תביעת לשון הרע נגד לשכת התעסוקה בגין פרסום פוגעני

מבין הפרסומים בגינם מוגשות תביעות לפי חוק איסור לשון הרע, הולך וגדל חלקם של אלו המבוצעים ברשתות החברתיות באנטרנט.

כתב התביעה בכתב התביעה פורטו חמישה "פוסטים" שפירסם הנתבע בקבוצה ב"פייסבוק" בחודשים אוגוסט וספטמבר 2013: * הפירסום הראשון: "כולם אומרים שלנקרי לא עשה כלום במשך 10 שנים ואני אומר להם תפסיקו להעליל עלילות. במשך 10 שנים לנקרי דאג ועשה למשפחתו ולקרובי משפחתו יותר מכל ראש עיר אחר. אם לנקרי ישתף פעולה עם המישטרה והסיבה לניסיון לרצח לא תהייה רומנטית, אז אפשר להגיד שהוא 'איש מישפחה למופת'". * הפירסום השני: " ... כי כשראש עיר ישן בלילה בחיק משפחתו האוהבת, יש לו ביום יותר כוח ורצון לקדם את העיר". * הפירסום השלישי: "עוד חודשיים לבחירות ועדיין לא קיבלנו תשובות: מה עשה לנקרי בשעת לילה מאוחרת לבד באיזור מפוקפק, איך לנקרי יודע מה צבע הרמזורים בשעת לילה מאוחרת, האם כל לילה באותה שעה הוא נמצא שם? מדוע לנקרי לא משתף פעולה עם המישטרה בקשר לניסיון הרצח ... לנקרי שותק והוא יודע למה. בבחירות הקרובות תושבי העיר עכו ינקו את הלכלוך מהעיר ויצביעו למר שלמה פדידה אדם ישר ואמין ...". * הפירסום הרביעי: "אנו תושבי העיר נמצאים בתחילתו של מידרון תלול בחינוך בתעסוקה ובבטחון האישי ... את ראש העיר ניסו לרצוח ואיש לא ידוע למה, כאשר ראש העיר עצמו אינו משתף פעולה עם המישטרה ...". * הפירסום החמשי: "כמו שאמרה הגב' שטיינר 'אתה מנהל פה לא ערייה אלא בית בושת' ואת זה ניתן לראות ביוטיוב. אני לא מבין למה נסע ראש העיר באישון לילה לכפר יאסיף, כשיש לו בית בושת זמין במקום העבודה". בכתב התביעה נטען כי הפרסומים שפורטו לעיל מהוים דברי שקר ונועדו לבזות את התובע, להשפילו ולפגוע בבני משפחתו ובמעמדו ולחבל בסכוייו לשוב ולהבחר לתפקיד צבורי, וכי הם הסבו לתובע, לאישתו ולילדיו נזק בלתי ניתן לשעור.

הגעתי למסקנה כי במשקפיו של הקורא הסביר רק הפירסום החמשי של הנתבע מהוה "לשון הרע" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, מאחר והוא נוקט לשון בוטה ופוגענית נגד התובע, ומייחס לו היתנהגות לא ראויה ואף מדמה את הערייה בעת כהונתו ל"בית בושת".

...

הגעתי, איפוא, למסקנה כי המטרה מאחורי הפרסום החמישי הייתה להשחיר את פניו של התובע.

משהעמדתי זה מול זה את השיקולים לכף החובה ולכף הזכות, בנוגע לפרסום החמישי על-ידי הנתבע, הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי לטובת התובע על סך 20,000 ₪.

התוצאה אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 7.10.2013, ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) מחצית אגרת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,510 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לטענתה, בעקבות פירסום הכתבה היא הפכה מטרה לשנאה ולבוז בקרב המובטלים בעיר אילת ונאלצה לתת הסברים לידידיה ומכריה ואף לקוראי הכתבה האקראיים וביניהם חבר הכנסת פרופ' בראילובסקי שהסב את תשומת לבה לכתבה.

