תביעת לשון הרע נגד ערוץ טלוויזיה בגין פרסום אודות קטין

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 56258-08 ויגדורצ'יק ואח' נ' ברברמן ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט תובעות 1.אירה ויגדורצ'יק 2.אגודת ההתעמלות "ערוני חולון" ע"י ב"כ עו"ד אמיר רוזנברג נתבעות 1.יוליה ברברמן 2.י' ב' קטינה, באמצעות אימה, נתבעת 1 3.מריה פרנקל 4.לריסה שטוטין 5.גלינה וולוסוב נתבעות 1, 2 בעצמן, ע"י נתבעת 1 נתבעות 3 – 5 ע"י ב"כ עו"ד דוד שלום פסק דין

לפני תביעה בעילה של לשון הרע בגין פרסומים בהן צוטטו הנתבעות, מתאמנות באגודת ההתעמלות ערוני חולון בעתון "מעריב" ורואינו לכתבה בערוף 2 בטלויזיה בהן טענות ליחס משפיל, קללות ומכות באימוניהם במסגרת המועדון.

פירסום מס' 1, ע"י הנתבעת 1, הגב' יוליה ברברמן: גב' ברברמן, שיעבדה במאמנת באגודה, אימה של הנתבעת 2, שהתעמלה במסגרת האגודה, התראיינה לכתבה ששודרה בערוץ 2 ביום 1.12.08, בה היא הוצגה כ- "י', אימא של מתעמלת". בראיון הציגה הגב' ברברמן מצג כוזב לפיו ביתה, מתעמלת לשעבר באגודה, עברה סדרה של השפלות אשר השפיעו קשות על מצבה הנפשי, גרמה לה טראומה קשה והשאירה בה צלקות נפשיות קשות.

למרות שעפ"י הפירסום של לריסה שטוטין, האירועים ארעו לפני שנה וחצי וכן לפני שנים, הרי שהיא לא התריעה קודם לכן לגבי אלימות ולא עזבה את המועדון, אלא המשיכה לשלוח את ביתה, משך שנים רבות, לאותו מקום בו, לטענתה, "מתעללים" בה. לריסה שטוטין פירסמה קטע לשון הרע ב' כדלקמן: "בתי איחרה לאימון עם עוד חברה, וכשפתחה את תא המטען של המכונית כדי להוציא מהר את הציוד, קיבלה מכה בראש ודיממה. היא ביקשה פלסטר, אבל המאמנת צעקה עליה בתגובה ולא נתנה לה לצאת לטפול. הילדה בכתה כל האימון ורק אחרי זה היא אמרה: 'זה היום האחרון שלי בחולון". התובעות טוענות כי מעולם לא סירבו לתת, לבתה של לריסה שטוטין או לכל מתעמלת אחרת, טפול רפואי.

תמוה שהתובעות בחרו שלא להגיש התביעה נגד התחקירן העיתונאי ואמצעי התיקשורת.

...

אינני מקבלת טענה זו. התובעות זימנו לעדות 36 עדים, חלקם כאלה שאין להם עוד כן קשר למועדון.

מכל אלה נובעת המסקנה כי יש לדחות את טענותיהן של הנתבעות, כי הללו לא הוכיחו כי דבריהן היו אמת, וכי גם באלה שבהן היה שביב של אמת, הרי שהמציאות עוותה על ידי הנתבעות ונופחה באופן חסר פרופורציה.

הנתבעות ישלמו לתובעות הוצאות בגין חלק זה של הדיון בתובענה, סך כולל של 75,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 56258-08 ויגדורצ'יק ואח' נ' ברברמן ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט תובעות 1.אירה ויגדורצ'יק 2.אגודת ההתעמלות "ערוני חולון" ע"י ב"כ עו"ד אמיר רוזנברג, עו"ד רם גליצה נתבעות 1.יוליה ברברמן 2.י' ב' (קטינה בעת הגשת התביעה) 3.מריה פרנקל – ניתן פסק דין

גלינה וולוסוב – ניתן פסק דין נתבעות 1-2 ע"י ב"כ עו"ד שמעון טננבלט, עו"ד יצחק מרודי פסק דין לפניי תביעה בעילה של לשון הרע שהגישו התובעות, נגד הנתבעות 1 ו- 2 , אם ובת (להלן: "הנתבעות"), וכן נגד שלוש נתבעות נוספות (להלן: "הנתבעות הנוספות"), בגין פרסומים בעתון "מעריב" ובכתבת טלויזיה בערוץ 2, בדבר יחס לא נאות של התובעות כלפי המתעמלות במסגרת המועדון.

