מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת לשון הרע נגד מנהל לשכת התעסוקה ועיתון "הארץ"

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

כתב התביעה בכתב התביעה פורטו חמישה "פוסטים" שפירסם הנתבע בקבוצה ב"פייסבוק" בחודשים אוגוסט וספטמבר 2013: * הפירסום הראשון: "כולם אומרים שלנקרי לא עשה כלום במשך 10 שנים ואני אומר להם תפסיקו להעליל עלילות. במשך 10 שנים לנקרי דאג ועשה למשפחתו ולקרובי משפחתו יותר מכל ראש עיר אחר. אם לנקרי ישתף פעולה עם המישטרה והסיבה לניסיון לרצח לא תהייה רומנטית, אז אפשר להגיד שהוא 'איש מישפחה למופת'". * הפירסום השני: " ... כי כשראש עיר ישן בלילה בחיק משפחתו האוהבת, יש לו ביום יותר כוח ורצון לקדם את העיר". * הפירסום השלישי: "עוד חודשיים לבחירות ועדיין לא קיבלנו תשובות: מה עשה לנקרי בשעת לילה מאוחרת לבד באיזור מפוקפק, איך לנקרי יודע מה צבע הרמזורים בשעת לילה מאוחרת, האם כל לילה באותה שעה הוא נמצא שם? מדוע לנקרי לא משתף פעולה עם המישטרה בקשר לניסיון הרצח ... לנקרי שותק והוא יודע למה. בבחירות הקרובות תושבי העיר עכו ינקו את הלכלוך מהעיר ויצביעו למר שלמה פדידה אדם ישר ואמין ...". * הפירסום הרביעי: "אנו תושבי העיר נמצאים בתחילתו של מידרון תלול בחינוך בתעסוקה ובבטחון האישי ... את ראש העיר ניסו לרצוח ואיש לא ידוע למה, כאשר ראש העיר עצמו אינו משתף פעולה עם המישטרה ...". * הפירסום החמשי: "כמו שאמרה הגב' שטיינר 'אתה מנהל פה לא ערייה אלא בית בושת' ואת זה ניתן לראות ביוטיוב. אני לא מבין למה נסע ראש העיר באישון לילה לכפר יאסיף, כשיש לו בית בושת זמין במקום העבודה". בכתב התביעה נטען כי הפרסומים שפורטו לעיל מהוים דברי שקר ונועדו לבזות את התובע, להשפילו ולפגוע בבני משפחתו ובמעמדו ולחבל בסכוייו לשוב ולהבחר לתפקיד צבורי, וכי הם הסבו לתובע, לאישתו ולילדיו נזק בלתי ניתן לשעור.
עוד נטען כי התובע נקט בגישה מגמתית כאשר תבע דוקא את הנתבע אך נימנע מלתבוע אחרים בגין פרסומים רבים אחרים שנעשו במהלך מערכת הבחירות בקבוצה ב"פייסבוק", באתר "נענע" ובעתונות המקומית, ואשר התייחסו לתובע באופן בוטה הרבה יותר מאשר פרסומיו של הנתבע.
השופט ג'השאן קבע כי מדובר ב"פירסום מכפיש" וכי עצם העובדה שהשיחה היתקיימה "מעל דפי המרשתת" ו"באמצעות המקלדת" אין בה כדי לתת לדברים שפורסמו אופי אחר או "חומרה מופחתת". עם זאת, הוא סבר כי כמויות המידע הזורם באנטרנט ובאתרי הרשתות החברתיות, לרבות כמויות הדיעות והאמרות ואיכותן, מלמדות כי "ככלל אמירה על פלוני - בעל מספרה כי הנו ספר לא מוצלח - לא תיפגע בפרנסתו, ואפילו תיפגע בו, הרי פגיעה זו היא קלה שבקלות ויש 'לספוג' אותה על מנת לאפשר שיח חופשי באנטרנט". בת"א (שלום בית שאן) 29880-08-13 פלונית נ' אהרון קובי (פורסם בנבו, 17.4.2016) הוגשה תביעה נגד נתבע שניהל קבוצת "פייסבוק" חברתית ששמשה אותו במאבקו האופוזיציוני נגד מי שהיה ראש עריית טבריה, ופירסם "פוסט" פוגעני שהתייחס לתמונה בה הופיעה התובעת ושפורסמה בקבוצת "פייסבוק" מקבילה, ולאחר שהתלוננה על כך במישטרה והתלונה ניסגרה - המשיך לפרסם "פוסטים" פוגעניים במיוחד, עם קונוטציות מיניות.
לאחר שתיארנו את המסגרת הנורמאטיבית, תוך מתן דגש לפרסומים על אודות אנשי ציבור ופרסומים ברשתות החברתיות באנטרנט, נשוב למקרה שבפנינו, ונבחן, במסגרת השלב השני, האם כל אחד מחמשת הפרסומים של הנתבע בקבוצה ב"פייסבוק" היוה "לשון הרע". הפירסום הראשון (סעיף 7 לכתב התביעה) להלן צלום דף "פייסבוק" ובו הפירסום הראשון, שצורף לתצהיר התובע: בהנחה שהקורא הסביר הנו תושב עכו, אשר ידוע לו מכלי התיקשורת על ארוע הירי בו נפגע ראש הערייה חודשים אחדים לפני כן, יש להניח כי הוא יראה בפירסום רמיזה של הנתבע כי לירי היה רקע רומנטי.
הגעתי למסקנה כי במשקפיו של הקורא הסביר רק הפירסום החמשי של הנתבע מהוה "לשון הרע" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, מאחר והוא נוקט לשון בוטה ופוגענית נגד התובע, ומייחס לו היתנהגות לא ראויה ואף מדמה את הערייה בעת כהונתו ל"בית בושת".
אשר לתום הלב, נפסק כי מותר להחיל את החזקות הראייתיות לקיומו ולאי-קיומו של תום הלב, שנקבעו בסעיף 16 לחוק, רק כל עוד אין קיימת ראיה פוזיטיבית בדבר קיומו או אי-קיומו של תום הלב (ע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 188 (1987)).
...
הגעתי, איפוא, למסקנה כי המטרה מאחורי הפרסום החמישי הייתה להשחיר את פניו של התובע.
משהעמדתי זה מול זה את השיקולים לכף החובה ולכף הזכות, בנוגע לפרסום החמישי על-ידי הנתבע, הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי לטובת התובע על סך 20,000 ₪.
התוצאה אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 7.10.2013, ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) מחצית אגרת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