תביעה נגד הנתבע 1 את דברי לשון הרע המיוחסים לנתבע בכתב התביעה ניתן לחלק לשניים: התאור שניתן על-ידו לתובעת כפי שעולה מהכתבה נשוא התביעה במכתב שכתב לגורם הממונה עליו והתבטאותו לפיה התובעת הנה "נערת לווי". בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל יש לבחון האם המדובר בפירסום דברי לשון הרע כהגדרתם בחוק ובמידה והתשובה לשאלה זו חיובית, האם חלה עליהם אחת מההגנות המפורטות בחוק.

אי לכך הסעיף מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים הנוגעים לבצוע תפקידם של ממלאי תפקידים רישמיים ושל רשויות רשמיות, בתנאי כי נעשו בזיקה לתפקיד ואין לעניין זה כל חשיבות אם הפירסום הוא אמת ואם הוא נעשה בתום לב (ראו א.שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז - 1997) בעמ' 191, ע"א 6356/99 חטר-ישי נ' ארבל, פ"ד נו(5) 254) בעניינינו, ניתן, כאמור, להצביע באופן מובהק על זיקה ישירה וממשית שבין תוכן הפירסום – אמירות הנתבע 1 בעיניינה של התובעת ביחס לסכוייה להישתלב בשוק העבודה לאחר ההישתתפות בקורס מקצועי שניפתח מטעם הלישכה, בו היא מבקשת ליטול חלק, לבין תפקידו של הנתבע 1 כמנהל לישכת התעסוקה בעיר (השוו, למשל לת"א (שלום – אשקלון) 49456-08-10 טבקול ואח' נ' ברובר ואח').

נהפוך הוא, זהירות ואחריות עיתונאית מחייבת מציאת דרך פחות פוגענית שתאפשר לאזן בין הצורך שבפרסום הכתבה אודות היתנהלות בעייתית של מנהל לישכת התעסוקה לבין זכותה של התובעת לשמה הטוב ולכבודה המינימאלי.

...

בנוסף ישלמו הנתבעים 2 ו- 3 לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

אי לכך דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נדחות ללא צו להוצאות.

הגשת תלונות שוא במהלך סיכסוכי גירושין אינה היתנהלות זרה במחוזיתנו, תופעה פוגענית ורחבה למדי אשר על החברה להוקיע מתוכה באמצעות פסיקת פיצוי כספי גבוה.

רבות נכתב על הנזקים העלולים להווצר בעקבות הגשת תלונת שוא כגון: פגיעה בחירות, בשם הטוב, ולעתים אף פגיעה בתעסוקה ופגיעה בקשר ההורי.

הגנת סעיף 15(8) לחוק לשון הרע  עניינה בעיניין אישי כשר של המפרסם.

הנוגע לביסוס התביעה על עוולה הנגישה, פקודת נזיקין קובעת כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". תלה"מ 51455-03-17 א. מ. נ' כ (פורסם בנבו ביום 05.04.20 )- הגשת תלונות שוא במשטרת ישראל ו/או הגשת בקשות כוזבות לצוי הגנה, הכוללות טענות שוא לפגיעות ואלימות פיזית, יכולות להביא לא רק לפצוי לטובת הנפגע ולטובת אוצר המדינה, אלא אף לצימצום זמני השהות של המעליל עם הקטין.

בצד הזכות בידי כל אדם להגיש תלונה במישטרה בהתאם לסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב], תשמ"ב-1982 נקבע בפסיקה כי זכות זו תצומצם למקרים בהם הוכח שימוש לרעה בזכות באמצעות הגשת תלונת שוא למישטרה אשר מהוה עילה לתביעה נזיקית, המזכה את התובע בפצוי כספי, לכל הפחות על פי חוק איסור לשון הרע (ראו: בג"ץ 9452/11 שוורץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 11.3.12).

...

והיא היתה מורשעת.