הנתבעת 1, היא חברת רשת נגה בע"מ (להלן – רשת), שהיתה בעת הרלוואנטית לתביעה, זכיינית של הערוץ השני של הטלויזיה הישראלית, ואשר במסגרתה שודרה התכנית "כלבוטק".
הנתבע 2, מר רפי גינת (להלן – גינת), היה בעת הרלוואנטית לתביעה, המפיק, המגיש והעורך הראשי של התכנית "כלבוטק", ששודרה ברשת.
הגנת תום הלב
בפסיקה נקבעו העקרונות הכלליים לגבי נטל ההוכחה, ביחס להגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק:
"כבר נתבאר בפסיקה לא פעם, שכדי לבסס לכאורה הגנת תום לב מפני תובענה בשל פירסום לשון הרע, די לו, לנתבע, להוכיח שתיים אלו: כי הפירסום נעשה על ידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפירסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק, כי אז מתהפכת הקערה על פיה וקמה חזקה הפוכה, שהפירסום נעשה שלא בתום לב, ואם הנתבע איננו סותר את העובדות עליהן נסמכת חזקה זו, כי אז יימצא חייב בדין".
(ע"א 184/89 יעקב טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ, (פורסם בנבו, מיום 31.12.89).
בדנ"א פלוני אימץ בית המשפט העליון, ברוב של שמונה שופטים נגד שופט אחד, את הגנת "העיתונאות האחראית". לפי הגנה זו, יוצרו של חיבור בעל אופי עתונאי, שיש בו עניין צבורי משמעותי, ואשר קדמה לו עבודה עיתונאית זהירה ואחראית, נושא בחובה מוסרית או חברתית לפרסם חיבור זה. חיבור העונה על דרישות אלה, ייהנה לכן מהגנת סעיף 15(2) לחוק, גם אם תוכנו אינו אמת (ראו דנ"א פלוני).
...
נוכח קביעותיי לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא חוסים תחת ההגנות שבחוק, ואני מוצאת את הנתבעת 1, בה שודרה הכתבה, ואת הנתבע 2, המפיק והעורך הראשי של התכנית בה שודרה הכתבה, אחראים במשותף, יחד ולחוד, לעוולת לשון הרע כלפי התובע.
תוך שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, לתוכן הפרסום ולרמת הפיצוי הנוהגת, החלטתי לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,000₪.
