ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' בוסני) מיום 20.6.2022 ב-ת"א 11536-09-22, לפיו נדחתה תביעת המערער לפיצויים ללא הוכחת נזק בסך 200,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק לשון הרע או החוק).
על רקע זה, נטען בכתב ההגנה כי האמירות בפירסום הראשון אינן מהוות לשון הרע בעיני האדם הסביר, שכן מדובר בהבעת דעותיה האישיות והסובייקטיביות של המשיבה 2 בתגובה לדעות המערער המפורסמות בעמוד הפייסבוק שלו וכן בתגובה לאמירותיו נגד הוריה.
וכך מצא בית המשפט את עמדותיו של המערער, בעיניין פייסבוק בעירעור, אליו הפנו המשיבות:
"המערער נקט בפרסומיו בלשון אלימה ומשפילה כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות על בסיס גזען, מוצאן האתני, שיוכן הדתי, מגידרן ועוד. המערער גם פירסם אמירות רבות ובוטות המביעות נחיתות של אותן קבוצות. בתוך כך המערער לא בחל בשימוש בביטויים משפילים ומבזים, בלשון בוטה ומעוררת סלידה, כשהוא משווה את אותן קבוצת לבעלי חיים; מייחס להן מחלות שונות ושאר פגעים; ומאחל לסילוקם מישראל. וזה רק קצה קצהו של הקרחון" (פס' 28).
יפים לעניין זה דבריו של ד"ר י' קרניאל במאמריו:
"לדעתי מוטלת על כל אדם בחברה דמוקרטית חובה מוסרית וחברתית, גם אם אינה קבועה במפורש בחוק, לעשות פירסום המגנה בכל תוקף דברי גזענות ומזהיר מפניהם. חובה זו נעוצה בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו הקובע את המסגרת החוקתית המגנה על כבוד האדם וכן מעקרונות היסוד ומערכי היסוד של המדינה והחברה הישראליים... הפגיעה אינה רק בשם הטוב של הקבוצה הנפגעת מדברי הגזענות, אלא גם, כאמור לעיל, בכבוד האדם ובשורה ארוכה נוספת של ערכים ואינטרסים, הקשורים לבטחון אישי, לסדר צבורי, לתחושת השייכות של האדם לקהילה ולמדינה ולערכים של שויון וחירות. הואיל והחובה 'המוסרית' או 'החברתית' היא ערטילאית ועמומה יש מקום לפסיקה מפורשת ולאמירה ברורה של בית המשפט העליון כי חובה זו כוללת במיוחד את החובה לגנות גזענות". (יובל קרניאל – גזענות, תיקשורת ולשון הרע – האם מותר לומר על גזען שהוא 'נאצי'?", המשפט יא, 409, 429).
יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) א' מצא:
"אליבא דידי, קביעת 'האמת ההיסטורית' ככל שיש קיום למושג זה – הנה עניין להיסטוריונים ולא לבית-המשפט, וככל שישכיל בית-המשפט להמנע מלעסוק בה כן ייטב. כדברי בית-המשפט בבג"ץ 2137/98 אליאס נ' יו"ר הוועד המנהל רשות השידור:'כידוע, הרבה פנים והרבה פרשנים יש לאמת ההיסטורית. העותר לא מונה אפוטרופוס לאמת זאת... אף לא בית המשפט'. אכן, קביעתה של אמת היסטורית הנה, במידה רבה, נושא להערכה העשויה להשתנות מחוקר לחוקר ואף מזמן לזמן" (ע"א 323/98 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן, נו(3) 245 (2002)).
...
הפרסומים 3 ו-6 כוללים פרסום חוזר של הפרסום הראשון, אשר בהתאם למסקנה אליה הגעתי לעיל, לא ניתן להטיל אחריות על המשיבות בגינו.
מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה ניתן להסתפק בהזדמנות שהוצעה למערער להתנצל יום קודם לכן, עליה וויתר ולכן לא היה מקום להעלותו לשידור חי פעם נוספת.
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