בבקשת רשות העירעור שהוגשה על פסק הדין בעיניין דנון תיקשורת, קבע כב' השופט צ' זילברטל : "... מעל לידרוש אציין, מבלי להכריע, כי יש היגיון רב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; שכן אם די יהיה בקיומה של צפיות שהפירסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע כי מדובר בפירסום שנעשה בכוונה לפגוע, נמצא שכל פירסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. נידרש, איפוא, קיומו של יסוד נוסף, של היתנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע, שקיומו לא הוכח במקרה דנא. לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פירסום לשון הרע..." [רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תיקשורת בע"מ, בעמ' 8 (2013)].

...

כמו כן, בנסיבות העניין, כאשר יש זהות כה רבה בין האגודה לבין אירה, אני סבורה כי יש לראות גם את הנפגעות כנפגעת אחד לעניין שיעור הפיצוי.

סופו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה, שאין להשית על הנתבעות הוצאות נוספות בגין חלקה הראשון של התביעה העוסק בחבות, על אף אותה השקעה עצומה שהתובעות נדרשו לה בשלב החבות.

בנוסף, ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, לתובעות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין החלק השני של בירור התובענה (שיעור הנזק), סך של 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

מכל מקום, המישטרה מתנכלת לתובעים באמצעות עריכת חיפושים וחקירות על לא עוול בכפם, ועל אף העובדה כי אין לתובע 1 עבר פלילי כלשהוא, בעוד כי תובע 2 הורשע פעם אחת לפני שנים רבות בהיותו קטין.

באשר לדברים שהופנו כנגד תובע 2 במהלך השיחה, טען הנתבע כי מדובר בקללות אשר למצער שגורות בחיי היום יום ואמירתן לא מהוה לשון הרע.

ובאשר לחשש מפני הצפת בתי המשפט בתביעות לשון הרע בגין קללות וגידופים, נימוק בו השתמשו בתי המשפט לריסון קבלת תביעות כאמור, הוסיף בית המשפט בפס''ד שגיא לעיל, וקבע באומרו: ''אין אני שותף לחששו של בית המשפט קמא, כי הכרה באמירות מסוג זה כפרסומים אסורים, תגרור להצפת בתי המשפט בתביעות.

דא עקא, תובע 1 הוא זה שבחר להמציא את קלטת השיחה לערוץ 10 בטלויזיה ובעקבות זאת המקרה פורסם והגיע לאלפי בני אדם.

...

לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני קובע כי במקרה דנן הקללות, הגידופים וניבולי הפה אשר השמיע הנתבע באוזני התובע 1 במהלך השיחה עונים להגדרת המונח לשון הרע שבסעיף 1 לחוק.

לסיכום, התביעה מתקבלת באופן חלקי ובהתאם לכך אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים באמצעות בא כוחם סך של 14,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת התביעה, 21.10.14, ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע, טוענת התובעת, שלח הודעה במיסרון לאורלי וילנאי, עיתונאית בתכנית התחקירים בטלויזיה "אורלי וגיא", אשר תוכנה נועדה להכפיש, להשפיל ולבזות את התובעת כאשר תוכן ההודעה שקרי מיסודו.

התובעת הנה אחת מאמהות הילדים בגן זה אשר הגישה תלונה במישטרה כנגד אשת הנתבע ובתו על היתעללות והזנחת קטינים בגן הילדים תוך שתוף כלי התיקשורת בתלונות אלו.

אשת הנתבע ובתו הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד התובעת תביעה באותה עילה, דהיינו, הוצאת לשון הרע כנגדן, הליך המצוי שם גם היום בעיצומו.

