תביעת לשון הרע נגד עובד בסמכות עניינית

נספח ד' לכתב תשובה שהגיש התובע (נספח ג' לטיעון בדבר סמכות עניינית), הוא פרוטוקול דיון מיום 1.11.16 בביהמ"ש לעינייני מישפחה בתביעה שהגיש התובע כנגד האח משה (שלושה תיקים קשורים).

מפרוטוקול הדיון שם עולה כי התובע אף הגיש לביהמ"ש לעינייני מישפחה תביעות נוספות, חלקן תביעות לשון הרע, גם כנגד אחים אחרים (למשל כנגד האחיות: אירית, לילך, נורית).

...

סיכומו של דבר, אני קובע כי הסמכות לדון בתביעה אינה נתונה לבית משפט זה אלא לבית המשפט לענייני משפחה.

אני מורה על מחיקת התביעה.

התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 1,755 ש"ח, תוך 30 יום מהיום.

מעבר לכך, הרי שלעניין זה התייחסה באופן מפורט ההחלטה בבקשות לסילוק על הסף, אשר צוינה דלעיל, ואפנה בהקשר זה לסעיפים 15-9 להחלטה, וכאשר נקבע כי תביעת לשון הרע של התובע כנגד הנתבעת 2 אכן נימצאת בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

...

באשר לבקשה לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות, הרי שהמדובר בבקשה מוסכמת בין התובע לבין הנתבעת 1, אשר הנתבעת 2 לא התנגדה לה. לפיכך, יש לקבל בקשה זו, בהיעדר נימוק מדוע שלא לעשות כן. אשר על כן, הנני קובע כי התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

על כן, גם התנאי השני מתקיים בהקשר זה. בסעיף 15 להחלטה בבקשות לסילוק על הסף, סוכם ונקבע כי עילת התביעה כנגד הנתבעת 2 ובגין טענה ללשון הרע תיוותר על כנה, והטענה ולפיה יש לסלק תביעה זו על הסף, דינה להידחות.

לסיכום – דין הבקשה להעברת הדיון בתביעה כנגד הנתבעת 2, לבית המשפט השלום, וזאת מטעמי היעדר סמכות עניינית, להידחות.

] טענות הצדדים עיקר טענות הנתבעים לטענת הנתבעים 2 ו-3, בהתאם לסעיף 24 א (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק"), בית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה אישית של עובד נגד עובד אחר הנתבע אישית; על כן, בית הדין נעדר סמכות לידון בתובענה נגדם, מאחר והם אינם המעסיקים של התובעת.

] ויודגש, כאשר סבר המחוקק כי יש להקנות לבית הדין לעבודה סמכות גם ביחס לתביעה בין עובד לעובד אחר, לשון החוק כוללת סמכות זו באופן מפורש (ראו סעיף 24 (א) (1ד) לחוק, לעניין סמכותו של בית הדין לידון בתביעה שעילתה לשון הרע כנגד נושא משרה).

...

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3- מתקבלת.

בנסיבות העניין, הננו מורים על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבע 1- נדחית.

לפניי בקשה לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע שהגישו התובעות נגד הנתבעים, מחמת העידר עילה והיעדר יריבות ומחמת היות התביעה "תביעת השתקה". רקע עסקינן בתביעה לפצוי בסך 300,000 ₪, מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן- החוק).

נוכח כך שבין התובעת 2 לבין הנתבעות 1 ו-3 שררו יחסי עובד-מעביד, עורר בית המשפט את שאלת הסמכות וקבע כי הוא נעדר סמכות עניינית ביחס לתביעת חברת הניהול נגד הנתבעות 1 ו-3, והסמכות נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה.

...

כפי שיפורט בהרחבה להלן, בנסיבות המקרה הנדון, לאחר שעיינתי בפרסומים, על הקשריהם, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, הגם שיהיה על התובעות להוכיח את הנטען בכתב תביעתן, במלואו.

כך נפסק בת"א (מחוזי ת"א) 18029-02-11 אור-סיטי נדל"ן בע"מ ואח' נ' טבקמן ואח' ע"י כב' השופטת שבח (07.07.2011): "אכן, ככלל, יש למגר מן השורש תביעות בלתי כנות, ואין לאפשר לתביעות שהופכות את בית המשפט לכלי משחק אסטרטגי, לחצות את סף ההיכל ולבוא בשעריו. מתפקידו של בית המשפט לברר סכסוכים אמיתיים בין אדם לחברו ובין האזרח לרשות, להבדיל מתביעות המוגשות ע"י גופים חזקים עתירי ממון, כנגד יריביהם דלי האמצעים, בעילה מפוקפקת כלשהי, מתוך מטרה מכוונת ללחוץ עליהם לחזור בהם מדרישות צודקות, רק מחמת חוסר יכולתם לממן הגנה משפטית כנגד תביעה בסכומים "כבדים"." (ההדגשה שלי – ב' י').

על כן, איני מוצאת להידרש לטענה זו בשלב המקדמי בו מצויה התביעה, ומקומה להתברר לאחר ניהול ההליך, ככל שהמבקשים יעמדו על טענה זו. הבקשה נדחית, אולם היות שנותרו סוגיות הטעונות בירור והכרעה, אין מקום לחייב הנתבעים בהוצאות בשלב זה, ושאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.

הטענה המרכזית היתה כי לשון הרע שפירסם הנתבע, היתה בכך שהתובעת חרגה מתפקידה בבנק ובין השאר נטלה שוחד בתמורה למתן אשראי שאיננו בסמכותה נטען כי בעקבות התלונה נחקרה התובעת במישטרה.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי מיתנהל הליך פלילי נגד התובעת, בו הוא משמש כעד תביעה, ואין עילה של לשון הרע, לנוכח העובדה שדבריו נאמרו במסגרת חקירה משטרתית, ולכן מדובר בפירסום מותר בהתאם סעיף 13 (9) לחוק לשון הרע.

אשר לטענה כי הנתבע היתנכל לתובעת במסגרת יחסי העבודה, הסמכות העניינית לידון בכך נתונה לבית הדין לעבודה.

...

אני מקבל אפוא את הבקשה החלופית לעיכוב הליכים בתובענה.

בשלב זה אני מורה על עיכוב הליכים עד לאחר פגרת בתי המשפט, היינו עד ליום 6.9.2024 בתקווה כי עד אז יסתיימו ההליכים בתיק הפלילי.

התובעת תשלם הוצאות הבקשה לנתבע בסכום סמלי בסך 2,500 ₪.