תביעת לשון הרע נגד עורך דין על ידי עורך דין אחר

כפי שעולה מהודעת העירעור אשר הוגשה על ידם, הם מבקשים ייצוג בתיקי בית המשפט קמא אשר צויינו על ידם בהודעת העירעור - תיק תביעת לשון הרע נגדם שמספרו 18304-07-14 אשר כבר הסתיים וערעור עליו הוגש על ידי המערערים לבדם, הליך בזיון בית משפט במסגרת תיק 57216-12-16 אף הוא הסתיים בפסק דין כבר בחודש ינואר 2017 ותיק 30575-10-14 שעניינו תביעה כספית של המערערת ואימה נגד המשיבים, אף הוא ניסגר בחודש ספטמבר 2017, קודם שהוגש ערעור זה. המערערים טוענים בערעורם כי למרות שנמצאו זכאים לסיוע משפטי, הם לא מקבלים ייצוג הולם, עורכי הדין אינם זמינים להם, אינם מגיבים לפניותיהם בטלפון או בדואר האלקטרוני ואינם מייצגים אותם נאמנה.

המערער הכחיש כי מונו לו שלושה עורכי דין מטעם המשיבה, בזה אחר זה. לטענתו, נאמרו לו דברים סותרים על ידי עורכי הדין מטעם המשיבה.

...

דיון ומסקנות שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בטענותיהם הכתובות ובמסמכים אשר הוצגו בפני והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

משעה שהמשיבה הגיעה למסקנה כי אין סיכוי לערעור, כפי שפירטה בשני מכתביה אל המערערים, צריכים היו אלו להצביע, במסגרת הערעור כאן, על נימוקים אשר יובילו למסקנה אחרת.

לא מצאתי כל פגם בהחלטה זו. מכאן, דין הערעור על החלטה זו להידחות.

לו אכן הטענה העיקרית היתה חשש מאיומים שבמכתב התראה של עורך דין, הרי לא היה צץ לפתע נושא הדיון הפוליטי והטענות שהעלה המשיב 2, ככל שהעלה בעבר ועוד בתקופת כהונת ראש עיר אחר.

יודגש כי אחד מהמשיבים ולמעשה המשיב הראשון, הוא עורך הדין אשר פעל במסגרת עבודתו, זכה לדבריו להכפשה ברשת הפייסבוק ופנה בפניה שהיא גם בשמו וגם בשם הפארק הלאומי רמת גן בע"מ. בתי המשפט מתייחסים לפעמים לתביעות השתקה המוגשות בחסות חוק איסור לשון הרע, ואכן היתקיים דיון האם על פי הדין הישראלי קיימת תביעת השתקה, וראה לעניין זה רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו מיום 15.4.18 כאשר שם מתייחס כב' השופט עמית לכך לשאלה האם יש מקום לדיון עיקרוני בתביעת השתקה וקובע לגופו של עניין שאין מקום לידון באותו מקרה.

מכתב התראה שנשלח על ידי עורך דין הוא פירסום מותר על פי סעיף 13.5 לחוק איסור לשון הרע.

בדיון היום ניתן היה לראות באופן חד משמעי שהגשת הבקשה מקורה פוליטית ויש בה משום ניסיון למנוע מהמשיבים 2 ו-3 להיתמודד עם טענות כנגדם ולמנוע מהמשיב 1 לפעול כעורך דין.

...

גם אלה מביאים לכך שיש לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, אין לקבל טענה לפיה עצם משלוח המכתב, מסירתו , וגם ההתנהלות הכוללת היא בגדר הטרדה מאיימת.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משאלה הם פני הדברים, כאשר התגובה מושא התביעה נימסרה על ידי עורך הדין בשם לקוחו ואין טענה לחריגת עו"ד כספי מהנתונים שמסר לו אטרי ומטענות שהועלו בשם אטרי, אינני סבורה שהיה מקום בנסיבות תיק זה להגשת התביעה נגד עו"ד כספי ולראות בו באופן אישי כמי שפירסם פירסום לשון הרע.

האם מדובר בפירסום 'מותר' החוסה הוראות סעיף 13 לחוק? סעיף 13(5) לחוק קובע: "פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;" הוראת הסעיף מעניקה הגנה מוחלטת למעורבים בהליך משפטי - בעלי דין, עורכי דין ועדים באופן שלא נידרש שהפירסום יהיה מותנה באמיתות הדברים או בתום לב של המפרסם.

...

התרשמתי שאטרי היה משוכנע שגרסתו תואמת את האמת במלואה ולאור הטענות הקשות אליהן ביקשה התגובה להתייחס, אני סבורה שיש לנקוט בגישה מרוככת ולקבוע כי עומדת הגנת תום הלב לפרסום בגין אמירות אלה שלא חרג מהסביר (ראו; ת"א (י-ם) 5139-06 עו"ד בוטח נ' עו"ד גבל (פורסם בנבו, 5.8.2007); עניין הרציקוביץ (פיסקה 16)).

סוף דבר מכל האמור התביעה נגד שני הנתבעים נדחית.