..לידיעתך האייטם שהסכמתם לוותר עליו עבר בהמשך לגבי גזית בתוכנית רדיו והם לא שידרו, לאחריו גם תוכנית רדיו של מנחם הורוביץ קיבלה ממורן את תבשיל והקיאה אותו, בהמשך ערוץ כאן הכושל שידר לאחר שהבטיח שלא יעשה זאת.

וכן , התכוונתי שהאימהות והסייעות שסחפה אחריה התגלו כלא אמינות במישטרה, ובכלל הגנתי על משפחתי מפני הוצאת לשון הרע ע"י מורן שרודפת אותנו כבר שנתיים וחצי מאז יריית הפתיחה של מסע ההכפשות שלה, וההודעה נועדה להכחיש את הוצאת לשון הרע החריפה והזדונית שפירסמה מורן נגד אישתי ובתי תקופה ארוכה קודם לכן".

בסעיף 52 לתצהירו אומר הנתבע: "בציון העובדה שמורן נימצאת "בהליך גירושין מכוער" אין בכך משום פירסום לשון הרע.

תוזכר ההלכה בעיניין זה כפי שבאה לידי ביטוי בע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון , נו (2) 607: "פרשנות ה"פירסום" והשאלה אם טמונה בו לשון הרע, תיעשה על-ידי בית-המשפט תוך עיון בפירסום עצמו בלא להזקק בדרך-כלל לעדויות ולראיות בשאלת משמעות הפירסום.

...

העובדה כי הפרסום עצמו הגיעה לידיעתה של התובעת באמצעות הליך משפטי אינה רלוונטית לקיום תנאי הוראת חוק זו. אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 25,000 ₪ פיצוי הולם ביחס לתפוצתו וחלקו הקטן בהודעה ארוכה ולגיטימית.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

לשיטת המבקש, נועדו ההליכים, התלונות וההליכים המשפטיים הרבים, לסכל את בירור התביעה העיקרית, זו הנוגעת לשטח "הפלישה". בתגובתם, טוענים המשיבים כי כתב התביעה עוסק במעשים שבוצעו ע"י הנתבעים החל מיום 18.4.08, וזאת לאחר שהמבקש ומשפחתו המשיכו להיתעלל בהם.

" כך למשל, מפרטים המשיבים מכתבים שונים ששלח המבקש לעריית חולון, לנשיא בית משפט השלום בראשון לציון המאשים את המשיב בחדירה למחשבי בית המשפט, מחשבי עריית חולון ומערכות מחשבים אחרות ובגניבת כספים מקופת בית המשפט וטוען כי "בזכות כל אלו ניתנו החלטות ופסקי דין." עוד צוטטו פניות המבקש למנהלי ערוצי טלוויזיה, ועוד.

המשיבים טוענים כי המבקש הנו טרדן סדרתי אשר אף הורשע בשנת 2010 בהתחזות לעו"ד, אשר הגיש כנגדם 5 קובלנות פליליות שנמחקו, פתח כנגד המשיבים תיקי פשיטת רגל, שנדחו, הגשת תביעה כנגד קטין, הפרת צו איסור פירסום, ביצוע עוולת הנגישה, ועוד.

כל אחד מהמעשים המנויים בכתב התביעה, כפי שפורטו לעיל, אם יוכח, יכול להקים את עילות התביעה בגין הוצאת לשון הרע, נזיקין, הטרדה ופגיעה בפרטיות.

...

לטענתו, באותו הליך, שהסתיים, הצהירו המשיבים בפרוטוקול כדלקמן: "התיק נמשך המון שנים, למרשי נגרמה עוגמת נפש עצומה. לפיכך הם לא רואים לנכון להמשיך את התהליך של הסבל בכך שנפתח תביעה חדשה. אני מבקש מבית המשפט לשקול את דעתו בשנית. אני מקבל את הצעת בית המשפט ומסכים למחיקת הבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד." לטענת המבקש, בעקבות הצהרה זו לא חייבו המשיבים בהוצאות.

הנני דוחה את הבקשה.

הנני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסכום של 7500 ₪.