תביעת לשון הרע על מכתב משמיץ שנשלח על ידי גורם אנונימי

בפני תביעה שעניינה פירסום לשון הרע נגד התובעת.

עקב מורת רוחם של המורים, החל מסע הכפשות נגד התובעת, שהתבטא במכתבים אנונימיים שנשלחו למשרד החינוך, מינהל החינוך בעריית נתניה (להלן: העיריה) וגורמים נוספים, והסלים בחופשת הקיץ לפגישה שקיימו שמונה מורות מבית הספר עם מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך, כדי להתלונן על התובעת, לרבות העלאת טענות של "זיוף" או שידרוג ציוני מגן ללא סמכות.

הנתבעים, שהנם עתונאי ועיתון מקומי, ככל אמצעי התיקשורת, מפרסמים מדי יום ידיעות חדשותיות על תלונות וטענות המועלים על ידי גורמים שונים, אנשים פרטיים או בתפקידים צבוריים, כלפי אנשים או מוסדות אחרים, בין בדרך של הגשת תלונה במישטרה או לגורם מוסמך אחר, בין בדרך של כתיבת דו"ח ביקורת, ובין בדרך של כנוס אסיפה או עריכת הפגנה.

במקרה דנן, הנתבעים הוכיחו על פי מאזן ההסתברויות, כי בפירסום הכתבה האינטרנטית לא הסתמכו על מכתבים אנונימיים גרידא, שאמיתותם מפוקפקת, אלא על תשתית ראייתית מוצקה דיה לצורך הפירסום.

  תמיכה לגירסת הנתבע בנקודה זו נימצאת בעובדה כי עתוי פירסום הכתבה, והגעת המכתב לידי הנתבעים, היה בשלב מאוחר של טפול העיריה במשבר שפרץ בין התובעת לבין קבוצת המורים בבית הספר, כאשר המכתב נשלח לעיריה כחודש קודם לכן, ובאותו שלב שהמידע הגיע לנתבעים, כבר ננקטו מספר נסיונות גישור של הגורמים הבכירים במינהל החינוך בעיריה, ושל ראש העיר עצמה.

...

דיון לאחר שבחנתי את הראיות, מצאתי כי עומדת לנתבעים הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

כותרת הכתבה הינה "חשד: מנהלת בית ספר זייפה ציוני מגן", כאשר בפתיח מובהר כי מדובר במכתב עליו חתומים 23 מורים, החושף את המצב השערורייתי במערכת היחסים בין המורים למנהלת בית הספר, וחשדות למעשים חמורים וביניהם "פרשה חמורה, לפיה הורתה לכאורה המנהלת למורים להעלות את ציוני המגן לתלמידיהם". האמור בגוף הכתבה תואם לתוכן המכתב, והשימוש במילה "זיוף" בכותרת אמנם אינו עונה להגדרת המונח "זיוף" בחוק העונשין, אך על פי הבנת הקורא הסביר, הולם את המצב הנטען ע"י המורים, בו ציון המגן אינו משקף את חוות דעתו של המורה המקצועי שלימד ובחן את התלמיד, על רמת הידע שלו, אלא הועלה באופן חיצוני וכפוי, שלא על דעת המורה, שלא על פי הנהלים וללא הצדקה, ביחס להישגי התלמיד/ה. בהמשך לכך צוטט קטע מהמכתב בו נאמר: "שדרוג ציוני מגן – המנהלת ורכזת הבגרויות... מפעילות לחץ על מורים במטרה להעלות את ציוני המגן שלא מנימוקים מקצועיים ומבלי שניתנת התייחסות לשיקול דעתו של המורה המקצועי. מורים שהתנגדו לכך, ננזפו וציון המגן הועלה על ידן באופן חד צדדי – בחוסר סמכות ועל אף התנגדותם המפורשת של המורים המקצועיים. יובהר שהמעשה הינו לכל הפחות בניגוד לנהלי משרד החינוך ונוגד את כל אמות המוסר". אני קובעת כי כותרת הכתבה תואמת, בעיני הקורא הסביר, את תוכן המכתב המצוטט בה, ומאחר שמדובר בכתבה קצרה והציטוט מתוך המכתב מופיע בפיסקה השניה שלה, אין כל חשש כי מאן דהוא יוטעה על ידי הכותרת לחשוב כי המנהלת חדרה לקבצי מחשב באישון לילה ושינתה בהם את הציונים, או זייפה מסמכים.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

לטענת התובע, הנתבע ראה בו איום מתחילת עבודתם בנמל, ואינו בוחל בשום אמצעי על מנת להכפיש את שמו.

לטענת התובע, המכתב שנשלח לששה גורמים שונים כמפורט בו, הגיע לידיו באופן אנונימי רק בחודש אוקטובר 2014.

הדברים סוכמו ע"י כב' השופט עמית בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין (8.2.2012)): "תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהוה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מיתקיים יסוד הפירסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם ניכנס הפירסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להדחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפירסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפירסום ועניין צבורי. אם הפירסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפירסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפירסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים" (ראו גם: ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558).

באשר ליחס בין החזקה החיובית שנקבעה בסעיף 16(א) לחוק לחזקות השליליות שנקבעו בסעיף 16(ב) לחוק נפסק כי: "כבר נתבאר בפסיקה, לא פעם, שכדי לבסס לכאורה הגנת תום לב, מפני תובענה בשל פירסום לשון הרע, די לו, לנתבע, להוכיח שתיים אלו: כי הפירסום נעשה על-ידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפירסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק. אך אם הוכיח התובע אחת משלוש חלופותיו של סעיף 16(ב) לחוק, כי אז מתהפכת הקערה על-פיה וקמה חזקה הפוכה, שהפירסום נעשה שלא בתום לב, ואם הנתבע איננו סותר את העובדות עליהן נסמכת חזקה זו, כי אז יימצא חייב בדין." (ע"א 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל בע"מ (31.12.89); שנהר בעמ' 258, 266) בכתב ההגנה, טען הנתבע, כי המכתב נשלח רק למנהל רשות הספנות והנמלים ולמשרד מבקר המדינה (סע' 3.

הטענה נסתרה על ידי לבקוביץ עצמו, אשר הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי מצא את המכתב על שולחנו (ת/4).

...

באותו פסק דין הדגישה כב' השופטת ברק-ארז כי הנטל לסתור את חזקת תום הלב מוטל על התובע: "ומן המישור העקרוני למישור העובדתי: אני סבורה כי המבנה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע בצירוף סעיף 16(א) לו מקנה למתלוננות במקרה זה חזקת תום לב, במובן זה שהן אינן צריכות להוכיח באופן פוזיטיבי כי הגישו תלונותיהן בתום לב ...אורי רשאי היה לסתור את החזקה באמצעות הוכחת אחת מהחזקות השליליות המנויות בסעיף 16(ב) לחוק. אולם, כפי שאסביר, אינני סבורה כי הצליח לעשות כן, משום שלא הוכח כי המתלוננות סברו שתלונתן שקרית". כלומר, הנטל להוכיח כי הנתבע סבר שתלונתו שקרית, מוטל על התובע.

לסיכום, אני קובעת כי התובע לא הוכיח קיומן של אחת מהחזקות השוללות את הגנת תום הלב, לא סתר את החזקה העומדת לנתבע על פי סעיף 16(א) לחוק, ועל כן עומדת לנתבע הגנת תום הלב מכוח סעיפים 15 (3) ו- (8) לחוק.

התביעה נדחית.

סעיף 2.4 – החלק הראשון של הציטוט עד המילה "תחתיו" אינו מוכחש על ידי התובע, והטענה כי יש קשר בין תלונת הקצינה צ' נגד ריטמן על עבירות מין, לבין יחסיה עם התובע, היא סברה המובאת מפי ריטמן, בעל עניין בדבר, שאכן טוען כך. לפיכך אין בפירסום לשון הרע על התובע.

סעיף 4.4 – אמירה סתמית על  "אמירות מכפישות ושקריות נוספות" - שאינה עונה על דרישות ניסוח כתב תביעה בעילת פירסום לשון הרע.

ארוע מס' 10 – סעיף 10.1 – העובדה כי בדו"ח הקבו"ד מפורטים אירועים וטענות שלא מצאו דרכם לטיוטת כתב האישום המשמעתי אינה שוללת את זכות הנתבעת להתבסס על הממצאים של דו"ח הקבו"ד. עם זאת על הנתבעת להראות כי אמירותיה על התובע "מכתבים אנונימיים חמורים מהחמורים שיש...ועוד ועוד" אמנם מבוססות על דו"ח הקבו"ד. אין באמירה הפותחת, לגבי קצינים אחרים שהודחו ע"י המפכ"ל אחרי בדיקת מח"ש על רקע עבירות מין, משום לשון הרע על התובע.

מבין הציטוטים אליהם מפנה התובע, חלק גדול אינו לשון הרע, או שאינם מתייחסים לתובע: סעיפים ב', ג', ד', ז', ח', ט', י', ט"ו, י"ז, י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב, כ"ד, כ"ה, כ"ו, כ"ז, כ"ח, כ"ט, ל', ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד, ל"ה, ל"ו. לפיכך הדיון יתייחס רק לסעיפים א', ה', ו', י"א, י"ב, י"ג, ט"ז (לגבי האמירה כי התובע והקצינה צ' פעלו במשולב בהגשת התלונה נגד ריטמן), כ"ג. לסיכום, האמירות המקימות עילת תביעה, ואליהן יתייחס הדיון בתיק הנן: הטענה, החוזרת ברוב הפרסומים, כי היתה בתקופה הרלוואנטית לדו"ח הקבו"ד מערכת יחסים אינטימית/רומנטית בין התובע לקצינה צ' הכפופה לו פיקודית: התובע אינו יכול "ללכת עם ולהרגיש בלי" – להמנע  מהכחשת מערכת היחסים האינטימית עם הקצינה צ' מחד גיסא, לאורך מאות סעיפי כתב התביעה, שתיקה שכמוה כהודאה שהרי זו העובדה המרכזית שהיה ניתן לצפות להכחשתה הישירה נוכח הפרסומים (ולא רק על ידי עורך דין המייצגו בתכנית כלשהיא.

הטענה כי דו"ח הקבו"ד נכתב על רקע שליחת מכתבים אנונימיים נגד התובע המייחסים לו מעשים מהחמורים שיש.

  בנוסף, יש למחוק מכתב התביעה פרקים שלמים שאינם רלוואנטיים לעילות התביעה, ביניהם פסקי דין שניתנו בעיניינה של הנתבעת בתיקים אחרים, והעלאת ספקולאציות גבי קשריה של הנתבעת עם גורמי מודיעין במשטרת ישראל.

...

לפיכך אני קובעת כי הפרסומים הכלולים באירוע מס' 1 אינם מקימים עילת תביעה, אלא אם התובע טוען כי לא היתה מערכת יחסים רומנטית/אינטימית בינו לבין הקצינה צ' בתקופה הרלוונטית.

גם אם חלק מהמלצות דו"ח הקבו"ד לא מצאו ביטויין בכתב האישום בסופו של דבר אלא נגנזו – אין הדבר שומט את הבסיס לפרסום.

מבין הציטוטים אליהם מפנה התובע, חלק גדול אינו לשון הרע, או שאינם מתייחסים לתובע: סעיפים ב', ג', ד', ז', ח', ט', י', ט"ו, י"ז, י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב, כ"ד, כ"ה, כ"ו, כ"ז, כ"ח, כ"ט, ל', ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד, ל"ה, ל"ו. לפיכך הדיון יתייחס רק לסעיפים א', ה', ו', י"א, י"ב, י"ג, ט"ז (לגבי האמירה כי התובע והקצינה צ' פעלו במשולב בהגשת התלונה נגד ריטמן), כ"ג. לסיכום, האמירות המקימות עילת תביעה, ואליהן יתייחס הדיון בתיק הינן: הטענה, החוזרת ברוב הפרסומים, כי היתה בתקופה הרלוונטית לדו"ח הקבו"ד מערכת יחסים אינטימית/רומנטית בין התובע לקצינה צ' הכפופה לו פיקודית: התובע אינו יכול "ללכת עם ולהרגיש בלי" – להימנע  מהכחשת מערכת היחסים האינטימית עם הקצינה צ' מחד גיסא, לאורך מאות סעיפי כתב התביעה, שתיקה שכמוה כהודאה שהרי זו העובדה המרכזית שהיה ניתן לצפות להכחשתה הישירה נוכח הפרסומים (ולא רק על ידי עורך דין המייצגו בתכנית כלשהי.

פרקים אלה הוכללו שלא לצורך ורק למטרת הכפשה, באופן קנטרני מיותר ומכביד שלא לצורך, ואני מורה על מחיקתם.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 34181-01-10 מקור הפורמאיקה בע"מ נ' ארליך ואח' 11.3.13 בפני השופטת חנה ינון, שופטת בכירה התובעת מקור הפורמאיקה בע"מ על ידי עו"ד אמיר טיטונוביץ הנתבעים 1. חנוך ארליך על ידי עו"ד ד"ר מיכל גדות 2. מאיר פלבסקי - בעצמו פסק דין

ראיות התובעת התובעת, חברה בע"מ העוסקת בציפוי, שיווק והפצה של לוחות עץ, העידה באמצעות מצהירה מר ערן קרפנר, יועצה המשפטי, בתצהירו ת/1, כי הנתבע מס' 1, עו"ד חנוך ארליך, שיגר מכתב בשם לקוחו מר מאיר פלבסקי, הנתבע מס' 2, המטיל דופי בעבודות התובעת והמהווה השמצה ולשון הרע בדבר פיזור חומרים רעילים, כמשמעה בחוק.

בנוסף, נשלחו לידי החברות "אלקטרה" ו"צ'ק פוינט", שתיים משכנותיה של התובעת באיזור הצ'ק פוינט, מכתבים אנונימיים, בנוסח זהה, כשעל המעטפות שבהן נימסרו המכתבים צויין שאלה נשלחו ע"י "הלוחמים בסרטן". (להלן: "המכתבים האנונימיים").

מעמד הנתבע מס' 1 בהתייחס לנתבע מס' 1, עורך דין חנוך ארליך, סבורה אנכי כי, כטענתו, לא היה מקום לתבעו בתביעת לשון הרע שעה שייצג את שולחו במשלוח המכתבים המשמיצים בתוקף תפקידו כעורך דין.

מעמד הנתבע מס' 2 לעניין הנתבע מס' 2, מר מאיר פלבסקי, הרי שברי מתוך הראיות כי הודאה בפיו כי הוא אשר שלח את "המכתבים המשמיצים" ו"המכתבים האנונימיים", הדומים בנוסחם ובלשונם, בהיותו אדם, לדבריו, אשר מצא לנכון לפעול בחומרה כנגד מפעילים המזהמים אויר באיזור חיפה, וגורמים לסכנה לבריאות האזרחים.

אין ספק מלשונם כי מהוים הם דברי לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק באשר בהם נאמר כי מיפעל התובעת מהוה "מיפעל תעשייתי" המשתמש בדבקים המכילים פורמלדהיד אשר הוגדר, לדבריו, ע"י "ארגון הבריאות העולמי" כ"חומר מסרטן לבני אדם".

...

לבסוף, מציין הוא "לסיכום" כדלקמן: "לסיכום: "מקור הפורמייקה" הינו למעשה מקור חמור לפורמלדהיד; הוא מסכן את בריאות עובדי המפעל, אשר אינם מוגנים בכל דרך שהיא, לקוחותיו, עובדי מפעלים בסביבה ואחרים.

לפיכך, התביעה נגד הנתבע עו"ד חנוך ארליך נדחית.

התביעה מתקבלת כלפי הנתבע מס' 2, מר מאיר פלבסקי, בסך כולל של 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בכתב התביעה שבכותרת טוענת גמא כי עותק מהתביעה בבית הדין לעבודה לא פורסם ולא נשלח על ידה לאף גורם מלבד לבית הדין לעבודה ולחלמיש עצמו.

לטענת גמא, הדין כלל לא מעניק לחלמיש הגנה מפני תביעת לשון הרע בגין הפרסומים המשמיצים שנעשו על ידי חלמיש.

לטענת גמא חלמיש ביצע את ההפצה והפרסום היזום והנרחב באמצעות משלוח הודעות דואר אלקטרוני, פקסימיליה ומכתבים מאת שולחים אנונימיים לכאורה.

(ג) בסעיף 11 של כתב התביעה מדגישה גמא כי ההשמצות כלפיה ברשות הרבים בוצעו באמצעות הפצת כתבי בי דין לאמצעי המדיה השונים: "כבר סמוך לאחר הגשתם של כתבי ההגנה והתביעה שכנגד בבית הדין לעבודה הפיץ הנתבע ו/או מי מטעמו עותק מכתבי הטענות הנ"ל לעיתונאים...

...

לפיכך, הנני מורה כי המזכירות תעביר את תיק בית המשפט בצירוף החלטתי זו לבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב.

בנוסף, הנני מורה למזכירות להעביר החלטה זו אל ב"כ הצדדים בפקסימיליה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי הנני מורה על ביטול ישיבת קדם המשפט שנקבעה לפני ליום 7.7.10.