תביעת לשון הרע נגד נהג אוטובוס אגד בגין פרסום דברי בלע

רקע עובדתי התובע מועסק כפקח בחברת "אגד" האמון על אכיפת תשלום דמי הנסיעה בתחבורה הציבורית ומתן דו"חות "תשלום מוגדל" לנוסעי האוטובוס שאינם משלמים על הנסיעה.

תמצית הטענות התובע טוען כי דבריו של הנתבע הם דברי בלע, הכפשה והשפלה הפוגעים בשמו הטוב ומהוים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע, בגינם הוא זכאי לפצוי ללא הוכחת נזק.

התובע היתגרה במתכוון בנתבעים במטרה "לסחוט" תגובות לצורך הכתבה, נהג בצורה מתריסה כלפי הנתבעת, היתעמר בה, נהג באופן בריוני והשפיל את הנתבעת בדרישתו לקבל ממנה תעודת זהות בחוסר סמכות.

בחנתי את העדויות והראיות, עיינתי בתעוד המצולם של האירועים בכתבה ששודרה בטלויזיה ובחומר הגולמי שצולם, נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים והגעתי למסקנות הבאות; האם התבטאויות התובע מהוות פירסום לשון הרע פירסום מהוה לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1975 (להלן: "החוק") אם הוא ניכנס לגדר אמות סעיף 1 לחוק הקובע כדלקמן: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

הגם שאמירות אלה מעוררות שאת נפש ואינן ראויות, על פי המבחן האובייקטיבי בנסיבות בהן נאמרו התבטאויות אלה ובאיזון הראוי, יש לראות בהן כקללות ודברי גידוף שנאמרו על ידי הנתבע בעידנא דריתחא ומביישות את אומרן, ולא כאמירות עובדתיות שמייחסות לתובע את משמעותן המילולית הרגילה, ואין לראות בהן בנסיבות העניין כמקימות עילת תביעה בגין לשון הרע על פי החוק.

הפצוי בפסיקת פיצוי בגין פירסום לשון הרע יש להיתחשב, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד.

יחד עם זאת, פירסום לשון הרע אינו מחייב קיומו של נזק מיוחד, די שבכך שפרסומו עלול לפגוע, לבזות ולהשפיל תחושות שהשתכנעתי מעדות התובע, שאכן חש. הנתבע לא היתנצל על אמירותיו בלהט הארוע באוטובוס, ואף חזר על האמירה "קוקסינל מניאק" ביחס לתובע בראיון מאוחר שהתקיים עמו.

טענות הנתבע כנגד פירסום תמונתו בכתבה ללא הסכמתו, אינן מופנות לתובע.

...

הפרשנות שמציע הנתבע לאמירה זו כביטוי למעשה לא ג'נטלמני מצד התובע (שכאמור לא הוכח) אך בשל כך שהתובע ביקש לרשום דו"ח לנוסעת שלא תיקפה את כרטיס הנסיעה, אינה מקובלת עלי ואין בה לגרוע ממסקנתי שמדובר בפרסום לא מידתי ולא סביר שאינו חוסה תחת הגנת תום הלב.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, את הנסיבות המיוחדות של מקרה זה ואת הפסיקה הנוהגת - מצאתי לחייב את הנתבע בפיצוי כולל בסך של 7,000 ₪.

סוף דבר מכל האמור, הנתבע ישלם לנתבע פיצוי בסך של 7,500 ₪.

הקובל, חבר ב"אגד" – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "אגד" או "האגודה"), הועסק על ידי האגודה כנהג אוטובוס בסניף אגד אשקלון.

הוציא הנאשם דיבתו של הקובל לרעה בציינו ללא כל שחר ובסיס כי הקובל הינו "גנב". עוד מייחס לו הקובל את האמירה: "סרי גנב. סרי גנב מהכיס שלי. הוא לא יחזור לאגד". בשל האמירות הללו, מאשים הקובל את הנאשם בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), וחומרה מיוחדת רואה הוא בכך שאת הדברים הללו אמר עליו הנאשם "על רקע האשמות כבדות המיוחסות לנאשם", על ידי הקובל עצמו.

לעומת זאת, יש להתייחס בספקנות לעדותו של מוטי אברג'יל. הוא הצהיר על כך ששמע את הנאשם אומר לבני שיחו שהסבו עמו לשולחן בחדר האוכל של אגד ש"סרי גנב ועוד דברי בלע בוטים בסגנון הזה שאין להם כל שחר ובסיס".

אומנם, הנאשם הציג את סיבת ההשעיה של הקובל על דרך החומרה, משום שכתב התביעה שהוגש נגד הקובל על ידי אגד באוגוסט 2005 (נ/2), אינו "מדבר" על גניבה, אלא על מעשים שמוגדרים כעבירות משמעת לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים, ואלה הם מעשים שגורמים "רעה לעסקי האגודה", וכאלה שהם בלתי הוגנים וטמון בהם "יסוד של אי יושר כלפי האגודה". עם זאת, העבירות לפי סעיף 113 הנ"ל מיוחסות לקובל בשל 12 מקרים שבהם לפי הנטען הוא סטה ממסלול הנסיעה, ודילג על תחנות תוך החלפת המופע שבשילוט על האוטובוס או "פשוט" קיצר את מסלול הנסיעה, כשבכל המקרים דרש וקיבל תשלום עבור ביצוע הנסיעה בשלמותה.

המערערת הלינה על התלונה במישטרה ועל פרסומים אחרים שהיו נגועים לדעתה בחוסר תום לב, ותבעה לפצותה בשל פרסום לשון הרע.

...

המסקנה המתבקשת מכל זה היא שלמרות שההתבטאות של הנאשם ביחס לקובל חריפה למדי – אין בה כדי להעיד על כוונת פגיעה, והמסקנה הזו מתחזקת לאור הנסיבות שבהן נעשה הפרסום.

באותו מקרה הושעתה מעבודתה עובדת שנפל עליה חשד של גניבה; מעבידיה הגישו תלונה במישטרה; זו חקרה וגבתה הודעות, אך בסופו של דבר התיק ניסגר בשל חוסר ראיות.

לסיכום הזה של הנאשם יש כאמור בסיס ראייתי מוצק למדי.