תביעת לשון הרע נגד מלון שרתון מוריה

לפניי תביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות, שעניינה קבלת פיצוי כספי בסך 33,500 ₪ בגין לשון הרע.

טענות התובע לטענת התובע, ביום 12.7.18 רכש הוא שלושה כרטיסים לסרט "מפלצת של מלון 3" שהוקרן אצל הנתבעת ביום 14.7.18, עבורו ועבור שתיים מנכדותיו.

לעניין המשמעות בדבר המנעות בעל-דין מזימון עד רלבאנטי ראו גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990), שם מצטט בית המשפט את ההלכה שנקבעה בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980): "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". מנגד, מטעם הנתבעת נשמעו עדויות אשר וירון, התומכות בגירסת הנתבעת.

...

למעלה מן הצורך; סבורני שאין מדובר בלשון הרע אף מהטעם שמהראיות שלפניי עולה שבמקרה דנן לא מתקיים רכיב הפרסום.

אוסיף ואציין כי אף אם הייתי מתרשמת כי מדובר בלשון הרע, וכאמור אינני מתרשמת כך, סבורני שלתובע אשם תורם, וכי ניתן היה לייתר את המקרה דנן ככל שהתובע היה פועל אחרת ופונה לנציג הנתבעת בטרם תחילת הסרט על מנת לברר באילו מקומות ישיבה עליו להתיישב בהעדר הכרטיסים המקוריים או אף אם היה מעדכן את נציג הנתבעת בפרט זה בעת שפנה עליו לראשונה.

במכלול הנסיבות האמורות, משהתובע לא הוכיח את תביעתו בנטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי, אני מורה על דחיית התביעה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 36249-05-11 שרון ואח' נ' קהילת מוריה מס' עמותה 580031243 ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אחסאן כנעאן התובעים 1. רונן שלמה שרון ת.ז. 58024670 2. גלי שרון ת.ז. 67992925 ע"י ב"כ עוה"ד דוד בלוק הנתבעים 1. קהילת מוריה מס' עמותה 580031243 2. שלום ברוקמאיר ע"י ב"כ עוה"ד ר. אביב ואח' 3. עריית חיפה ע"י ב"כ עוה"ד ש. גינור פסק דין

התובעים טוענים כי עד למועד הגשת התביעה לא פעלה הערייה בכל אמצעי אכיפה כנגד ברוקמאיר והקהילה, זאת למרות שדרשו ממנה לעשות כן. בנוסף הערייה לא נענתה לדרישת התובעים להורות על הפסקת פעילות הגן בשטח הקהילה.

19.24 אין ממש בטענה כי הקהילה משכירה את המקום לאירועים פרטיים, טענה שהועלתה במסגרת ההתכתבויות, ויש בטענה זו משום לשון הרע.

עוולת המיטרד ליחיד: סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") קובע כדלקמן: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מיתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהיתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." ההלכה הפסוקה קבעה כי ככלל על מנת שתובע יזכה בצו מניעה בעילה של מיטרד ליחיד עליו להוכיח כי הפעילות אותה מבצע הנתבע במקרקעין הסמוכים גורמת לתובע הפרעה של ממש בהתאם ללשון סעיף 44 לפקודת הנזיקין.

עוד נפסק כי כאשר הוגשה התביעה לסילוק יד ובעקבות מתן פסק דין לפינוי הוגשה תביעה לדמי שימוש ראויים אין צורך בבקשה לפיצול סעדים שכן עילת התביעה השניה טרם התגבשה (ראה: ע"א 329/73 מלון סטפניה בע"מ נ' עיזבון ליזה מילר, פ"ד כח(1) 19).

...

אני מחייב את הנתבעים 1 – 2 ביחד ולחוד בסך של 25,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נדחית.

לאור זאת, נחה דעתי כי אין מקום לחייב את הנתבעים 1 - 2 בהוצאות.

הוצאת לשון הרע נגד עובדי ומנהלי המלון.

יחד עם זאת, סעיף 39 ד' להסכם הקבוצי בענף המלונאות מבהיר כי ניתן לנכות סכומים לקרן רווחה, מעובד ממנו מנכים דמי חבר, וזאת בכפוף לכך שהעובד לא מסר התנגדותו בכתב לניכוי זה. משלא טען, וממילא לא הוכיח, התובע כי ביקש שלא ינוכה משכרו הסכום עבור קרן רווחה, הרי שאינו יכול לטעון כנגד ניכוי זה. אשר על כן התביעה להחזרים בגין ניכוי קרן לרווחת העובד נדחית.

...

הנתבעת טענה כי בהיתחשב בנסיבות בהן פוטר התובע הוא קיבל את מלוא זכויותיו, ואף למעלה מכך, ועל כן יש לדחות את תביעתו, למעט רכיב החופשה כפי שיפורט להלן.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שלהלן: · הפרשי פיצויי פיטורים בסך 2,243 ש"ח. · חלף הודעה מוקדמת-3,569 ש"ח. · פדיון חופשה שנתית 1,468 ש"ח. · הפרשי דמי הבראה 135 ש"ח. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום פיטוריו של התובע, 30.7.08, ועד ליום התשלום בפועל.

לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה, מקום בו התעוררה מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים על זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים בנסיבות הנטענות של פיטוריו.

כל אלו הביאונו לידי מסקנה כי אין מקום לפסוק הוצאות משפטיות לטובת צד זה או אחר בתיק זה. ניתן היום 29/09/2009 (י"א בתשרי תש"ע) בהיעדר הצדדים.

החברה ובעליה הגישו את התביעות שבכותרת מכוח חוק איסור לשון-הרע, התשכ"ה-1965 נגד שפיר ונגד כסיף.

"הרציונל לחזקה זו הנו מניעתה של היסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להמנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים" (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, בפיסקה השישית לפסק דינו של כבוד השופט אשר גרוניס (פורסם באתר הרשות שופטת, 13.07.2008)).

...

בהחלטתי מיום 10.8.2021 קבעתי כי "לעת הזו אינני מקבל כתב תביעה שכנגד זה אל התיק. יש להסביר מדוע לא הוגש מראש, עם כתב-ההגנה המקורי ומה בתיקונו של כתב התביעה המקורי מצדיק את הגשתו, המאוחרת, של כתב תביעה שכנגד". לשיטתו של שפיר הוא הגיש את כתב התביעה שכנגד בהתאם לפסיקה, לרוחם של עקרונות היסוד של התקנות של סדר הדין האזרחי ומשיקולי יעילות דיונית.

על כך אוסיף כי אני סבור שצירופו של כתב התביעה שכנגד בשלב זה (להבדיל מן הזכות להגיש, בכל עת שלפי הדין, תביעה נפרדת) עלול לסרבל את ההליך ולהאריך את הדיון יתר על המידה.

נוכח האמור, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להגשתה של תביעה שכנגד להידחות.

משטרת ישראל עיכבה את התובע לחקירה והוא נסע בניידת לתחנת מוריה.

עצם העלאת טענת הפגיעה בפרטיות לראשונה במסגרת סיכומי התובע- יש בה כדי להעיד כי התובע אף הוא סבור כי טענותיו בעיניין לשון הרע, אינן מוצקות דיין, שאם לא כן מדוע לא היתמקד התובע אך ורק בסוגיית לשון הרע (אשר היא עילת התביעה) במסגרת סיכומיו?! רביעית, אני מקבל את טענות הנתבעת בסעיף 32 לסיכומיה בכל הנוגע להתייחסותה לסעיפים 6, 13, 15, 16, 19, 24, 25, 26-28, 32, 41-43, 50, 64, 70 לסיכומי התובע.

סוף דבר: לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את מלוא המידע שבפני ביהמ"ש, אני פוסק כי דין התביעה להדחות תוך חיוב התובע בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 5,000 ₪ ובהוצאות הקב"ט בגין עדותו בסך של 500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מיום פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק.

...

עצם העלאת טענת הפגיעה בפרטיות לראשונה במסגרת סיכומי התובע- יש בה כדי להעיד כי התובע אף הוא סבור כי טענותיו בעניין לשון הרע, אינן מוצקות דיין, שאם לא כן מדוע לא התמקד התובע אך ורק בסוגיית לשון הרע (אשר היא עילת התביעה) במסגרת סיכומיו?! רביעית, אני מקבל את טענות הנתבעת בסעיף 32 לסיכומיה בכל הנוגע להתייחסותה לסעיפים 6, 13, 15, 16, 19, 24, 25, 26-28, 32, 41-43, 50, 64, 70 לסיכומי התובע.

יתר על כן גם הבדיקה שערך הקב"ט מול סניף רב חן לא העלתה כל אישוש לטענת התובע בדבר רכישת המוצרים בסניף זה. ששית, בנוגע לעדותה של מלי- אני מקבל את עמדתה של הנתבעת כאמור בסעיפים 25, 26 ו- 28 עד 31 לסיכומי הנתבעת, ועל כן, לא זו בלבד שמדובר בעדות שמיעה, היא אף סותרת את עדותו של התובע.

סוף דבר: לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את מלוא המידע שבפני ביהמ"ש, אני פוסק כי דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 5,000 ₪ ובהוצאות הקב"ט בגין עדותו בסך של 500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מיום פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.