התביעה העיקרית הוגשה על-ידי התובעת נגד הנתבע 1 ששמש בזמנים הרלוואנטיים כמנהל לישכת התעסוקה בעיר אילת (להלן: "הנתבע") וכן נגד הנתבעת 2 הוצאת עתון "הארץ" והנתבעת 3 שהועסקה ככתבת בעתון האמור.
אי לכך הסעיף מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים הנוגעים לבצוע תפקידם של ממלאי תפקידים רישמיים ושל רשויות רשמיות, בתנאי כי נעשו בזיקה לתפקיד ואין לעניין זה כל חשיבות אם הפירסום הוא אמת ואם הוא נעשה בתום לב (ראו א.שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז - 1997) בעמ' 191, ע"א 6356/99 חטר-ישי נ' ארבל, פ"ד נו(5) 254) בעניינינו, ניתן, כאמור, להצביע באופן מובהק על זיקה ישירה וממשית שבין תוכן הפירסום – אמירות הנתבע 1 בעיניינה של התובעת ביחס לסכוייה להישתלב בשוק העבודה לאחר ההישתתפות בקורס מקצועי שניפתח מטעם הלישכה, בו היא מבקשת ליטול חלק, לבין תפקידו של הנתבע 1 כמנהל לישכת התעסוקה בעיר (השוו, למשל לת"א (שלום – אשקלון) 49456-08-10 טבקול ואח' נ' ברובר ואח').
...
בנוסף ישלמו הנתבעים 2 ו- 3 לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
אי לכך דין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נדחות ללא צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעת הגישה תביעה על סך 800,000 ₪ נגד הנתבעים.
(ג.2) התובעת טענה, כי מכתב הפיטורין שניתן לה, ובהכנתו היו שותפים הנתבעים 3 ו-5, הוא מסמך שהיא היתה חייבת למוסרו ללשכת התעסוקה ולביטוח לאומי ולדווח עליו לכל מעסיק אפשרי בעתיד, וכי הוצאת מכתב כזה היתה אף היא בגדר פרסום לשון הרע.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן: הניתוח המשפטי: א) סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ח-1965 (להלן: "החוק") קובע, כי "לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
ראה לענין זה: ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת חשמל פ"ד לא (2) 281, 293.
התובעת בסיכומיה ציינה את העובדה לפיה הנתבעים בחרו שלא לזמן את רוני אסא, ומנהל חדר הכושר, אלי אדרי לעדות בביהמ"ש, על אף שאלה עדים מרכזיים בפרשה.
...
(9.3) לסיכום ענין זה: לאור האמור לעיל, דין התביעה בעילת לשון הרע – להדחות.
אינני סבורה, כי מעשי הנתבעים או מי מהם היו מעשים לא סבירים; שנכנסים לגדר רשלנות ויש לדחות התביעה גם בעילה זו. עילת האשמת שווא: לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה ולפיה דווקא התובעת היא זו שסכלה את האפשרות להגיע לחקר האמת, בכך שיצאה מחדר ההלבשה לפני שהגיעה משטרה ולפני שנערכה בדיקה על גופה, ולא הנתבעים הם אלו שסיכלו את האפשרות להגיע לחקר האמת.
ב) הנזק הלא ממוני: משנדחו עילות התביעה הרי שאין זכאות לפצוי, ואין צורך להרחיב בעיניין זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל דין התביעה להדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו