כוח כללי לייצוג העירייה בהליכים משפטיים, אין למנוע ממנה את הייצוג בהליך ההודעה לצד שלישי.

בהקשר זה, אני סבור, כעמדת משרד הפנים שהובאה בפניי, כי הדרישה להחלטת מועצה ספציפית לצורך פתיחה בהליך משפטי נגד ראש הרשות, תוביל למעשה להיעדר יכולת להגיש תביעה מעין זו ולעירוב שיקולים פוליטיים בהחלטה משפטית מקצועית.

סוף דבר אני דוחה את בקשת התובעות להיפוך סדר הבאת הראיות ולפיצול הדיון.