למרות מסקנתי שיש לדחות את התביעה וכי מדובר בפרסום מותר ומוגן, אני סבורה שראוי היה אילו הנתבעים היו מציינים בתגובתם כי הצו שניתן כנגד עו"ד פישר ניתן במעמד צד אחד ולא שבים ומפנים בתצהירים להחלטה שניתנה בעניין במעמד צד אחד, מבלי לציין כי בדיון במעמד הצדדים נדחתה הבקשה ומבלי להזכיר את הצו שניתן כנגד אטרי, כשכך יש להוסיף את מורת הרוח מהתנהלותו של עו"ד כספי במהלך חקירתו.

בית משפט לעינייני מישפחה בירושלים 03 יוני 2022 תלה"מ 58392-12-19 XXXנ' XXX בפני כב' השופטת מיכל ברדנשטיין תובעים 1.XXX על ידי עורך הדין בן קרפל נתבעים 1. XXX פסק דין

לפני בקשה למתן פסק דין בהיעדר התייצבות מצד הנתבעת בתביעת לשון הרע שהגיש נגדה התובע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965 (להלן: החוק).

התביעה מבוססת על 27 פרסומים שפורסמו על ידי הנתבעת, חלקם באופן עצמאי ויזום על ידה, וחלקם (הקטן יותר) באמצעות שיתופים לפרסומים של אחרים, ובעיקר של .

באותו מקרה דובר בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בגין פירסום ספר על ידי נולדמן בן למעלה מ-330 עמודים, ברוסית ובעברית, ששמו "שרנסקי בלי מסיכה", על נתן שרנסקי, אז, שר בממשלה וח"כ, הכולל דברי ביקורת חריפים ביותר על שרנסקי, הנוגעים לאופיו ולדמותו, לאורחות חייו האישיים, ולאופי פעילותו הציבורית במהלך כל השנים.

...

סבורתני כי אכן יש מקום להעתר לבקשת התובע ולתן פסק דין בהעדר התייצבות.

כפי שצויין בפתח הדברים, בנסיבות המקרה, מצאתי לפסוק לתובע סכום נמוך יותר מזה שעתר לו, מהנימוקים שיפורטו בהמשך, וכן להעתר לצווים שביקש.

נותר אפוא לקבוע את גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע, בהנתן מכלול האמור.

ביום 19.2.2014 לאחר 15 ישיבות ולמעלה מ- 1,000 עמודי פרוטוקול ניתן פסק הדין של כב' השופט גרוסקופף אשר דחה את התביעה נגד הנתבע (התביעה התקבלה נגד חלק מהנתבעים האחרים) וחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 40,000 ₪ בציינו (בפיסקה 50 לפסק הדין) כי "לאור העובדה שהתביעה נגדם נדחתה במלואה סבורני שראוי לחייב את התובע בהוצאות, ועל הצד הגבוה. הראיות שהיו נגד נתבעים אלו היו קלושות מלכתחילה, ובכל זאת בחר התובע להגיש את התביעה גם נגדם". עוד אפנה לדברים שציין כב' השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין המלמדים על האמוציות המיותרות באופן ניהול ההליך אשר היו מנת חלקו גם של ההליך שלפניי: "כדרכם של הליכים המתנהלים על פי הרגש, ולא על פי השכל, ניהלו הצדדים קרב משפטי מורכב ורב חזיתות... כתוצאה מכך הצריך הדיון בתובענה מהצדדים ומבית המשפט השקעת משאבים מיותרים באופן שהפך סיכסוך פשוט יחסית... לתיק ענק האוחז קרוב ל- 1,200 עמודי פרוטוקול, כ- 100 בקשות שונות ומשונות וסיכומים בהקף של מאות עמודים". ביום 3.9.12 הגיש התובע נגד הנתבע קובלנה פלילית שעניינה דברים שאמר הנתבע לתובע במסגרת ההפסקות באחד מהדיונים בבית המשפט המחוזי, אשר הוקלטו על ידי התובע (ק"פ 4672-09-12).

עוד ציין הנתבע שהתובע הגיש תביעות לשון הרע נוספות בבית המשפט נגד הנשיא הקודם וחלק גדול מחברי הנשיאות בקדנציה הקודמת, שסיומם היה בהסכם פשרה, וכן שהתובע הגיש עשרות הליכים משפטיים ואתיים בטריבונאלים השונים בלישכת רואי החשבון, במועצת רואי החשבון ובלשכת עורכי הדין.

מדוע לבצע מסירה באופן מעין זה, אשר יש בה מן ההתרסה, ולא לבצע המצאה בדרך הרגילה על ידי עורך הדין באמצעות שליח לביתו של הנתבע או למשרדו? בכך הפך התובע בעצמו את התביעה לעניין פומבי, שאינו נחלתו שלו ושל הנתבע בלבד, ואין לו להלין אלא על עצמו.

...

מכל מקום, מאותם הטעמים המפורטים מעלה, הביטוי זוכה גם להגנה של סעיף 15(4) לחוק.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

לבסוף, בפן האישי בין שני הצדדים, עסקינן בהליך רביעי אשר בו תביעת התובע כלפי הנתבע נדחית.