בתמורה מתחייב הועד באופן בלתי חוזר להעניק טפול לתקופה של 5 שנים למרכז לגבייה מרשויות תביעות הליכים של הועד ושל העובדים נגד הערייה בהליך רגיל ובהוצל"פ, ומתחייב כך שבנוסף לכל שכר שיסוכם, כל שכר טירחה והוצאות שיאושרו בהסדרי פשרה ו/או שייפסקו ע"י בית הדין/לישכת ההוצל"פ יהיו שייכים וישולמו מיידית למרכז לגבייה מרשויות.
לפיכך קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה.
לאור הילכות אלו נבחן האם בנסיבות העניין שבפנינו אכן קיים שהוי בהגשת תביעת לשון הרע המצדיק את דחיית התביעה:
1) התובע הגיש תביעותיו כנגד הנתבעים החל משנת 2008.
הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרישי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, והמזכירות תעביר את פסק הדין למרכז לגביית קנסות ואגרות.
...
הוסיפו וטענו הנתבעים כי לגבי האמירה הנטענת הראשונה חלה התיישנות, יש לדחות את התביעה עקב שיהוי רב, והאמירות לעניין היעלמות כספים נשמעו במהלך דיון משפטי, נרשמו בפרוטוקול והיו "שיחת היום", וככל הידוע היה נכון ומהימן, ולא היה בו כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, ולא היה בו כדי לבזות את התובע או לפגוע במשרתו בעסקו או במשלח ידו או במקצועו, כמשמעות הדברים בחוק איסור לשון הרע.
על כן סבור אני שיש לחייב את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את כל תביעות התובעים כנגד הנתבעים.
אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לטובת אוצר המדינה את הסך 3,000 ₪.
