תביעת לשון הרע נגד הפרקליטות בגין הצהרות פוגעניות

בית דין איזורי לעבודה בחיפה סע"ש 16768-08-14 לפני: כב' השופט נוהאד חסן נציגת ציבור עובדים – גב' דגנית הכט פומן נציג ציבור מעסיקים – מר יונה לוי התובעת/המשיבה ד"ר סיגל שוורץ, ת.ז. 057809931 הנתבע/המבקש רס"ן (בד') מנשה משעל, ת.ז. 057272221 ע"י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) פסק דין

לטענת התובעת, בחודש 1/12, במסגרת הליך משפטי אחר (ס"ע 24807-12-09 סיגל שוורץ נ' יוליה קוגן), היתוודעה לראשונה לפירסום שתי הודעות דואר אלקטרוני אשר שלח הנתבע ביום 19.11.2006, לשני בעלי תפקידים במערכת הצה"לית, שיש לראות בתוכנם לטענתה, אמירות שקריות ופוגעניות המהוות עוולת איסור לשון הרע.

דואר אלקטרוני ראשון מיום 19.11.2006, נשלח לחגית, מפקדת קצין רפואה ראשי (מקרפ"ר), רפואה תעסוקתית, בו נרשם כך: "בתחילת שבוע שעבר הצהירה הרופאה כי בכוונתה להתפטר. ביום חמישי ה- 16.11.06 הרופאה לא הגיעה לעבודה כמתוכנן, כאשר כבר לשעה 13:00 זומנו חיילים. היות והיא גם לא הודיעה כי בכוונתה לאחר (היא בסוף הגיעה רק ב-14:30) כל מי שהגיע שוחרר בלי חוסר יכולת לתאם מועד חדש היות והיא גם ניתקה מגע טלפוני עם החתום מטה (מפקדה הישיר).

" במכתב השני מיום 19.11.06 אשר מוען לד"ר רון פרימר נרשם: "בהמשך למייל הקודם, אודה לך על העברת מייל זה ליועמ"ש מקרפ"ר על מנת לקבל היתייחסות לסוגייה זו לבקשת ארז." התובעת הגישה תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, במסגרתה ביקשה מבית הדין לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כל פירסום של לשון הרע כנגדה על ידי הנתבע.

...

לטענת הנתבע, בשל העדר עילה, דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

לא מצאנו לנכון להתייחס לכל טענות התובעת, לאחר שהגענו למסקנה, כי הנתבע חוסה בצלו של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

נוכח כל האמור לעיל במצטבר, שוכנענו כי תכתובת הדואר האלקטרוני אשר נשלחה על ידי הנתבע בנסיבות המקרה שלפנינו, נכנסת לגדרי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, ולפיכך מסקנתנו היא כי דין התביעה כנגד הנתבע להידחות על הסף.

לפיכך, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ב- רע"א 4740/00 עמר ואח' נ' יוסף ואח', פ"ד נה (5) 510, נפסק לעניין תכלית הפצוי בגין עוולת לשון הרע ואופן קביעת גובה הפצוי, כדלקמן: "הפצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו... של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן... את הנזק לשמו הטוב; למרק... את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שניגרם. הפצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה. הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שניגרם - לא פחות ולא יותר... ודוק, פיצוי סמלי יכול לבוא כמכשיר להצהרה על ביצוע העוולה, אך לא כביטוי לפצוי תרופתי. הפצוי העולה על הנזק יכול להיות מוצדק כפצוי עונשי, אך לא כפצוי תרופתי. ושוב, אין לומר כלל ועיקר כי על בית המשפט לפסוק פיצוי 'נמוך' כדי שלא לפגוע בחופש הביטוי, גם אין לומר כלל ועיקר כי על בית המשפט לפסוק פיצוי 'גבוה' כדי להגן על השם הטוב. על בית המשפט לפסוק פיצוי מלא המשקף את מלוא הנזק - הרכושי והלא רכושי - שניגרם לניזוק...

גם ב- רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם בנבו) דן בית המשפט בקביעת גובה הפצוי בגין עוולת לשון הרע, וקבע באומרו: ".......שיעור הפצוי נגזר, בין היתר, מחומרת הפגיעה שארעה. ככל שאופי האשמות המיוחסות לנפגע חמורות יותר, כך ראוי להגדיל את סכום הפצוי ....... עשיית שימוש בתיאורים פוגעניים במיוחד יצדיקו החמרה בפסיקת הפיצויים ...... עוד יתחשב בית המשפט בתפוצת הפירסום, והיא תהווה שיקול חשוב בקביעת גובה הפצוי ..... פירסום בתפוצה גדולה, כגון פירסום באמצעי התיקשורת, מחמיר את הפגיעה ומצדיק את הגדלת הפצוי..." (שם, סעיף 32 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

לעניין זה ראוי במיוחד לציין את טענת הנתבע ביחס לנסיבות סיום עבודתה של התובעת בפרקליטות, ואשר אין להן כל קשר למחלוקת נשוא התביעה, ליתר דיוק, לטעמים אשר בעטיים הוא פירסם את לשון הרע נגדה במסגרת ההודעה לאביה של המתלוננת.

...

העולה מן המקובץ, אני דוחה את טענת הקיזוז אשר העלה הנתבע.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 15,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד להיום ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין בסך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ).

יש לפצות את התובע בגין לשון הרע על סך של 100,000 ₪ לנוכח מספר רב של אמירות פוגעניות ולא מקרה בודד (ראה סעיף 48 לכתב התביעה), ויש לפצות את התובע בגין פגיעה בפרטיותו בסך של 50,000 ₪ (ראה סעיף 64 לכתב התביעה).

ראשית, באשר לשאלת סמכותו של בית משפט זה לידון בתיק - שאלה אשר עלתה בסיכומי הנתבעת - אציין כי בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק זה, ביום 06.10.16, נידרש בית המשפט לעניין זה, כאשר ב"כ הנתבעת הצהיר אז: "אנו לא טוענים לחוסר סמכות עניינית במקרה דנן". וראו גם מה ב"כ התובע הסביר בעיניין זה: "הפרקליטות לא טענו לחוסר סמכות כיוון שסוהר לא נחשב עובד.... עניין שכר לביה"ד לעינייני עבודה, לעניין פיטורין לא.." (פרו' עמ' 1).

וראו מה נקבע שם: "מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מיגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שתוף וגילוי מירביים...חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תיפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם וכאנטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק...מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמאציה רלוואנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות. עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים...מאידך יש להיתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות...לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להזהר האחד בכבודו של מישנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות". הינה כי כן, יש לפרש את חוק איסור לשון הרע בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק, אך מבלי לפגוע במירקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור עילת תביעה בגין כל התבטאות.

...

משכך, נדחית גם תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע.

בנסיבות אלו אני קובעת כי לא בוצעה כל הפרה של פרטיות התובע, במקרה דנן.

לסיכום אשר על כן התביעה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 47166-07-18 רמירז נ' משרד הפנים לפני כבוד השופט נמרוד אשכול התובעת: מליסיה רמירז, מס' דרכון הפיליפינים EB8938477 ע"י ב"כ עוה"ד אבנר פינצוק ואח' מהאגודה לזכויות האזרח בישראל הנתבעת: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עוה"ד גיא ורדי מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

התובעת הגישה באמצעות האגודה לזכויות האזרח בישראל תביעת נזיקין כנגד הרשות על סך 75,000 ₪.

" נוסף על הפגיעות שלעיל, מציינת התובעת כי הנתבעת היתעקשה להתנות את הארכת רישיונה של התובעת בהתחייבויות משפילות ופוגעניות, לרבות התחייבות לשהות בתנאי "מעצר בית" ובפיקוח הדוק של מעסיקתה, הצהרה כי אין לה קשר זוגי והתחייבות להודיע לנתבעת על כל שינוי בחייה הזוגיים והאינטימיים (סעיף 27 לכתב התביעה).

יתרה מזאת, ציינה הנתבעת כי לתובעת אין זכות תביעה בגין פרסומים של הרשות שלכאורה פגעו בפרטיותה, וזאת מכוח סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות אשר קורא את ההגנה הקבועה למדינה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן "חוק איסור לשון הרע").

בהתייחס לדרישת ההצהרה בגין שעות העבודה, העידה כי: "תבנית העסקה של עובד בסיעוד 6 ימים בשבוע והכלל שהיא מחויבת בלינה אצל המטופלת. בית המטופל הוא ביתה של המטפלת..." וכי "מסגרת העסקה היא 24/6" (עמ' 20, שורות 9-10 לפרוטוקול; עמ' 21, שורה 22 לפרוטוקול).

...

לאור כל האמור לעיל, התרשמותו של בית המשפט היא שעדותה של התובעת אינה מהימנה.

סוף דבר בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל, איני רואה בהתנהלות הרשות סביב בקשת התובעת להארכת רישיון העבודה בישראל, לרבות פניית הרשות אל הגב' מצקביץ ובתה ותניית התצהירים לצורך הארכה לפנים משורת הדין, כהתנהלות עוולתית, רשלנית שגרמה לפגיעה בזכויות התובעת, לרבות זכותה לפרטיות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ תוך 60 יום.

הנתבע טוען כי עקב ההליכים המשפטיים הקודמים, התובע היתנהל מולו, ונגד בני ביתו, בדרך פוגענית ומאיימת.

הנתבע הגיש תלונה כנגד התובע בגין שפיכת זפת על רכבו, ביום 27.04.2016 התלונה הועברה לפרקליטות, טרם הוכרעה, וספק גדול אם יבוצע משהו בעיניין.

בסיפא החקירה, ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול, שכדי שבית המשפט יוכל להכריע, יש לדעת מה סטאטוס התלונות שצורפו ובקש צו שמורה למישטרה למסור תדפיס לגבי הסטאטוס.

סעיף 7 (א) לחוק איסור לשון הרע קובע: "(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

...

מנגד, טוען הנתבע כי התובע הינו עבריין מורשע סדרתי, שהרי התובע הורשע, במסגרת הליך פלילי באחזקת אמצעי לחימה, ומוסיף כי יש גם אזכור לסחר בסמים (סעיף 4 לכתב ההגנה).

בנסיבות העניין, בשים לב לטיב היחסים השוררים בין הצדדים, ולאור הקביעות אליהן הגעתי, נחה דעתי כי אין מקום ליתן סעד זה; הצדדים עוינים האחד כלפי השני, המשך התנצחות או פרסומים נוספים, אף של תיקון והכחשה, מעלים חשש להמשך הסלמה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, לנתבע לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק.

אשר על כן, גפי שפורט בהרחבה לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לקבל את התביעה בחלקה.